*, פ"י, —  א) טִמְטֵם את העיסה, לש אותה וגבלה ועשאה עבה וקשה, fest zusammenkneten; pêtrir (la pâte) solidement; knead into a cohesive mass: גלגלה (את העיסה) וטמטמה בשעורים (חלה ג א). — ב) בהשאלה, טִמְטֵם את הלב, עשה שלא יוכל להבין כלום:  שלשה דברים נאמר בכותח הבבלי מטמטם את הלב ומסמא את העינים ומכחיש את הגוף (פסח' מב.).  עבירה מטמטמת לבו של אדם (יומ' לט.). — °וטמטם את העינים, סגר, עצם:  חפן כל הקטרת ונתן על הגחלים וממנו נתמלא הבית כלו עשן, טמטם עיניו ופסע לאחוריו ומתפלל בהיכל תפלה קצרה (יוסי בן יוסי, עבודה).

— הִתפ', *הִטַּמְטֵם, יִטַּמְטֵם, — תִּטַּמְטֵם העיסה, תוּלש ותוגבל בחזקה:  אוכלין עראי מן העיסה עד שתתגלגל בחטים ותטמטם בשעורים (חלה ג א).  האשה שהפקידה עיסתה או שמכרתו או שנתנתו במתנה עד שתיגלגל בחיטין ותיטמטם בשעורין אין חייבת בחלה עד שיהא בדגן כשיעור (תוספתא שם א יא). — ובמשמ' °נסתם:  ותכרע האשה כמתה עד שלא יהיה לה נשימה אלא הכאת גידים ושמא תטמטם ותמות (מ' אלדבי, ש"א ד).

— פֻע', °טֻמְטַם, מְטֻמְטָם, — אטוּם:  ריאה שנופחין אותה ויש בה מקום שמטומטם ואין הרוח נכנס בה (הלכ' פסוק', שחיט'). —  ובהשאלה, מטֻמטם בשֵׁנה, שאין דעתו צלולה עליו מפני השֵׁנה:  ולא יבדוק כשהוא שתוי ולא כשהוא מטומטם בשינה (פלא יועץ, שוחט).  שתהא דעתו צלולה באותו פרק ולא יהא מטומטם בשינה (שם, אות זיין).