*, ש"נ, —  שה"פ מן טָמַן:  (לסלק הקדרה מכירה ולשימה) לטמינה אסור מטמינה לכירה אסור מטמינה לטמינה צריכה (ירוש' שבת ה ז.).  וזו הלפת טומנה להתרכך כגון טמינת פגא בתבן (ר"ח שבת נא.). —  °וטמינת לב, מה שטמון בלבו, במחשבתו של אדם:  טמינת לב ונקימת קץ, נדחים לאסוף בו בקץ (מוס' א ר"ה, אף ארח).  והלא אין אדם יודע טמינותיו של חברו (רש"י דבר' כט כח).