*, פ"י, —  טָמַם את החפירה, סתם אותה, verstopfen; boucher; to stop:  היתה לו גומא וטממה בבית חייב משום בונה בשדה משום חורש (שבת עג:).  למוצא בור מגולה וטממה וחזר וחפרה (ב"ק כט:).

— ופָעוּל °טָמוּם, כמו אטום, ובהשאלה, טמום הדעת:  נחשבנו בעיניכם טמומים (רש"י איוב יח ג).

—  ואמר הפיטן:  יום יום נצרה גלוי סודיך, טמום ועמום ובלה בשר חסידיך (סליח' צו"ג, תשוב תרחמנו).