טָמָה

1, —  קל לא נמצא.

— נִפע', נִטְמָה, נִטְמוּ, נִטְמִינוּ, — נִטְמָה בעיני פלוני, נחשב בעיניו אויל, חסר דעת:  מדוע נחשבנו כבהמה נִטְמִינוּ2 בעיניכם (איוב יח ב).  — ואמר המשורר:  ומהם אין קול אין קשב אין עונה, כי נטמו כלם כאלפים וכצנה (יל"ג, לבעל המשביר). — °נִטְמָה בִצְלָלִים וכדומה, נחשך, נהיה בער:  יפעת השחר עלינו נגלתה, ונגהות בקר חיש לראות קוינו, סור סרו הצללים במו נטמינו, פתאם הה שבו ועלטה היתה (יל"ג, השחר נדמה).



1 עי' הערה להערך. 

 2 כך כמעט בכל הספרים.  בקצת כ"י נטמאנו, ובמשמ' טמא מבארים פסוק זה קצת המפרשים הקדמונים.  התרגומים הקדמונ' וקצת החדשים רואים במלה זו צורה משובשה אולי מן אטם או טמם.  ריב"ג לא פרש, רק אמר כי הוא מגל"י:  עלי זנה נגלינו.  ראב"ע אמר:  נטמינו בעיניכם וטעמו כאדם שאין לו דעת (ראב"ע ויקר' יא סד). וכעין זה רד"ק:  ענין סתימת הלב ואין דעת.  ובמשמ' זו רוב שאר המפרשים.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים