יָאַב
פ"ע, יָאַבְתִּי, עת' אִיאַב, יִיאַב, אֵאוֹב, יֵאוֹב1, תִּיאַב2, נִיאַב, יִיאֲבוּ, תִּיאֲבוּ, תִּיאֲבִי, תִּיאַבְנָה, צווי יְאַב, יַאֲבוּ, יַאֲבִי, יְאַבְנָה, מקו' יְאַב, יְאוֹב, ובאותיות בכלמ בנוח היוד בִּיאַב, כִּיאַב, לִיאַב, מִיאַב, — כמו אָבָה, יָאַב לדבר, התאוה והשתוקק אליו, כמו צמא למים, לרוח טרי: פי פערתי ואשאפה כי למצותיך יָאָבְתִּי (תהל' קיט קלא).
1 ריב"ג במשתלחק דף 25 אמר וז"ל: יאב למ יד'כרה כי למצותיך יאבתי ואלמשתקבל עלי אלקיאש ייאב עלי זנה ייבש יירש או יֵאוֹב עלי זנה יאותו לנו האנשים, ע"כ, ובעברית: יאב לא הזכירהו (ר"י חיוג) והעתיד לפי ההקשה ייאב עלי צורת ייבש יירש או יֵאוֹב על צורת יאותו לנו האנשים.
2 רד"ק, מכלול שדה"פ, ערך יאב.