טָשַׁשׁ
*, פ"י, עב' טַשׁ, עת' יָטשׁ, — לכלך באיזה דבר: (מי) שרק וטש1 בפני חבירו וכו' פטור מדיני אדם ודינו מסור לשמים (תוספתא ב"ק ט לא).
1 כך הנוסחה בכ"י אר"פ (צוק"מ), ובתוספתא שבש"ס וילנה: הרק וטש בפניו כנגד חבירו. ואולי הוא מן טוש, עי"ש.
*, פ"י, עב' טַשׁ, עת' יָטשׁ, — לכלך באיזה דבר: (מי) שרק וטש1 בפני חבירו וכו' פטור מדיני אדם ודינו מסור לשמים (תוספתא ב"ק ט לא).
1 כך הנוסחה בכ"י אר"פ (צוק"מ), ובתוספתא שבש"ס וילנה: הרק וטש בפניו כנגד חבירו. ואולי הוא מן טוש, עי"ש.