טָשַׁשׁ
*, פ"י, עב' טַשׁ, עת' יָטשׁ, — לכלך באיזה דבר: (מי) שרק וטש1 בפני חבירו וכו' פטור מדיני אדם ודינו מסור לשמים (תוספתא ב"ק ט לא).
1 כך הנוסחה בכ"י אר"פ (צוק"מ), ובתוספתא שבש"ס וילנה: הרק וטש בפניו כנגד חבירו. ואולי הוא מן טוש, עי"ש.
אולי הבחנת שדפי היוצר ותצוגת היצירות השתנתה. האתר נמצא בעיצומה של הסבה לתצוגה חדשה. בתום התהליך נספק הנחיות והסברים. אנו מתנצלים על חוסר האחידות ועל אי הנוחות הזמניים.