°, ת"ז, לנק' יָאָה, מ"ר יָאִים, יָאוֹת, —  כמו נאה, טוב ויפה:  הנמצא להודאה תמונה ומראה, לשומו לנגדך ביפיו כאיש יאה (רה"ג לר"א בן עטא, JQR n.s.  I, 2, 233).  ויאים הדברים לפה קדוש שאמרם (שבי"ע א, מצרים).