*, תה"פ, — זה טוב ויפה, richtig, schön; bien, parfait; right : אילו קצר חצי שדהו ומכר מה שקצר הלוקח מותר בלקט ובשכחה ובפיאה יאות (ירוש' פאה ב יז:).  א"ר יונה יאות הוא מקשי (שם דמאי א כא ג).  ר' אחא אמר במזיד כר"מ ר' יוסי אומר בשוגג כר' יהודה א"ר מנא יאות (שם תרומ' ב מא ג).  ר"א אומר בו ביום גדשו את הסאה ר"י אומר בו ביום מחקו אותה אמר לו ר"א אילו היתה חסירה ומילאוה יאות וכו' אמר לו ר' יהושע אילו היתה מליאה וחיסרוה יאות (שם שבת א ג ג).  אם באת הלכה תחת ידיך ואין את יודע מה טיבה אל תפליגנה לדבר אחר שהרי כמה הלכות נאמרו למשה מסיני וכולן משוקעות במשנה א"ר אבין ויאות הרי שני מיני חיטים אילולא שבא נחום ופירשה לנו יודעין היינו (שם חגי' א עו ד).  א"ר יוחנן בנימין היה (כתוב באפוד) חציו בן מיכן ימין מיכן אמר ר' זבידה ויאות מי כתיב ששה שמותם לא אלא משמותם משמותם ולא כל שמותם  (שם סוט' ז כא ד).  אילו אמר בת חלל כבת גר יאות (שם קדוש' ד סו.).  אילו אמר לא מאותו המקום ולא מאותו המקום יאות (שם שבוע' ה לו:).  לפי שהיה אבינו יצחק מתפחד ואומר תאמר שלא עשיתי כשורה שעשיתי את שאינו בכור בכור כיון שאמר (עשו) את בכורתי לקח אמר יאות ברכתי (מד"ר בראש' סז).  — ומצוי מאד בסהמ"א: ברוך ה' אלהי ישראל אשר לו יאות ענין האחד האמתי הקדמון במציאותו (הקד' חו"ה).  ולהביא אחר כל ענין מה שיאות לו מן הענינים אשר בהם נתחייב בעבודת האל יתעלה (שם הבחינ', פתיח').  ואני אומר חיי!  שהענין יאות לו אבל ההקשה מונעת ממנו (הרקמה, שער יה).  נתנו בו כחות שישמרוהו זמן קצוב ימשכו אליו מה שיאות לו וידחו מעליו מה שאין תועלת בו (ר"ש א"ת, מו"נ ג יז).  כח הזן הוא הכח המעמיד הגוף במזג שוה ומושך אליו מה שיאות לו ודוחה מעליו מה שיזיקהו (ר"י א"ת, רוח חן ב).  שלא יהיה מנהגך לשנות מנהג המלכים כי לא יאות להם זנות ושתות יין ושכר (ראב"ע משלי לא).  אמר לו המלך (להנדיב) יאות לך שתהיה אדון בעמך ובזולתם (מעל' המדות, הנדיבות).  ושאלו לחכם אחד מהו הדבר שיאות לאדם להשמר ממנו ואמר קנאת האחים (ספ' שעשוע' לר' זבדא 24).  ולא יאות להם לבד ההרקה בחפיפה החזקה (פרקי משה י).  ולא יאות שיתעסקו השמים בתועלות של אלה ושלמותם (אמונה רמה ד ב).  שאין כבוד לבני מלכים ויועצי ארץ לגרר העצמות ולשברם ככלבים לא יאות לעשות ככה כי אם לעניי העם הרעבים (ספ' חינוך, בוא טז).  ולעם קדוש אמתי אשר בחר האל לא יאות להם שישעו בדברי שקר (שם, קדוש' רמט).  הנה לא יאות לנבל לדבר דברי נבלה (רלב"ג משלי יז).  כמו נזם זהב שיאות להשלים קשוט מי שיש לו חלי זהב (שם כה).  כי שני אלה לא יאות שיעשו בהם בנינים בפני עצמם (ר"ד יחייא, לשון למוד' ב).  וזה יאות שיהיה ע"ד הזאת נשים (יסו"ע לר"י ישראלי א ד).  לכן יאות לנו שנסיח דעתנו מסברתו האמורה (שם ב ט).  ולפיכך יאות לומר כי שם השנה אינו נאמר באמת לפי משמעות המלה אלא על שנת החמה בלבד (שם ג ב).  כי באותה העת הוא (העובר) קטן מאד והיא העת אשר לא יאות שיקרא אז עובר אלא הריון (מ' אלדבי, ש"א ה).  ובכן יאות שבספרי הקדש נקרא הבורא הממציא ומסדר מיני הנמצאות בשם ה' צבאות (ספורנו, אור עמים, אחדות).  כי רצון כזה לא יאות בשום פנים לבורא יתברך (שם, רצון). כי לא יאות לאיש מלחמה בעת צרה וצוקה לאכול משמנים (שלטי הגבור' מב).  שלא יאות אלא למורכב הזה ולא למורכב אחר בלתו (שם מח).  לסחורה זו זרוז יאות פן תהיה כלה נמכרת (ר"א בחור, הקד' מסור' המסור').  ואנשי אקלים חם לא יאות להם מזון אנשי אקלים קר (ר"י עמדין, ביר' מגד' עז סב:).  כי יאות לכל בעל צורה אנושית לדעת מ"ש הטבעיים והרופאים וכו' (שם צה:).  — °כְּיָאוּת, כמו שיָאוּת וראוי: ידענו שהתורה טובה היא בעשותה כיאות (דוד נשיא, הודאת בע"ד).  —   °ובמשמ' ת"ז, לנק' יְאוּתָה: האומה הישראלית לה משפט הבכורה ליטול פי שנים בכל שני העולמות כי לה יאותה הנחלה האמתית ומבחר היישוב (נוה שלום א יה).