— קל לא נמצא.

— הִפע', הוֹאִיל, הוֹאַלְתִּי, עת' יוֹאֵל, יֹאִל, וַיּוֹאֶל, וַיֹּאֶל, צווי הוֹאֵל, הוֹאֶל-, הוֹאִילוּ, —  א) הסכים, רצה, החליט, התחיל לעשות דבר אחרי פקפוק וקושי:  ויען אברהם ויאמר הנה נא הוֹאַלְתִּי לדבר אל אדני ואנכי עפר ואפר (בראש' יח כז).  בעבר הירדן בארץ מואב הוֹאִיל משה באר את התורה הזאת לאמר (דבר' א ה).  — ובינו' °מוֹאִיל:  ויש מהם שאומרים שהוא (הבורא) גולם בלא צורה והנני מואיל להשיב עליהן ולשבור כל דבריהן בעזרת האל (פי' יציר' לר"י ברצלוני 81). — ב) התרצה והסכים לבקשה:  ויאמר אבי הנערה אל האיש הוֹאֶל-נא ולין ויטב לבך (שופט' יט ז).  ועתה הוֹאֵל וברך את בית עבדך להיות לעולם לפניך (ש"ב ז כט). — ובמשמ' עשה נא למעני:  ויאמר האחד הוֹאֶל-נא ולך את עבדיך (מ"ב ו ג).  ויאמר נעמן הוֹאֵל קח ככרים (שם ה כג).