, — קל לא נמצא.
— הִפע', הוֹאִיל, עת' יוֹאֵל, וַיֹּאֶל, — התקשה, היה לו קָשֶׁה הדבר, Schwierigkeit empfinden; éprouver des difficultés; to feel difficulty : וילבש שאול את דוד מדיו ונתן קובע נחשת על ראשו וילבש אתו שריון ויחגר דוד את חרבו מעל למדיו וַיֹּאֶל1 ללכת כי לא נסה ויאמר דוד אל שאול לא אוכל ללכת באלה כי לא נסיתי ויסרם דוד מעליו (ש"א יז לח=לט).
1 ת"י: ולא אבא למיזל. וכבר הביא פרוש זה ריב"ג והחליט גם הוא כי זו היא כונת הפעל הזה. אמר וז"ל: ונחנ נרי אלאנ אנ נצ'יפ אלי הד'א אלאצל מעני ראבעא והו ויואל ללכת כי לא נסה פאלאחשנ ענדנא אנ נקול פיה ואמתנע מנ אלמשיר בתלכ אלאלאת אד' למ יעתד ד'לב ולא יצלח אנ יקאל ואמענ פי אלמשיר אד' למ יעתד לאשתחאלה אלמעני ולקד אחשנ צאחב אלתרגום פי קולה ולא אבא למיזל, ע"כ, ובעבר': ואנחנו ראים עתה לחבר אל השרש הזה ענין רביעי והוא ויואל ללכת כי לא נסה כי הטוב בעינינו לומר וימנע מלכת בכלים ההם ואין נכון לומר והתמיד בהליכה כי לא נסה מפני שנוי הענין והטיב המתרגם באמרו ולא אבא למיזל. ואחרים מפרשים ויאל זה מן א.יאל במשמ' רצה. והנה משמ' רצה בודאי אינה מסכמת עם הבא אח"כ כי לא נסה, וצריך לשער כי חסרות פה המלים ולא יכול, וכך היה צריך להיות נוסח' הכתוב: ויאל דוד ללכת ולא יכול כי לא נסה. ובמשמ' ולא יכול תרגמו השבעים, וישערו קצת החדשים כי היה כתוב וילא במקום ויאל. אבל גם זה דחוק. ולפי הנוסחה המסורה צריך לפרש וַיֹּאֶל זה במשמ' הרשומה בפנים, אעפ"י שאין לזה דמיון בשום אחת משאר הלשונות השמיות.