— קל לא נמצא במקרא.

— נִפע', נוֹאַשׁ, עת' יִוָּאֵשׁ, — נוֹאַשׁ פלוני מדבר, החליט כי אין לו יותר תקוה להשיג הדבר, verzweifeln; désespérer; to despair: ויאמר דוד אל לבו עתה אספה יום אחד ביד שאול אין לי טוב כי המלט אמלט אל ארץ פלשתים וְנוֹאַשׁ ממני שאול לבקשני עוד בכל גבול ישראל ונמלטתי מידו (ש"א כז א). —  נוֹאָשׁ1  כמו שם, אדם שֶׁנוֹאַשׁ מִדָּבָר: הלהוכח מלים תחשבו ולרוח אמרי נוֹאָשׁ (איוב ו כו). — ובמשמ' פעל סתמי, כעין תה"פ, קצת במשמ' לַשָּׁוְא, אין יותר תקוה: מנעי רגלך מיחף וגרונך מצמאה ותאמרי נוֹאָשׁ לוא כי אהבתי זרים ואחריהם אלך (ירמ' ב כה). ר"ל לשוא כל דבריך, ועתה אמר נא אל איש יהודה ועל יושבי ירושלם לאמר כה אמר יי' הנה אנכי יוצר עליכם רעה וחשב עליכם מחשבה שובו נא איש מדרכו הרעה והיטיבו דרכיכם ומעלליכם ואמרו נוֹאָשׁ כי אחרי מחשבותינו נלך ואיש שררות לבו הרע נעשה (שם יח יא-יב). — ובמשמ' בלי תועלת: ברב דרכך יגעת לא אמרת נוֹאָשׁ חית ידך מצאת על כן לא חלית (ישע' נז י).

— פִע', יִאֵשׁ, יֵאֵשׁ, מקו' יָאֵשׁ, יַאֵשׁ, — יֵאֵשׁ את פלוני, עשה שפלוני יִוָּאֵשׁ: וסבותי אני לְיָאֵשׁ2 את לבי על כל העמל שעמלתי תחת השמש (קהל' ב כ). — ובכנ' °יִאַשְׁתַּנִּי: אמרה הנפש כבר נחמתי במה שיאשתני מהשיג סוד הדבר וזה לדקותו ועומק ענינו (חו"ה, עבוד' ה' ט).

— הִתפע', *הִתְיָאֵשׁ, נתייאש, — כמו נוֹאַשׁ: נטלו מוכסין את חמורו ונתנו לו חמור אחר גזלו לסטים את כסותו ונתנו לו כסות אחרת הרי אלו שלו מפני שהבעלים מתיאשין מהן (ב"ק י ב). המציל מן הנהר או מן הגייס או מן הליסטים אם נתייאשו הבעלים הרי אלו שלו (שם). הרחק משכן רע ואל תתחבר לרשע ואל תתיאש מן הפורענות (אבות א ו). אמר ר' יהודה פעם אחת הייתי מהלך אחר ר"ע ואחר ר"א בן עזריה והגיע זמן קרית שמע כמדומה אני שנתיאשו מלקרות מפני שהן עסוקין בצורכי ציבור קריתי ושניתי ואח"כ התחילו הן (תוספתא ברכ' א ד). מחיצת הכרם שנפרצה אומרים לו גדור גדרה ונפרצה אומרים לו גדור נתייאש הימנה הרי זה קידש (שם כלא' ג ג). כל שהוא בטובה אל יתיאש מן הרעה וכל שהוא ברעה אל יתיאש מן הטובה (סעו"ר כח). מי שגררתו חיה מאימתי מונין לו משנתייאשו מלבקש (ירוש' מו"ק ג פב.). נחיל של דבורים אם נתייאשו בעליו הרי אילו שלו (שם ב"ק י ז:). פעם אחת ירד (אבא יהודה) מנכסיו וראה רבותינו ונתייאש מהן עלה לביתו ופניו חולניות (שם הור' ג מח). שניתייאשו הבעלים בלוקח ולא נתייאשו בגנב (ב"ק סח.). גזל ולא נתייאשו הבעלים שניהם אינן יכולין להקדיש זה לפי שאינו שלו וזה לפי שאינו ברשותו (שם:). שטף נהר קוריו עציו ואבניו ונתנן בתוך שדה חבירו הרי אלו שלו מפני שנתיאשו הבעלים (ב"מ כב.). המוצא מעות בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ובכל מקום שהרבים מצויין שם הרי אלו שלו מפני שהבעלים מתיאשין מהן (שם כד.). מלמד שהקב"ה מתיאש מן הצדיקים בעולם הזה אבל חוזר ומרחם עליהם (מד"ר איכ', אני הגבר). שנתיאש (דוד) מן החיים (ואמר אל האלהים) תהי נא ידך בי (שם, רות א). יש בדבר ספק אם למפרע היא בעלת מום קבוע מעת שבאו לה המומים או מעת שנתייאשו מרפואתה לפיכך הפודה אותם קודם שנתייאשו מרפואתה ונהנה באותו הפדיון אחר שנתייאשו מרפואתה הרי זה ספק מועל (רמב"ם איסורי מזבח ב טז). — וקצת במשמ' °לא חפץ בשום אופן: אם מיחה ואמר אל תשביחו חלקי אלא נחלוק מיד ואשביח אני שני חלקים שלי ואטול כל שבחן והן נתייאשו מלחלוק והשביחו הנכסים (רש"י ב"ב קכו.).

— קל, °יָאַשׁ3, פ"ע,— כמו נואש, נתיאש: מה תשאלו על איש אשר דודיו נדו כנום עיניו ועפעפיו, ארך מאד לילו עדי יָאַשׁ לראות מאור שחרו ועפעפיו (רמב"ע, תרשיש ז). — ומקו': נבעים בנות ימים בזכרו עד יְאָשׁ לעד באפר בוז להכפישו, כאשר בזכרו נשכחה עמל אשר לא נשכחה בשתות לתירושנו (רמב"ע, לכבוד אלעזר בן נחמן).