*, ש"נ, מ"ר יְבָבוֹת, — קול תקיעה וכדומה מקֻטע פתאם וחוזר זה אחרי זה, Schluchzen; sanglot; sobbing : שיעור תקיעות כשלש תרועות שיעור תרועה כשלש יבבות1 (ר"ה ד ט).  וכך היה הדבר מימים קדמונים מנהג בכל ישראל מהן עושין תרועה יבבות קלות ומהן עושין תרועה יבבות כבדות שהן שברים ואלו ואלו יוצאין ידי חובתן (ר"נ על הרי"ף, ר"ה י:).  — °ובענין בכיה: מכה יבבת הבכיה אין שייך שתוציא ראשה מהאשנב (פענח רזא, תולדות).  — °ובענין השירה והזמרה: כי השיר הנגוניי כשיהיה מקובל ונעים למקבלים צריך שיהיה בו העתקה ישרה ממעלה לחברתה הסמוכה לה בערך הנגוני בלי שידלג המנגן ממעלה למעלה זרה שאיננה מרוצפת עם הראשונה וגם שלא יהיה שם פגם וחריץ בשליבת היבבות האחדיות זו עם זו בערך העליה והן בירידה (יריע' שלמה א ב א).