, שת"ז, מ"ר יְבוּסִים, — שֵׁם  העם הקדמוני יושב ירושלם: ואת היבוסי יושבי ירושלם לא יוכלו בני יהודה להורישם וישב היבוסי את בני יהודה בירושלם (יהוש' טו סג).  וילך המלך ואנשיו ירושלם אל היבסי יושב הארץ ויאמר לדוד לאמר לא תבוא הנה כי אם הסירך העורים והפסחים (ש"ב ה ו).  ויאמר דוד ביום ההוא כל מכה יבוסי ויגע בצנור  ואת הפסחים ואת העורים שנאו נפש דוד (שם ח).  — ונהגו קצת המדברים עברית בארץ ישראל לקרא בשם יבוסי מין שרץ לילי דומה קצת לחפושית ודר עפי"ר בבתי תבשיל בסדקים ובחורים וכדומה, Schabe; blatte; black beetle.