*, ש"נ, סמי' יְגִיעַת, מ"ר יְגִיעֹות, — שה"פ מן יגע: וינח ביום השביעי וכי יש לפניו יגיעה והלא כבר נאמר לא ייעף ולא ייגע (מכי' יתרו, בחדש ז). יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עון (אבות ב ב). ראה כמה יגיעות יגע אדם הראשון עד שמצא חלוק ללבוש גזז וליבן וכו' כבס ותפר (ירוש' ברכ' ט יג ג). להגיון ניתנו ליגיעה לא ניתנו (שם סנה' י כח.). כמה יגיעות יגע אדם הראשון עד שמצא פת לאכול חרש וזרע וקצר ועמר ודש וזרה וברר וטחן והרקיד ולש ואפה ואח"כ אכל (ברכ' נח.). אמר הקב"ה יקרה היא בעיני בני אדם ורואים כאלו יגיעה היא לפני ואינה יגיעה (מד"ר שמות יג). בנוהג שבעולם אדם לוקח ליטרא אחת של בשר מן השוק כמה יגיעות הוא יגע כמה צער הוא מצער עד שבישלה (שם ויקר' כח). אמר (משה) לפניו רבש"ע אחר כל היגיעה הזו אתה אומר לי הן קרבו ימיך (שם דבר' יא). — וברפואה, יְגִיעָה נגעיית, מתוחיית וכו': מיני היגיעה ג' וכו' הם הנגעיית והמתוחיית והמורסיית והכחושיית והנגעיית היא יגיעה יוחש ממנה בחיצוני העור דומה לכאב הנגעים וכו' ואמנם היגיעה המורסיית יהא שיהיה הגוף יותר חם מן המנהג ודומה לנפוח וכו' היגיעה הכחושיית הנה היא ענין ירגיש בו האדם מגופו כאלו כבר הפליג בו הנגוב והיובש (קאנון א ג ב יב). ליחה ממתחת תקרא מה שיתחדש ממנה היגיעה המתחיית (שם א ב ב כ).