ש"ז, סמי' יְגוֹן, בְּיָגוֹן, מִיָּגוֹן, מִיגוֹנָם, מ"ר °יְגוֹנִים, °יְגוֹנוֹת, — רגש של צער וכאב רוחני, נפשי, שעושה את האדם לא עלול לשמח ולעלז, Kummer; tristesse; sorrow: ויאמר (יעקב לבניו שבקשו ממנו שיתן להם את בנימין ללכת אתם למצרים) לא ירד בני עמכם כי אחיו מת והוא לבדו נשאר וקראהו אסון בדרך אשר תלכו בה והורדתם את שיבתי בְּיָגוֹן שאולה (בראש' מב לח).  מבליגיתי עלי יָגוֹן עלי לבי דוי (ירמ' ח יח).  למה זה מרחם יצאתי לראות עמל וְיָגוֹן ויכלו בבשת ימי (שם כ יח).  אוי נא לי כי יסף יי' יָגוֹן על מכאבי יגעתי באנחתי ומנוחה לא מצאתי (שם מה ג).  ופדויי יי' ישבון ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על ראשם ששון ושמחה ישיגו ונסו יָגוֹן ואנחה (ישע' לה י).  שכרון וְיָגוֹן תמלאי כוס שמה ושממה (יחזק' כג לג).  עד אנה אשית עצות בנפשי יָגוֹן בלבבי יומם (תהל' יג ג).  כי כלו בְיָגוֹן חיי ושנותי באנחה (שם לא יא).  בימים אשר נחו בהם היהודים מאיביהם והחדש אשר נהפך להם מִיָּגוֹן לשמחה ומאבל ליום טוב (אסת' ט כב).  והפכתי אבלם לששון ונחמתים ושמחתים מִיגוֹנָם (ירמ' לא יב).  — ואמר המשורר: בשורש עץ יהי אורך אמירו ובתבונת אנוש יושר אמריו, וכמזימת לב אנוש כן יגונו בשור טרם יבואהו מגוריו (רשב"ג, בשבח החכמה).  — ואמר החכם: אין דבר מזיק לבעליו כמו אורך היגון (מוסרי הפלסופ' ב יז).  היגון כצרעת פורחת, והיין רפואה לו ומרקחת (ר"י חריזי, תחכמ' כז).  — ובמליצה, °נחש הַיָּגוֹן, הכאב הנפשי המפריש כמו נחש: הלא בכוס ישכח אדם עצבונו, ויסיר יגונו ואונו, וכל מי נשכהו נחש היגון יביט לכוסו ודי, והיה כל הנשוך וראה אותו וחי (ר"י חריזי, לחכמ' ה).  — ומ"ר יְגוֹנוֹת: שבעונותינו ובעון דורנו גברו היגונות ועצמו התלאות ורבו האנחות (ספ' השטר' לר"י ברצלוני, בסוף).  ואדאג מיגונותי ואשום ואשאף כי שאפני שאפה, וימים אחרי ימים ירוצון ולילות אחרי לילות חלופה (רשב"ג, זרועי).  מדות שיביאוהו למאוס בעולם ולהניח ישובו מפני התהפכות עניניו בו והתמדת הפגעים והיגונות עליו ולנטות אל עולם השכל העליון (חו"ה, עבוד' ה' ג).  בעת אשר נחלי הששונות שטפו, ורגלי היגונות נדחפו, וצבאות השמחות גברו, ופזורי הגילות נחברו (מכת' ר"י בן תנח' הירוש' לר"ד נכד הרמב"ם).  היין צרי הגוף ומבטל היגונות ומשמח הלב ומסעדו ומטיב מראה הפנים (מ' אלדבי, ש"א ה).  — ומ"ר יְגוֹנִים: זרועי על בנות ימים חשופה וחרב הזמן עליו שלופה, ונשטפתי בשבולת יגונים והייתי כשבולת שדופה (רשב"ג, זרועי).  ידידי אהלו תקע בלבי ומורשי לבבי הם יתריו, ונשבע כל אשר יסע ויאבה נסוע הכאב לתמוך אשוריו, ושם תבל בידי כוס יגונים ועלי הפקדה למצות שמריו (הוא, בשורש עץ).  עטה הוד ולבש גאונים, והנחם והרף מיגונים (הוא, עטה הוד).  יודעי מליצה חכמים נבונים, הבו עצה במלים נכונים, כדת מה לעשות ברעית אמונים, נותרה בגלות לארך שנים, תחיל תזעק מרוב יגונים (ר"י הלוי, אהבה, ידידות נעורים).  ישתדל להכניס הדאגות בלבך ולהתמיד עליך היגונים כדי שתתחרט על מה שקדם לך מן המעשה הטוב (חו"ה, היחוד ה).  אשבור עול הזמן מעליך, ואצוה ליגונים בל קרוב אליך (ר"י חריזי, תחכמ' כג).  וזה אומר לולי בת הגפנים, כסה על הלב עשן היגונים, ופנו אלינו הששונים, ערף ולא פנים (שם כז).  הקנינים מקורות היגונים (אגר' עלי הישמעאלי).  בנודי מלפניך צביה לבבי נד וסבוני יגונים, בחברתך שנותי הם כרגע ובנדודך רגעי הם כשנים (פניני המליצות, גנזי פט"ב ד).  הייתי בדמי היגונים מתבוסס, עתים חלים עתים גוסס, ולא היה נס להתנוסס (עמנ', מחבר' א).  תמיה אני אם בעל אשה כזאת ירעב ויצמא, ואם יטרידוהו היגונים ואם יוסיף עצב עמה (שם).  תבל יגוניה בלי קצב כאשר מצוקיה בלי תכלה (ר"י חריזי, תחכמ' לג).