°, ש"ז, שה"פ מן עָיֵף, —  כמו עֲיֵפוּת, יגיעה, Ermüdung; fatigue;weariness: ולא נתעלף לשון עיוף ואיכא דאמרי ולא נתבייש לשון ויתעלף (רגמ"ה, חול', ג:). —  ואמר הפיטן: יה הבט רגל ייחופי יום נפש עיופי יהי רצון שלא איענש במוספי יהיו לר' א' פי (ר"א הקליר, 119 .Elbog., Stud). אילת אווי תשוקות לחלות עיוף שוקקות אסמי שבע להשקות ישקני מנשיקות (אור, יוצ' א פסח). רבה שחים ודאים להברות לחתן כירה רמש ובהמה וחייתו ארץ קרא בלא עיוף ויגיעה כל הנברא ברה בלא מעצד וכשיל כי אם באמירה (ר' אליעזר בר' נתן, רשות לחתנים, 34 ,1895 .Monats).