א. יָהּ

1, —  אחד משמות האלהים:  עזי וזמרת2 יָהּ ויהי לי לישועה (שמות יה ב, תהל' קיח יד).  כי עזי וזמרת יָהּ יי ויהי לי לישועה (ישע' יבב).  כי יד על כס יָהּ3 מלחמה ליי' בעמלק (שמות יז יו).  אמרתי לא אראה יָהּ4 יָהּ בארץ החיים (ישע' לח יא).  אזכיר מעללי יָהּ כי אזכרה מקדם פלאך (תהל' עז יב).  יי' אלהי צבאות מי כמוך חסין יָהּ ואמונתך סביבותיך (שם פט ט).  ויאמרו לא יראה=יָהּ5 ולא יבין אלהי יעקב (שם צד ז).  אשרי הגבר אשר תיסרנו יָהּ5 ומתורתך תלמדנו (שם יב).  מן המצר קראתי יָהּ5 ענני במרחב יָהּ (שם קיח ה).  לא אמות כי אחיה ואספר מעשה יָהּ יסר יסרני יָהּ5 ולמות לא נתנני פתחו לי שערי צדק אבא בם אודה יָהּ (שם יז=יט).  ועם נברא יהלל יָהּ (שםקד יט).  כל הנשמה תהלל יָהּ (שם קנ ו).  בטחו ביי' עדי עד כי בְּיָהּ6 יי' צור עולמים (ישע' כו ד).  שירו לאלהים זמרו שמו סלו לרכב בערבות בְּיָהּ6 שמו ועלזו לפניו (תהל' סח ה).  —  ובתו"מ:  ר' אליעזר אומר (בשעת פטירת העם מההקפות בהערבות במקדש היו אומרים) ליה ולך מזבח ליה ולך מזבח (סוכ' ד ה).  ליה אנחנו מודים ולך אנחנו מקלסין  (גמ' שם מה:).  —  ובפרט בהמלה השירית הַלְלוּיָהּ במזמורי התהלים: ברכי נפשי את יי' הַלְלוּיָהּ  7 (תהל' קד לה).  ואמר כל העם אמן הַלְלוּיָהּ (שם קו מח).



1 י"ס שזה עקרו של שם האלהים ואחר כך נתרחב ונהיה לשם בן ארבע, וי"א להפך, כי גם זה קצור מן השם בן ארבע, כמו יָה שלפני זה.  אך לא העירו מדוע קצת יה בהא רפה וקצת יהּ בהא מפיק, ועי' עוד יהו.  וי"א כי זה דבר מלאכותי מזמן מאוחר שסברו כי ההוספה יה שבסופי קצת שמות הוא חלק משם המיוחד, כמו שנזכר בהערה הקודמת.  —

2 עי' הערה לערך זמרת.  —

3 כך למדנחאי במקום רפה למערבאי.  ונמסר:  פליג' אם הוא חד מן מלין דלא מפק' ה'.  —

4 בקצת ספרים ה רפה.  וקצת החדשים מגיהים יהוה במקום יה  יה.  —

5 יּ דגושה אחרי ה  י  נחה בכל אלו הפסוקים כדין דחיק.  —

6 הסגנון קשה, וקצת החדשים אמרו כי שני הכתובים נשתבשו והם מגיהים בהם הגהות מתחלפות, אך אינן מרפאות את המליצה בדרך טבעי.  —

7 כך בכל הספרים (מ"ש),  ובמסורת סוף פר' בשלח חשבו מלה זו מן המלים לא מפיק ה, וכן בכ"י.  וכבר נחלקו רב ושמואל בגמ' ירוש' (מגי' א עב.) אם צריך לקרא הללו יה בשתי מלים או לא:  הללו יה רב ושמואל חד אמר הללו יה חורנה אמר הללויה.

חיפוש במילון: