1 הצורה יהו לשם אלהי ישראל לא בהרכבת שמות פרטים נמצאת בזמן האחרון בתוך הכתבים בלשון ארמית שגלו בעת החפירות על אדמת האי יב, Elephantine: אנחנא עם נשין ובנין שקקן לבשן הוין וצימין ומצלין ליהו מרא שמיא מכת' א יה.  וצדקה יהוה לך קדם יהו אלה שמיא שם כז.  חילא יהודיא זי יהב כסף ליהו אלהא כתב גמא, סימ' יח.  ולא נתברר מה היתה קריאתו של שם זה בפי היהודים יושבי יב.  וסובר ארתור אונגנאד (Arthur Ungnad), בהקד' להכתבים הארמיים של יב שפרסם, Aram. Papyrus aus Elephant, שאין זו הצורה יהו שבמקרא אלא שהוא הוא השם המפֹרש כלו, אלא שבמקרא השם המפֹרש כתוב בהא נחה בסוף אחרי התנועה, ובהכתבות של יב נהוג הכתיב הקדמון בלי אותיות נחות גם אחרי התנועות הארוכות כמו אמרתָ בלי הא אחרי הקמץ.  זו דעתו של אונגנאד.  אך להשערה זו אין ידים, כי הכתיב הכללי של הכתבות הארמיות האלה מעיד כי האותיות הנחות היו רגילות בזמן ההוא, והרבה מאד מלים כתובת כאן מלאות ובאותיות נחות, ולכן אין ספק בדבר כי יהו הנזכר בכתבות האלה הוא הוא יהו שבמקרא, שהיה משמש בא"י רק בהרכבת שמות ע"פ, ובמקום השם המפֹרש קראו אדני, ויהודי יב, שאת השם המפֹרש לא רצו להוציא מפיהם, ולהסתפק בכתב לנכרי בשם אדני או אלהים לא יכלו מפני שהוא שם כללי לאלהות ואינו מציין לאיזה אלהים הם עובדים, והם רצו דוקא שידעו כי הם עובדים לא ליוביס וכדומה, לכן השתמשו בחלק השם, שהיה שגור גם בפיהם בתור חלק משמות העצם הפרטים.  והנה בין שתי הצורות יְהו, יָהוּ, קשה להכריע איזו מהן העקרית ואיזו נשתנית בכח טבע התנועות של הלשון.  רוב החדשים סֹברים כי הצורה העקרית היא יָהוּ, וכשבאה בראש השם נשתנה הקמץ לשְׁוָא מפני מרחקו מהנגינה.  וסיוע לדעה זו מביאים החדשים מהשמות העברים שנמצאו בכתבי האשורים, בהרכבת החלק יהו, כמו יהנתן, שקריאתו היא Jahunatan, ביוד פתוחה.  וכן מהעתק היוני .  אבל אפשר לאמר להפך, כי הצורה העקרית היא יְהוֹ, אלא כשהיא באה בסוף השם היה כבד עליהם לאמר למשל יְשַׁעְיְהוּ, ולהקל אמרו יְשעיָהוּ.  וקריאת השמות עם החלק הזה באשור' ביוד פתוחה אינה ראיה, כי אין זה פתח ארוך אלא קצר (כך הגיד לי חכם הלשון האשורית הכהן הדומיניקני דורם), ולכן אפשר שהיא באה במקום תנועת השוא נע שלא היתה במציאות באשורית, וכן הוא העתק השם יְהוּדִי באשורית כמו"כ ביוד פתוחה.  וכמו"כ אין שום ראיה מהעתק היונים Ιαω, כי התנועה היונ' באה גם במקום שוא, כמו שהם העתיקו המלה יְשועתי ιαςοαϑι   דר' מ"ל מרגוליס, JQR, NS, II, 427.  ועי' עוד בהערה להשם המפֹרש יְהֹוָה.