, ת"ז, לנק' יְהוּדִית יְהוּדִיָּה, מ"ר יְהוּדִים, יְהוּדִיּוֹת, — א) משבט יהודה, מארץ יהודה: לעיני אנשים יְהוּדִים (ירמ' מג ט).  איש יְהוּדִי היה בשושן הבירה ושמו מרדכי (אסת' ב ה).  בכל עת אשר אני ראה את מרדכי הַיְּהוּדִי יושב בשער המלך (שם ה יג).  לשלח איש את עבדו ואיש את שפחתו העברי והעבריה חפשים לבלתי עבד בם בִּיהוּדִי אחיהו איש (ירמ' לד ט).  כי הגיד (מרדכי) להם אשר הוא יְהוּדִי (אסת' ג ד).  ואשתו הַיְהֻדִיָּה ילדה את ירד (דהי"א ד יח). — ב) איש משבט יהודה ומארץ יהודה: וינשל את הַיְּהוּדִים מאילות (מ"ב יו ו).  ויכו את גדליהו וימת ואת הַיְּהוּדִים ואת הכשדים אשר היו אתו (שם כה כה).  לעיני כל הַיְּהוּדִים הישבים בחצר המטרה (ירמ' לב יב).  אני דאג את הַיְּהוּדִים אשר נפלו אל הכשדים (שם לח יט).  וגם כל הַיְּהוּדִים אשר במואב ובבני עמון ובאדום (שם מ יא).  ויסר המלך את טבעתו מעל ידו ויתנה להמן בן המדתא האגגי צרר הַיְּהוּדִים (אסת' ג י).  ויבקש המן להשמיד את כל הַיְּהוּדִים אשר בכל מלכות אחשורוש עם מרדכי (שם ו).  להשמיד להרג ולאבד את כל הַיְּהוּדִים מנער ועד זקן (שם יג).  ובכל מדינה ומדינה מקום אשר דבר המלך ודתו מגיע אבל גדול לַיְּהוּדִים וצום ובכי ומספד (שם ד ג).  ואת פרשת הכסף אשר אמר המן לשקול על גנזי המלך בַּיְּהוּדיים1 לאבדם (שם ז).  רוח והצלה יעמוד לַיְּהוּדים ממקום אחר (שם יד).  אם מזרע הַיְּהוּדִים מרדכי אשר החלות לנפל לפניו לא תוכל לו כי נפול תפול לפניו (שם י יג).  מקום אשר דבר המלך ודתו מגיע שמחה וששון לַיְּהוּדִים משתה ויום טוב ורבים מבני הארץ מתיהדים כי נפל פחד הַיְּהוּדִים עליהם (שם ח יז).  כי המן בן המדתא האגגי צרר כל הַיְּהוּדִים חשב על הַיְּהוּדִים לאבדם (שם ט כד).  ויבא חנני אחד מאחי הוא ואנשים מיהודה ואשאלם על הַיְּהוּדִים הפליטה אשר נשארו מן השבי (נחמ' א ב).  ויאמר (סנבלט) מה הַיְּהוּדִים האמללים עשים (שם ג לד).  — ג) תה"פ, יְהוּדִית, בלשון שמדברים היהודים: ויאמר אליקים בן חלקיהו ושבנה ויואח אל רבשקה דבר נא אל עבדיך ארמית כי שמעים אנחנו ואל תדבר עמנו יְהוּדִית באזני העם אשר על החמה (מ"ב יח כו).  ויעמד רבשקה ויקרא בקול גדול יְהוּדִית וידבר (שם כח).  ובניהם חצי מדבר אשדודית ואינם מכירים לדבר יְהוּדִית (נחמ' יג כד).  — ובתו"מ: שכל הכופר בע"א נקרא יהודי (מגי' יג.).  שבעה מנודין לשמים אלו הן יהודי שאין לו אשה וכו' ומי שאין לו תפילין בראשו (פסח' קיג:).  ובאומות (החצוף שבהן) ישראל א"ר יצחק בר רדיפא בשם ר"א אתה סבור שהיא לגנאי ואינו אלא לשבחן או יהודי או צלוב (מד"ר שמות מב).  ישראל כל מקום שאחד מהם הולך אינו יכול לומר שאינו יהודי למה שהוא ניכר (שם שה"ש, אל גינת אגוז).  — ותאר: שהאכילה (אחשורוש את אסתר) מאכל יהודי (מגי' יג.).  העוברת על דת משה ויהודית ואיזו היא דת משה מאכילתו שאינו מעושר וכו' ואיזו היא דת יהודית יוצאה וראשה פרוע (כתוב' ז ו).