*, ש"נ, —  כמו יַהֲדוּת:  לא שינו (ישראל במצרים) אלהיהם ודתותיהם והחזיקו ביהודותם (מד"ר אסת', בחדש הראשון).  ויתבונן (אלעזר)  בקדושת כהונתו ובתפארת חכמתו ובגדולת יהודותו ובהוד עבודתו וילעג על דברי פוליפוס (יוסיפון, פרק יח).  שהרי לא אמר אלא על יהודותי לא אקנה אותו שזה היה הבטחה בעלמא שאמר להם לסמוך על יהדותו שלא ישנה בדבורו (שערי צשו' למהר"מ מרוטנברג ג קכג).  והוא נכבד איש גדול לפני אדוניו ונשוא פנים היה מתכסה בטלית של יהודות ונס שמה אל מלך ישראל שלא היה מקבל אותו (כסא' לבית דוד לב.).