1, — קל לא נמצא.
— נִפע', נוֹחַל, נוֹחֲלָה, עת' תִּוָּחֵל, — נוֹחֲלָה התקוה, בטלה, לא נתקיימה, לא יצאה לפעל, getäuscht s. (die Hoffnung); être deçu (l'espérance); be deceived: ותעל (הלביא) אחד מגריה כפיר היה וילמד לטרף טרף אדם אכל וישמעו אליו גוים בשחתם נתפש ויבאהו בחחים אל ארץ מצרים ותרא (הלביא) כי נוֹחֲלָה2 אבדה תקותה ותקח אחד מגריה כפיר שמתהו יחזק' יט ג-ה.
1 עי' הערה לקמן.
2 פרשו הקדמונ' וגם רוב החדשים מן א. יחל במשמ' המתנה ותקוה. אמר ריב"ג: ומן הד'א אלאצל והד'א אלמעני ותרא כי נוחלה אבדה תקותה ותרג'מה אללפט' למא רא'ת ענד מא אצטברת אנ רג'א'הא ד'אהב תאלפ פעלת כית וכית, ע"כ, ובעבר': ומזה השרש וזו המשמ' ותרא כי נוחלה ופרוש הדבור הזה הוא וכאשר ראתה כשחִכּתה וסבלה כי אבדה תקותה עשתה כך וכך. וכן הרד"ק: כשעמדה ימים רבים בתוחלת ואבדה תקותה. ע"כ. אך מליצה זו קשה, ולכה"פ היה צריך להיות ו לפני אבדה: ותרא כי נוחלה ואבדה תקותה. ומפני קושי זה החליטו קצת החדשים כי הכתוב משובש והגיהו נואלה במקום נוחלה. אך לא מצאנו שרש נואל בדברים לא בע"ח במשמ' זו, ולכן עדיף לקבל הנוסחה המסורה ולהחליט כי זה שרש אחר, במשמ' מיוחדה בענין תקוה שלא נתמלאה ולא נתקימה. והנה בעצם משמ' זו אין לו לשרש זה חבר בערב', אך אולי אינו רחוק ביותר לאמר כי נסתעפה משמ' זו מן השרש וחל وحل הערבי במשמ' טיט ורפש, ותפעל תוחל توحل נשקע בטיט ורפש, ונשמרה אולי בעבר' רק בהשאלה מליצית במשמ' נאבד ובטל. ואולי הוא השרש והל وھل בערב' שמשמש במשמ' פחד ובהלה, וגם במשמ' שגה וטעה, ויהיה פרוש נוחלה הוטעה, ר"ל שזו היתה תקוה של טעות, ודומה להשמוש בלשונות המערביות שמשתמשות למושג זה בהשרשים המשמשים בלשונות ההן במושג של טעות.