יַחְמוּר

 1, ש"ז, — חית היער ממין הצבי והאיָל, Antilopenart; espèce d'antilope; sp. of ant.: איל וצבי וְיַחְמוּר ואקו ודישן ותאו וזמר (דבר' יד ה).  ויהי לחם שלמה ליום אחד שלשים כר סלת וששים כר קמח עשרה בקר בראים ועשרים בקר רעי ומאה צאן לבד מאיל צבי וְיַחְמוּר וברברים אבוסים (מ"א ה ב-ג). — ומ"ר *יַחְמוּרִים: כיון שחמה זורחת עליו (על המן) היה פושר והולך ונחלים היו מושכים ממנו ומוליכין לים הגדול ובאין אילים וצבאים ויחמורים וכל בהמה ושותין מהם ואחר כך באין האומות וצדין מהם ואוכלין אותן וטועמים בהם טעם מן שהיה יורד לישראל (מכי' בשלח, ויסע משה). — ואמר המליץ: בחרפם אגרו צידה לדרכם ורצים כצבי עם יחמורים (כ"י בתי הנפ' והלחש'). — והשתמשו בו לכנוי לבקר הבר, Buffel; bofle: בשר היחמור הוא בופאלו (קאנון ג יג ג ב). ויחמור הם בופאלוש (ר"י אברבנאל, מ"א ה).



1 משק' יַלְקוּט, וסברו החכמים כי נגזר מן חמר במשמ' אדמימות. אך לא נתברר מהותו בדיוק. ונהוג שם זה גם בארמ' יחמורא, וגם בערב' יחמור يحمور, וגם בלשון זו אין ודאות גמורה לאיזו חיה קוראים בשם זה, כי הוא משמש במשמ' כללית של אדמימות, ושם כללי לחיה מן החיות, וביחוד לפרא, חמור הבר.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים