פ"ע, עב' קל לא נהוג1, ובמקומו משמש טוב, עת' יִיטַב, וַיִּיטַב, תִּיטַב, יִיטְבוּ, — כמו טוב, בפרט בדרך פעל סתמי, יִיטַב לך, יהיה לך טוב: אמרי נא אחתי את למען יִיטב לי בעבורך (בראש' יב יג).  כי אם זכרתני אתך כאשר יִיטַב לך (בראש' יב יג).  אשר יִיטַב לך ולבניך אחריך (בראש' יב יג).  למען יאריכון ימיך ולמען יִיטַב לך על האדמה אשר יי' אלהיך נתן לך (בראש' יב יג).  והלכתם בכל הדרך אשר אצוה אתכם למען יִיטַב לכם (בראש' יב יג).  למען אשר יִיטַב לנו כי נשמע בקול יי' אלהינו (בראש' יב יג).  שמע נא בקול יי' לאשר אני דבר אליך וְיִיטַב לך ותחי נפשך (בראש' יב יג).  שבו בארץ ועבדו את מלך בבל וְיִיטַב לכם (בראש' יב יג).  —  ובהדבור יִיטַב הדבר בעיניו, הדבר יהיה לרצון לו, ימצא שהוא טוב: וַיִּיטַב הדבר בעיני פרעה (בראש' יב יג).  וַיִּיטַב בעיני הדבר (בראש' יב יג).  וַיִּיטַב הדבר בעיני בני ישראל (בראש' יב יג).  וַיִּיטַב הדבר בעיני אדני כי שאל שלמה את הדבר הזה (בראש' יב יג).  וַיִּיטַב הדבר בעיני המלך והשרים (בראש' יב יג).  וַיִּיטְבוּ דבריהם בעיני חמור ובעיני שכם (בראש' יב יג).  — והדבר יִיטַב לפני פלוני: וַיִּיטַב הדבר לפני המן ויעש העץ (בראש' יב יג).  —  ובלי הדבר, יִיטַב בעיניו, וַיִּיטַב בעיניו: והקל נשמע בית פרעה לאמר באו אחי יוסף וַיִּיטַב בעיני פרעה (בראש' יב יג).  וידבר אהרן אל משה הן היום הקריבו את חטאתם וכו' הַיִּיטַב בעיני יי' וישמע משה וַיִּיטַב בעיניו (בראש' יב יג).  וישמע פינחס הכהן ונשיאי העדה וכו' את הדברים אשר דברו בני ראובן ובני גד ובני מנשה וַיִּיטַב בעיניהם (בראש' יב יג).  וישמהו שאול (את דוד) על אנשי המלחמה וַיִּיטַב בעיני כל העם (בראש' יב יג).  ועשית לו כאשר יִטַב בעיניך (בראש' יב יג).  וכל העם הכירו (מה שעשה דוד) וַיִּיטַב בעיניהם (בראש' יב יג).  ויאמר אליהם המלך אשר יִיטַב בעיניכם אעשה (בראש' יב יג).  —  וכמו"כ וַיִּיטַב לפניו: וַיִּיטַב לפני המלך וישלחני (בראש' יב יג).  —  יִיטַב לבו של פלוני, יהיה שמח, מלא רצון: הואל נא ולין וְיִטַב לבך (בראש' יב יג).  הנה חנות היום לין פה וְיִיטַב לבבך (בראש' יב יג).  קום אכל לחם וְיִטַב לבך (בראש' יב יג).  ויאמרו לו החרש שים ידך על פיך ולך עמנו וכו' וַיִּיטַב לב הכהן ויקח את האפוד ואת התרפים וכו' (בראש' יב יג).  ויאכל בעז וישת וַיִּיטַב לבו ויבא לשכב בקצה הערמה (בראש' יב יג).  —  פלוני יִיטַב בעיניו, ימצא חן בעיניו: והנערה אשר תִּיטַב בעיני המלך תמלך תחת ושתי (בראש' יב יג).  וַתִּיטַב הנערה בעיניו ותשא חסד לפניו (בראש' יב יג).  —  התוֹדה וכדומה תִּיטַב לו, תהיה לרצון לו: וְתִיטַב (התוֹדה) ליי' משור פר (בראש' יב יג).  

— הִפע', הֵיטִיב, הֵטִיב, הֵיטַבְתָּ, הֵיטַבְתְּ, הֵיטַבְנוּ, הֵטַבְנוּ, אֵיטִיב, אֵיטִיבָה, תֵּיטִיב, תֵּטִיב, תֵּיטִיבִי, תֵּיטִבִי, יֵיטִיב, יֵיטִב, יֵטִב, יְיִטִיב, וַיֵּטֶב, וַתֵּטֶב, תֵּיטִיבוּ, יֵיטִיבוּ, מֵיטִיב, מֵטִיב, מֵיטִיבִים, מֵטִיבִים, מֵיטִיבֵי, מֵטִיבֵי, הֵיטֵב, לְהֵיטִיב, הֵיטִיבִי, הֵיטִיבְךָ, וִיטִיבְךָ, הֵיטִיבוֹ, הֵיטִיבָה, הֵיטִיבִי, הֵיטִיבוּ, —  הֵיטִיב לפלוני, עשה לו טוֹבָה:  ולאברם הֵיטִיב (פרעה) בעבורה ויהי לו צאן ובקר וחמרים (בראש' יב יג).  ושב והרע לכם וכלה אתכם אחרי אשר הֵיטִיב לכם (בראש' יב יג).  והיה כי יעשה יי' לאדני ככל אשר דבר וכו' וְהֵיטִב יי' לאדני וזכרת את אמתך (בראש' יב יג).  נסעים אנחנו וכו' לכה אתנו וְהֵטַבְנוּ לך (בראש' יב יג).  ויאמר מיכה עתה ידעתי כי יֵיטִיב יי' לי (בראש' יב יג).  וַיֵּיטֶב אלהים למילדת (בראש' יב יג).  כי נפשו בחייו יברך ויודך כי תֵיטִיב לך (בראש' יב יג).  הֵיטִיבָה יי' לטובים (בראש' יב יג).  — והֵיטִיב עם פלוני כמו לפלוני: שוב לארצך ולמולדתך וְאֵיטִיבָה2 עמך (בראש' יב יג).  ואתה אמרת הֵיטֵב אֵיטִיב עמך  (בראש' יב יג).  הטוב ההוא אשר יֵיטִיב יי' עמנו (בראש' יב יג).  הלוא דברי יֵיטיבוּ עם הישר הלך (בראש' יב יג).  — והֵיטִיב את פלוני, כמו כן: והיה כאשר שש יי' עליכם לְהֵיטִיב אתכם ולהרבות אתכם כן ישיש יי' עליכם להביד אתכם ולהשמיד אתכם (בראש' יב יג).  ונחמתי על הטובה אשר אמרתי לְהֵיטִיב אותו (בראש' יב יג).  וששתי עליהם לְהֵטִיב אותם ונטעתים בארץ הזאת באמת (בראש' יב יג).  כן שבתי זממתי בימים האלה לְהֵיטִיב את ירושלם ואת בית יהודה אל תיראו (בראש' יב יג).  והבטת צר מעון בכל אשר יֵיטִיב את ישראל (בראש' יב יג).  יֵיטֵב אלהיך את שם שלמה משמך (בראש' יב יג).  הֵיטִיבָה ברצונך את ציון תבנה חומות ירושלם (בראש' יב יג).  וכרתי להם ברית עולם אשר לא אשוב מאחריהם לְהֵיטִיבִי אותם (בראש' יב יג).  רעה עקרה לא תלד ואלמנה לא יְיֵטִיב3 (בראש' יב יג).  —  ועם כנוי הפָעוּל: למען ענתך ולמען נסתך לְהֵיטִבְךָ באחריתך (בראש' יב יג).  והביאך יי' אלהיך אל הארץ אשר ירשו אבתיך וירשתה וְהֵיטִבְךָ והרבך מאבתיך (בראש' יב יג).  —  ובלי הפָעוּל אחריו במשמ' זו: או נפש כי תשבע לבטא בשפתים להרע או לְהֵיטִיב לכל אשר יבטא האדם בשבעה (בראש' יב יג).  אל תיראו מהם (מהעצבים) כי לא ירעו וגם הֵיטֵיב אין אותם (בראש' יב יג).  האמרים בלבבם לא יֵיטִיב יי' ולא ירע (בראש' יב יג).  טוב אתה וּמֵטִיב למדני חקיך (בראש' יב יג).  —  והֵיטִיב בדרך מחלט, הלך בדרך טוב, התנהג לפי מה שהוא ראוי, מבחינת הישר והצדק או מבחינת הדת: הלוא אם תֵּיטִיב שאת ואם לא תֵיטִיב לפתח חטאת רבץ (בראש' יב יג).  רחצו הזכו הסירו רע מעלליכם מנגד עיני חדלו הרע למדו הֵיטֵב דרשו משפט (בראש' יב יג).  חכמים המה להרע וּלְהֵיטִיב לא ידעו (בראש' יב יג).  היהפך כושי עורו ונמר חברברתיו גם אתם תוכלו לְהֵיטִיב למדי הרע (בראש' יב יג).  חדל להשכיל לְהֵיטִיב און יחשב על משכבו (בראש' יב יג).  —  ולפני פעל אחר, במקור עם ל אחריו או בלי ל, הֵיטִיב לִפְעֹל, הֵיטִיב פָּעֹל,  עשה הפעולה בדרך טוב ונאה, כמו שצריך, כמו שראוי: ויאמר שאול אל עבדיו ראו נא לי איש מֵיטִיב לנגן (בראש' יב יג).  קחי כנור סבי עיר זונה נשכחה הֵיטִיבִי נגן הרבי שיר (בראש' יב יג).  והנך להם כשיר עגבים יפה קול וּמֵטִב נגן (בראש' יב יג).  שירו לו שיר חדש הֵיטִיבוּ נגן בתרועה (בראש' יב יג).  ויהי דבר יי' אלי לאמר מה אתה ראה ירמיהו ואמר מקל שקד אני ראה ויאמר יי' אלי הֵיטַבְתָּ לראות כי שקד אני על דברי לעשתו (בראש' יב יג).  — ולפני עבר: שמעתי את קול דברי העם הזה אשר דברו אליך הֵיטִיבוּ כל אשר דברו (בראש' יב יג).  ויאמר יי' אלי הֵיטִיבוּ (העם) אשר דברו (בראש' יב יג).  —  ולפני שֵם: ברוכה את ליי' בתי הֵיטַבְתְּ חסדך האחרון מן הראשון (בראש' יב יג).  שלשה המה מֵיטִיבֵי צעד וארבעה מֵטִבֵי לכת (בראש' יב יג).  — והמקור הֵיטֵב אחרי פעל אחר: ואכת אתו טחון הֵיטֵב עד אשר דק לעפר (בראש' יב יג).  ודרשת וחקרת ושאלת הֵיטֵב והנה אמת נכון הדבר (בראש' יב יג).  והגד לך ושמעת ודרשת הֵיטֵב והנה אמת נכון הדבר (בראש' יב יג).  ודרשו השפטים הֵיטֵב והנה עד שקר העד (בראש' יב יג).  וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת באר הֵיטֵב (בראש' יב יג).  ויתצהו את מזבחתו ואת צלמיו שברו הֵיטֵב ואת מתן כהן הבעל הרגו (בראש' יב יג).  — ובמשמ' במדה רבה: ויאמר אלהים אל יונה הַהֵיטֵב חרה לך על הקיקיון ויאמר הֵיטֵב חרה לי עד מות (בראש' יב יג).  —  ומשמש הפעל הֵטִיב עוד בקצת משמ' מיוחדות, הֵטִיב מצבות וכדומה, הקימן הֵיטֵב: כרב לפריו הרבה למזבחות כטוב לארצו הֵטִיבוּ מצבות (בראש' יב יג).  — הֵטִיב את דרכיו, מעשיו, התחיל ללכת בדרך יותר טוב, תקן את מעשיו ומנהגיו שיהיו יותר טובים: כה אמר יי' צבאות אלהי ישראל הֵיטִיבוּ דרכיכם ומעלליכם ואשכנה אתכם במקום הזה וכו' כי אם הֵיטֵיב תֵּיטִיבוּ את דרכיכם ואת מעלליכם אם עשה תעשו משפט בין איש ובין רעהו (בראש' יב יג). — והֵיטִיב דרכו במשמ' השתדל למצא חן בעיי פלוני: מה-תֵּיטִבִי דרכך לבקש אהבה (בראש' יב יג).  — הֵיטִיב את לבו, עשה לעצמו נחת רוח ושמחה במאכל ומשתה וכדומה: וירחצו רגליהם ויאכלו וישתו המה מֵיטִיבִים את לבם והנה אנשי העיר אנשי בליעל נסבו את הבית (בראש' יב יג).  — והֵיטִיבוֹ לבו, הניח דעתו, גרם שיהיה שמח וטוב לב, שלא ידאג: שמח בחור בילדותך וִיטִיבְךָ לבך בימי בחורותיך (בראש' יב יג).  — הֵיטִיב פנים, עשה שהפנים יהיו טובי מראה: לב שמח יֵיטִב פנים ובעצבת לב רוח נכאה (בראש' יב יג).  לב שמח יֵיטִב גהה ורוח נכאה תיבש גרם (בראש' יב יג).  — הֵיטִיב את ראשו, תקן וסדר שערות הראש: ותשם בפוך עיניה וַתֵּיטֶב את ראשה ותשקף בעד החלון (בראש' יב יג).  — הֵיטִיב את הנר, תקן הפתילה שתדלק יפה:  בבקר בבקר בְּהֵיטִיבוֹ את הנרת (בראש' יב יג).