פ"ע, עב' קל לא נהוג1, ובמקומו משמש טוב, עת' יִיטַב, וַיִּיטַב, תִּיטַב, יִיטְבוּ, — כמו טוב, בפרט בדרך פעל סתמי, יִיטַב לך, יהיה לך טוב: אמרי נא אחתי את למען יִיטב לי בעבורך (בראש' יב יג).  כי אם זכרתני אתך כאשר יִיטַב לך (שם מ יד).  אשר יִיטַב לך ולבניך אחריך (דבר' ד מ).  למען יאריכון ימיך ולמען יִיטַב לך על האדמה אשר יי' אלהיך נתן לך (שם ה יו).  והלכתם בכל הדרך אשר אצוה אתכם למען יִיטַב לכם (ירמ' ז כג).  למען אשר יִיטַב לנו כי נשמע בקול יי' אלהינו (שם מב ו).  שמע נא בקול יי' לאשר אני דבר אליך וְיִיטַב לך ותחי נפשך (שם לח כ).  שבו בארץ ועבדו את מלך בבל וְיִיטַב לכם (שם מ ט).  —  ובהדבור יִיטַב הדבר בעיניו, הדבר יהיה לרצון לו, ימצא שהוא טוב: וַיִּיטַב הדבר בעיני פרעה (בראש' מא לז).  וַיִּיטַב בעיני הדבר (דבר' א כג).  וַיִּיטַב הדבר בעיני בני ישראל (יהוש' כב לג).  וַיִּיטַב הדבר בעיני אדני כי שאל שלמה את הדבר הזה (מ"א ג י).  וַיִּיטַב הדבר בעיני המלך והשרים (אסת' א כא).  וַיִּיטְבוּ דבריהם בעיני חמור ובעיני שכם (בראש' לד יח).  — והדבר יִיטַב לפני פלוני: וַיִּיטַב הדבר לפני המן ויעש העץ (אסת' ה יד).  —  ובלי הדבר, יִיטַב בעיניו, וַיִּיטַב בעיניו: והקל נשמע בית פרעה לאמר באו אחי יוסף וַיִּיטַב בעיני פרעה (בראש' מה יו).  וידבר אהרן אל משה הן היום הקריבו את חטאתם וכו' הַיִּיטַב בעיני יי' וישמע משה וַיִּיטַב בעיניו (ויקר' י יט-כ).  וישמע פינחס הכהן ונשיאי העדה וכו' את הדברים אשר דברו בני ראובן ובני גד ובני מנשה וַיִּיטַב בעיניהם (יהוש' כב ל).  וישמהו שאול (את דוד) על אנשי המלחמה וַיִּיטַב בעיני כל העם (ש"א יח ה).  ועשית לו כאשר יִטַב בעיניך (שם כד ד).  וכל העם הכירו (מה שעשה דוד) וַיִּיטַב בעיניהם (ש"ב ג לו).  ויאמר אליהם המלך אשר יִיטַב בעיניכם אעשה (שם יח ד).  —  וכמו"כ וַיִּיטַב לפניו: וַיִּיטַב לפני המלך וישלחני (נחמ' ב ו).  —  יִיטַב לבו של פלוני, יהיה שמח, מלא רצון: הואל נא ולין וְיִטַב לבך (שופט' יט ו).  הנה חנות היום לין פה וְיִיטַב לבבך (שם ט).  קום אכל לחם וְיִטַב לבך (מ"א כא ז).  ויאמרו לו החרש שים ידך על פיך ולך עמנו וכו' וַיִּיטַב לב הכהן ויקח את האפוד ואת התרפים וכו' (שופט' יח יט-כ).  ויאכל בעז וישת וַיִּיטַב לבו ויבא לשכב בקצה הערמה (רות ג ז).  —  פלוני יִיטַב בעיניו, ימצא חן בעיניו: והנערה אשר תִּיטַב בעיני המלך תמלך תחת ושתי (אסת' ב ד).  וַתִּיטַב הנערה בעיניו ותשא חסד לפניו (שם ט).  —  התוֹדה וכדומה תִּיטַב לו, תהיה לרצון לו: וְתִיטַב (התוֹדה) ליי' משור פר (תהל' סט יב).  

— הִפע', הֵיטִיב, הֵטִיב, הֵיטַבְתָּ, הֵיטַבְתְּ, הֵיטַבְנוּ, הֵטַבְנוּ, אֵיטִיב, אֵיטִיבָה, תֵּיטִיב, תֵּטִיב, תֵּיטִיבִי, תֵּיטִבִי, יֵיטִיב, יֵיטִב, יֵטִב, יְיִטִיב, וַיֵּטֶב, וַתֵּטֶב, תֵּיטִיבוּ, יֵיטִיבוּ, מֵיטִיב, מֵטִיב, מֵיטִיבִים, מֵטִבִים, מֵיטִיבֵי, מֵטִיבֵי, הֵיטֵב, לְהֵיטִיב, הֵיטִיבִי, הֵיטִיבְךָ, וִיטִיבְךָ, הֵיטִיבוֹ, הֵיטִיבָה, הֵיטִיבִי, הֵיטִיבוּ, —  הֵיטִיב לפלוני, עשה לו טוֹבָה:  ולאברם הֵיטִיב (פרעה) בעבורה ויהי לו צאן ובקר וחמרים (בראש' יב יו).  ושב והרע לכם וכלה אתכם אחרי אשר הֵיטִיב לכם (יהוש' כד כ).  והיה כי יעשה יי' לאדני ככל אשר דבר וכו' וְהֵיטִב יי' לאדני וזכרת את אמתך (ש"א כה ל-לא).  נסעים אנחנו וכו' לכה אתנו וְהֵטַבְנוּ לך (במד' י כט).  ויאמר מיכה עתה ידעתי כי יֵיטִיב יי' לי (שופט' יז יג).  וַיֵּיטֶב אלהים למילדת (שמות א כ).  כי נפשו בחייו יברך ויודך כי תֵיטִיב לך (תהל' מט יט).  הֵיטִיבָה יי' לטובים (שם קכה ד).  — והֵיטִיב עם פלוני כמו לפלוני: שוב לארצך ולמולדתך וְאֵיטִיבָה2 עמך (בראש' לב י).  ואתה אמרת הֵיטֵב אֵיטִיב עמך  (שם יג).  הטוב ההוא אשר יֵיטִיב יי' עמנו (במד' י לב).  הלוא דברי יֵיטיבוּ עם הישר הלך (מיכ' ב ז).  — והֵיטִיב את פלוני, כמו כן: והיה כאשר שש יי' עליכם לְהֵיטִיב אתכם ולהרבות אתכם כן ישיש יי' עליכם להאביד אתכם ולהשמיד אתכם (דבר' כח סג).  ונחמתי על הטובה אשר אמרתי לְהֵיטִיב אותו (ירמ' יח י).  וששתי עליהם לְהֵטִיב אותם ונטעתים בארץ הזאת באמת (שם לב מא).  כן שבתי זממתי בימים האלה לְהֵיטִיב את ירושלם ואת בית יהודה אל תיראו (זכר' ח יה).  והבטת צר מעון בכל אשר יֵיטִיב את ישראל (ש"א ב לב).  יֵיטֵב אלהיך את שם שלמה משמך (מ"א א מז).  הֵיטִיבָה ברצונך את ציון תבנה חומות ירושלם (תהל' נא כ).  וכרתי להם ברית עולם אשר לא אשוב מאחריהם לְהֵיטִיבִי אותם (ירמ' לב מ).  רעה עקרה לא תלד ואלמנה לא יְיֵטִיב3 (איוב כד כא).  —  ועם כנוי הפָעוּל: למען ענתך ולמען נסתך לְהֵיטִבְךָ באחריתך (דבר' ח יו).  והביאך יי' אלהיך אל הארץ אשר ירשו אבתיך וירשתה וְהֵיטִבְךָ והרבך מאבתיך (שם ל ה).  —  ובלי הפָעוּל אחריו במשמ' זו: או נפש כי תשבע לבטא בשפתים להרע או לְהֵיטִיב לכל אשר יבטא האדם בשבעה (ויקר' ה ד).  אל תיראו מהם (מהעצבים) כי לא ירעו וגם הֵיטֵיב אין אותם (ירמ' י ה).  האמרים בלבבם לא יֵיטִיב יי' ולא ירע (צפנ' א יב).  טוב אתה וּמֵטִיב למדני חקיך (תהל' קיט סח).  —  והֵיטִיב בדרך מחלט, הלך בדרך טוב, התנהג לפי מה שהוא ראוי, מבחינת הישר והצדק או מבחינת הדת: הלוא אם תֵּיטִיב שאת ואם לא תֵיטִיב לפתח חטאת רבץ (בראש' ד ז).  רחצו הזכו הסירו רע מעלליכם מנגד עיני חדלו הרע למדו הֵיטֵב דרשו משפט (ישע' א יו-יז).  חכמים המה להרע וּלְהֵיטִיב לא ידעו (ירמ' ד כב).  היהפך כושי עורו ונמר חברברתיו גם אתם תוכלו לְהֵיטִיב למדי הרע (שם יג כג).  חדל להשכיל לְהֵיטִיב און יחשב על משכבו (תהל' לו ד-ה).  —  ולפני פעל אחר, במקור עם ל אחריו או בלי ל, הֵיטִיב לִפְעֹל, הֵיטִיב פָּעֹל,  עשה הפעולה בדרך טוב ונאה, כמו שצריך, כמו שראוי: ויאמר שאול אל עבדיו ראו נא לי איש מֵיטִיב לנגן (ש"א יו יז).  קחי כנור סבי עיר זונה נשכחה הֵיטִיבִי נגן הרבי שיר (ישע' כג יו).  והנך להם כשיר עגבים יפה קול וּמֵטִב נגן (יחזק' לג לב).  שירו לו שיר חדש הֵיטִיבוּ נגן בתרועה (תהל' לג ג).  ויהי דבר יי' אלי לאמר מה אתה ראה ירמיהו ואמר מקל שקד אני ראה ויאמר יי' אלי הֵיטַבְתָּ לראות כי שקד אני על דברי לעשתו (ירמ' א יא-יב).  — ולפני עבר: שמעתי את קול דברי העם הזה אשר דברו אליך הֵיטִיבוּ כל אשר דברו (דבר' ה כה).  ויאמר יי' אלי הֵיטִיבוּ (העם) אשר דברו (שם יח יז).  —  ולפני שֵם: ברוכה את ליי' בתי הֵיטַבְתְּ חסדך האחרון מן הראשון (רות ג י).  שלשה המה מֵיטִיבֵי צעד וארבעה מֵטִבֵי לכת (משלי ל כט).  — והמקור הֵיטֵב אחרי פעל אחר: ואכת אתו טחון הֵיטֵב עד אשר דק לעפר (דבר' ט כא).  ודרשת וחקרת ושאלת הֵיטֵב והנה אמת נכון הדבר (שם יג יה).  והגד לך ושמעת ודרשת הֵיטֵב והנה אמת נכון הדבר (שם יז ד).  ודרשו השפטים הֵיטֵב והנה עד שקר העד (שם יט יח).  וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת באר הֵיטֵב (שם כז ח).  ויתצהו את מזבחתו ואת צלמיו שברו הֵיטֵב ואת מתן כהן הבעל הרגו (מ"ב יא יח).  — ובמשמ' במדה רבה: ויאמר אלהים אל יונה הַהֵיטֵב חרה לך על הקיקיון ויאמר הֵיטֵב חרה לי עד מות (יונ' ד ט).  —  ומשמש הפעל הֵטִיב עוד בקצת משמ' מיוחדות, הֵטִיב מצבות וכדומה, הקימן הֵיטֵב: כרב לפריו הרבה למזבחות כטוב לארצו הֵטִיבוּ מצבות (הוש' י יא).  — הֵטִיב את דרכיו, מעשיו, התחיל ללכת בדרך יותר טוב, תקן את מעשיו ומנהגיו שיהיו יותר טובים: כה אמר יי' צבאות אלהי ישראל הֵיטִיבוּ דרכיכם ומעלליכם ואשכנה אתכם במקום הזה וכו' כי אם הֵיטֵיב תֵּיטִיבוּ את דרכיכם ואת מעלליכם אם עשה תעשו משפט בין איש ובין רעהו (ירמ' ז ג-ה). — והֵיטִיב דרכו במשמ' השתדל למצא חן בעיני פלוני: מה-תֵּיטִבִי דרכך לבקש אהבה (ירמ' ב לג).  — הֵיטִיב את לבו, עשה לעצמו נחת רוח ושמחה במאכל ומשתה וכדומה: וירחצו רגליהם ויאכלו וישתו המה מֵיטִיבִים את לבם והנה אנשי העיר אנשי בליעל נסבו את הבית (שופט' יט כא-כב).  — והֵיטִיבוֹ לבו, הניח דעתו, גרם שיהיה שמח וטוב לב, שלא ידאג: שמח בחור בילדותך וִיטִיבְךָ לבך בימי בחורותיך (קהל' יא ט).  — הֵיטִיב פנים, עשה שהפנים יהיו טובי מראה: לב שמח יֵיטִב פנים ובעצבת לב רוח נכאה (משלי יה יג).  לב שמח יֵיטִב גהה ורוח נכאה תיבש גרם (שם יז כב).  — הֵיטִיב את ראשו, תקן וסדר שערות הראש: ותשם בפוך עיניה וַתֵּיטֶב את ראשה ותשקף בעד החלון (מ"ב ט ל).  — הֵיטִיב את הנר, תקן הפתילה שתדלק יפה:  בבקר בבקר בְּהֵיטִיבוֹ את הנרת (שמות ל ז).