עָיִן, סמ' עֵין, כנ' עֵינִי, עֵינְךָ, עֵינֶךָ, עֵינֵךְ, עֵינוֹ, עֵינָהּ, עֵינֵנוּ, עֵינְכֶם, עֵינָם, עֵינֵמוֹ, מ"ז עֵינַיִם, עֵינָיִם, סמ' עֵינֵי, כנ' עֵינַי, עֵינָי, עֵינָיךָ, עֵינַיךְ, עֵינָיו, עֵינֵיהָ, עֵינֵינוּ, עֵינֵיכֶם, עֵינֵיהֶם, עֵינֵיהֶן, — א) כלי הראות בבעלי החיים, Auge; oeil; eye; של אדם: ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לָעֵיניִם ונחמד העץ להשכיל (בראש' ג ו). וכי יכה איש את עֵין עבדו או את עֵין אמתו ושחתה לחפשי ישלחנו תחת עֵינוֹ (שמות כא כו). או גבן או דק או תבלל בְּעֵינוֹ או גרב או ילפת (ויקר' כא כ). אף אני אעשה זאת לכם והפקדתי עליכם בהלה את השחפת ואת הקדחת מכלות עֵינַיִם ומדיבת נפש (שם כו יו). ומשה בן מאה ועשרים שנה במתו לא כהתה עֵינוֹ  ולא נס לחה (דבר' לד ז). אדני יי' זכרני נא וחזקני נא אך הפעם הזה האלהים ואנקמה נקם אחת משתי עֵינַי מפלשתים (שפט' יו כח). בימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בְּעֵינָיו יעשה (שם כא כה). ויעל וישכב על הילד וישם פיו על פיו וְעֵינָיו על עֵינָיו וכפיו על כפו ויגהר עליו ויחם בשר הילד (מ"ב ד לד). ואת בני צדקיהו שחטו לְעֵינָיו ואת עֵינֵי צדקיהו עור (שם כה ז). הנטע אזן הלא ישמע אם יצר עַיִן הלא יביט (תהל' צד ט). — של בעלי חיים: והיה בכל יחם הצאן המקשרות ושם יעקב את המקלות לְעֵינֵי הצאן ברהטים (בראש' ל מא). כי חנם מזרה הרשת בְּעֵינֵי כל בעל כנף (משלי א יז). נתיב לא ידעו עיט ולא שזפתו עֵין איה (איוב כח ז). משם חפר אכל למרחוק עֵינָיו יביטו (שם לט כט). בְּעֵינָיו יקחנו במוקשים ינקב אף (שם מ כד). — של יי': יי' בהיכל קדשו יי' בשמים כסאו עֵינָיו יחזו עפעפיו יבחנו בני אדם (תהל' יא ד). — של אלילים: פה להם ולא ידברו עֵינַיִם להם ולא יראו (שם קיה ה). — של אופני המרכבה: וגבתם מלאות עֵינַיִם סביב לארבעתן (יחזק' א יח). — ושל אבן (בחזון): כי הנה האבן אשר נתתי לפני יהושע על אבן אחת שבעה עֵינָיִם (זכר' ג ט). — ובתו"מ: איזהו חרום הכוחל שתי עיניו כאחת שתי עיניו למעלה ושתי עיניו למטה וכו' עיניו גדולות כשל עגל או קטנות כשל אווז (בכור' ז ג-ד). יד לעין תיקצץ (שבת קח:). — ובסהמ"א: ולעולם אל ישלים אדם דעתו אחריו שהעינים הם לפנים ולא לאחור (רמב"ם, אגר' לחכמי מרשיליה). — *מלא עֵינַיִם: שלא יסתכל אדם באשה נאה וכו'  ואפי' מלא עינים כמלאך המות (ע"ז כ:). — ומשל: עינים להרים ואזנים לכותלים (פרקי רבינו הקדוש ג ג, גרינהוט לד.). — °העין תורגמן ללב (משלי חכמים טו). — *עֵינוֹ של עולם: הוא (המלך הורדוס שהרג את חכמי ישראל) סימא עינו של עולם ילך ויתעסק בעינו של עולם (בתקון בית המקדש) (ב"ב ד.). — עֵין הזמן, עי' עִוֵּר. — °עֵין הלב: ראיתיך בעין הלב ואחר בתורתך בכח נאדרי (ראב"ע, בדת אל אדבקה). ואיך לא אהי צופה כבודו בעין לבי ודעה אשר שם בי ונפש מעידותיו (הוא, בשם אל אשר אמר, כהנא א, 192). — *ותאר לאליל: את (האליל) שקורין לו פני אלוה קורין אותו פני כלב עין כוס1 קורין אותה עין קוץ (ירוש' ע"ז ג ח). — °ובהשאלה תאר לאדם חשוב: בעל החוטם כלומר עין שבהם חשוב שבהם2 (רגמ"ה, תענ' כט.). — עֵין העדה: ראובן היה שוכן במדינה וידוע שהוא עין העדה (תשו' הגא' הרכבי לז). — עֵינַיִם רכות: וְעֵינֵי לאה רכות ורחל היתה יפת תאר ויפת מראה (בראש' כט יז). — עֵינַיִם עִורות: לפקח עֵינַיִם עורות להוציא ממסגר אסיר מבית כלא ישבי חשך (ישע' מב ז). עי' עִוֵּר. — עֵינַיִם כיונים, עי' יונה. — וכברֵכות, עי' ברֵכה. — אישון, בבת עַיִן , עי' ערכים אלו. — בת עַיִן, כמו בבת עַיִן: שמרני כאישון בת עַיִן בצל כנפיך תסתירני (תהל' יז ח). הורידי כנחל דמעה יומם ולילה אל תתני פוגת לך אל תדם בת עֵינֵךְ (איכ' ב יח). — ואמר המשורר: חקקתים עלי לוח לבבי ויתרת כבדי ואישון עין ימיני ובבתי (רשב"ג, ידידי שעו). — גַבּוֹת, רִיסֵי, גַּלְגַּל, חַכְלִילוּת, חַכְלִילֵי, לִפְלוּף עֵינַיִם , עי' ערכים אלו. — *גב, קרקע הָעַיִן: איזה הוא רוק שצף על גבי העין ולא המשוקע בקרקע העין חלזון כמשמעו נחש כמשמעו וכו' (תוספת' בכור' ד ב). יין בתוך העין אסור על גב העין מותר (שבת קח:). — ובסהמ"א: שעלתה קרמית על גב עינו (ערוך ערך ירוד). — °ראש, זנב הָעַיִן: מי שלחלוחית נמשכת מראש עינו מכנגד החוטם או מזנב עינו מצד צדעיו וכו' הואיל ויש בין שתיהן שינוי מ"מ פסול (רמב"ם, ביאת המקדש ח ו). — °שחור, לבן, אדֹם של הָעַיִן: אוכמא שחור של עין ציהרא אדום הסובב את השחור (ערוך ערך צר). — ואמר המשורר: ולבן בעיניהם ושחור בציציהם וירוק במראיהם ואדם בצמחותיו (ראב"ע, בשם אל אשר אמר, כהנא א, 196). — ונמשלו הסגנים בלובן בעבור שאין בעינים כמוהו והוא כאור (הוא, בראש' לו כ). וצבע מראות העינים הוא בעניינים מתחלפים יש מהן שצבע מראה העין ירוקה כדמות גלאנ"י וכו' ועל זה ראות עין השחורה איננו חד אך עין הגלאני הוא חד הראות (אבי הרלב"ג, שעה"ש ט). — מכת עַיִן, מכה בְעַיִן: שמי שעומד במקום מלך פרס ושואל איזהו חשוב הוא איש מלחמתו מכת עין תוחבו (ערוך ערך חרש). — יפה עֵינַיִם: וישלח (ישי) ויביאהו (את דוד) והוא אדמוני עם יפה עֵינַיִם וטוב ראי (ש"א יו יב). עי' יפה. — ובתלמו': לכלה שהיא בבית אביה כל זמן שעיניה יפות אין כל גופה צריכה בדיקה (תענ' כד.). — ובסהמ"א: מאד הם יושבים יפה אילו העינים וכו' במקום שמתקבצין כל העולם לחשב חשבון כל יופי עיני הנשים היפות (מחז' ויטרי 319). — *עַיִן של זהב: עשה לה עין של זהב שן של זהב (ירוש' נדר' ט י). — עַיִן רואה, חוזה, מביטה ושָׁרה: והנה עֵינֵיכֶם ראות וְעֵינֵי אחי בנימן כי פי המדבר אליכם (בראש' מה יב). מלך ביפיו תחזינה עֵינֶיךָ תראינה ארץ מרחקים (ישע' לג יז). ותבט עֵינִי בשורי בקמים עלי מרעים תשמענה אזני (תהל' צב יב). וְעֵין נאף שמרה נשף לאמר לא תשורני עָיִן וסתר פנים ישים (איוב כד יה). — ואמר בן סירא: ועין יי' צפתהו לטוב וינעריהו מעפר צחנה (ב"ס גני' יא יב). — ובתלמו': דע מה למעלה ממך עין וראה ואוזן שומעת (רבי, אבו' ב א). — ואמר המשורר: ובעין לב שרתיך ואמנם אתה גוחי (ר"י הלוי, אלהים שחרתיך). — והאדם נושא עֵינָיו ורואה: וישא לוט את עֵינָיו וירא את כל ככר הירדן (בראש' יג י). עי' נשא. — ובתלמו': הנושא את עיניו באשתו שתמות וירשנה או ישא את אחותה סוף קוברתו (תוספת' סוט' ה י). אף על פי שאמרו מקדימין ולא מאחרין קורין את המגילה גובין ומחלקין בו ביום לפי שאין עיניהם של עניים נשואות אלא ליום מקרא (שם מגיל' א ד). — ומשל: תשא עיניך לשמים ולבך בין תנור וכירים (שבט מוס' כט). — וכן זקף עֵינָיו: מעשה בר' יהודה בן בתירה ור' מתיא בן חרש ור' חנינא בן אחי ר' יהושע ור' יונתן שהיו יוצאים ח"ל והגיעו לפלטוס וזכרו את ארץ ישראל זקפו עיניהם וזלגו דמעותיהם וקרעו בגדיהם (ספרי דבר' פ). — וכן תלה עֵינָיו: אף לא יתלה עיניו על המקח בשעה שאין לו דמים (ב"מ נח:). לאתליטוס שהוא עומד ומתגושש עם בנו של מלך תלה עיניו וראה את המלך עומד על גביו והרפיש עצמו לפניו (ר' חמא בר חנינא, מד"ר בראש' עז). לאוהבו של מלך שהיה נפנה מן העולם והיו בניו סובבין את מטתו וכו' תלה עיניו והביט במלך אמר להם וכו' (שם צח). כיון שיצא פרעה והמצריים לרדוף אחריהם תלו עיניהם לשמים וראו שרן של מצרים פורח באויר (שם שמות כא). שכיון שרדפו אחריהם וראו אותן נתייראו מאד ותלו עיניהם למרום ועשו תשובה והתפללו (שם). ואין מברכין על הירח אלא במוצאי שבת כשהוא מבושם ובכלים נאים ותולה עיניו כנגדה ומיישר את רגליו ומברך (סופר' כ א). — ובסהמ"א: בכלן האמהות נגשות לפני הבנים אבל ברחל יוסף נגש לפניה אמר אמי יפת תאר שמא יתלה בה עיניה (רש"י, בראש' לב ז). לפי שהעניים והאביונים בחטאם ובעניותם תולין עיניהם על התבואות בראותם בעלי השדות מאלמים אלומים (ר"א הלוי מברצלונה, ספ' החנוך תקצב). שהסוטה תולה עיניה באיש אחר (ר"י בן נחמיאש, פי' משלי ו יט). החזיר לו חובו ולא אמר לו כן יכול להיות עיניו תלויות בו ומסבב עמו דברים עד שיאמר לו שלי הם ובמתנה נתתים לך (לבוש חו"מ, שטר' סז לו). — ואמר הפיטן: ואם כעבדים עינינו לך תלויות עד שתחננו (היום הרת עולם, מוס' ר"ה). — ומראה הָעֵינַיִם, עי' מַרְאֶה. — *מַרְאִית עַיִן, עי' מראית. — הרף עַיִן, עי' הרף. — שוטטו הָעֵינַים: עֵינֵי יי' המה משוטטים בכל הארץ (זכר' ד י). — ואמר הפיטן: סובל בכחו שמי עליותיו עיניו משוטטות במעש בריותיו (גנזי שכטר, דודסון 195). — שֵׁנָה לָעַיִן: אם אתן שנת לְעֵינָי לעפעפי תנומה (תהל' קלב ד). כי גם ביום ובלילה שנה בְּעֵינָיו איננו ראה (קהל' ח יו). — ובסהמ"א: לא נבראה העין לישון כי אם שעה ידועה גם לכוכבים תנועה כנשמה (ראב"ע, ישע' נז טו). — ובמליצה, רדומי עַיִן, המתים הישנים בעפר: בכיהון עין נתאב ללחום לחם רע עין ונתאמת לו מתוך העין נדבה ברכה לחם בטוב עין מאמין בטל תחית רדומי עין (גנזי שכטר ג, דודסון 39). — העין מקור דמעה: מי יתן ראשי מים וְעֵינִי מקור דמעה ואבכה יומם ולילה את חללי בת עמי (ירמ' ח כג). עי' דמעה. — ואמר הפיטן: מדמיעים עין בביקושים עת מכהן מתפרשים הוא דורש נדרשים והם לפניו דורשים (Elbog., Stud. 172). — פלגי מים ירדו עֵינָי על לא שמרו תורתך (תהל' קיט קלו). עי' ירד. — מליצי רעי אל אלוה דלפה עֵינִי (איוב יו כ). עֵינִי נגרה ולא תדמה מאין הפגות (איכ' ג מט). עי' נגר, זלג. — ואמר המשורר: תוחלתי נכזבה ועיני בבכי זבה וכל אזיל אני דמעה יגוני יענה הבה (ראב"ע, תוחלתי נכזבה). ועצמי ברקב ועיני שלחה יבלי בכי (שם). — ובהשאלה, עֵינֵי שחק, ענן: ילד העב הניק הגן ותלמיו כאבק דק שחק עד כי שחקו פיות צציו העת בכו עיני שחק (רמב"ע, הגביר נכפלו באורך. עיני עננים ברכי נמאסו עד עקבי גן ההדס נחמסו (הוא, דיואן קכה). — *מי עֵינַיִם, דמעות: מי עינים מלוחים (תנחומ' חוקת א). — הָעַיִן תכהה מזקנה: ויהי כי זקן יצחק ותכהין עֵינָיו מראות (בראש' כז א). עי' כהה. וְעֵינֵי ישראל כבדו מזקן לא יוכל לראות (שם מח י). ועלי בן תשעים ושמונה שנה וְעֵינָיו קמה לא יכול לראות (ש"א ד יה). — דלו עֵינַי למרום אדני עשקה לי ערבני (ישע' לח יד). עֵינִי דאבה מני עני קראתיך יי' בכל יום (תהל' פח י). — ואמר בן סירא: בני אל תלעג לחיי עני ואל תדאיב עֵינֵי מר רוח (ב"ס גני' ד א). — על זה היה דוה לבנו על אלה חשכו עֵינֵינוּ (איכ' ה יז). — גלה עַיִן, עי' גלה. — *גלה עפר מן העין: דרש רבי יהודה בן פדייה מי יגלה עפר מעיניך אדם הראשון שלא יכולת לעמוד בציוויך אפי' שעה אחת והרי בניך ממתינין לערלה ג' שנים (מד"ר בראש' כא). — פקח את : הָעַיִן: ויפקח אלהים את עֵינֶיהָ (של הגר) ותרא באר מים (בראש' כא יט). עי' פקח. — ובסהמ"א: ויצטייר לך כל ענין נעלם בנפשך ותראה צורות האמתות בעינים פקוחות (ר"י א"ת, חו"ה, חשבון הנפש ד). — עֵינַיִם פתוחות: להיות עֵינֶךָ3 פתוחות אל הבית הזה לילה ויום (מ"א ה כט). עי' פתח, עמץ, עצם, עצימה. —  מאור עֵינַיִם: מאור עֵינַיִם ישמח לב שמועה טובה תדשן עצם (משלי יה ל). עי' מאור. — ובסהמ"א: ונותרנו מעט מהרבה ומדרש התנאים כמו שומם כי כל נער מאור עינים היה מובל למדרש המשנה ועתה אין איש מביא (תשו' גאו' JQR. 1918, 147). וכך אמ' בה מר' יצחק גאון מאור עינינו (אוצ' הגא' א א, לוין 117). — אורו הָעֵינַיִם, האיר את העינים, עי' אור קַל והִפע'. — ובתלמו': אי זהו רבו וכו' כל שהאיר עיניו במשנתו (ר' יוסי, ירוש' מו"ק ג ז). אם כשהוא חורש בתוך חצי שדהו שקעה פרתו ונשברה ירד להעלותה והאיר הב"ה עיניו ומצא סימא וכו' (שם הורי' ג ז). לא נמצאת מאירה (האשה) עיניו ומעמידתו על רגליו (ר' יוסי, יבמ' סג.). — ובסהמ"א: מהם מודדים במדה מחוקה ומהם גודשים מאירי עינים במאו[רה] ומישור שמים מעקשים (ר' שמואל בן עלי, אגר', תרביץ ב, 80). — גלוי, שתום עֵינַיִם: וישא (בלעם) משלו ויאמר נאם בלעם בנו בעור ונאם הגבר שתם הָעָיִן נאם שמע אמרי אל אשר מחזה שדי יחזה נפל וגלוי עֵינַיִם  (במד' כד ג-ד). — טח, השע את הָעֵינַיִם: לא ידעו ולא יבינו כי טח מראות עֵינֵיהֶם מהשכיל לבתם (ישע' מד יח). השמן לב העם הזה ואזניו הכבד וְעֵינָיו השע פן יראה בעיניו ובאזניו ישמע ולבבו יבין ושב ורפא לו (שם ו י). —  העלים עַיִן: ובפרשכם כפיכם אעלים עֵינַי מכם גם כי תרבו תפלה אינני שמע (שם א יה). עי' עלם. — כסות עֵינַיִם: ולשרה אמר (אבימלך) הנה נתתי אלף כסף לאחיך הנה הוא לך כסות עֵינַיִם לכל אשר אתך (בראש' כ יו). ואמר המשורר: משי ורקמה הם כסות גופך אבל החן והיפי כסות עיניך (ר"י הלוי, מה לך צביה). — כחל את הָעֵינַיִם: ואף כי תשלחנה לאנשים באים אשר מלאך שלוח אליהם והנה באו לאשר רחצת כחלת עֵינַיִךְ ועדית עדי (יחזק' כג מ). עי' כחל. — וכן שים, קרע בפוך עֵינַיִם: ויבוא יהוא יזרעאלה ואיזבל שמעה ותשם בפוך עֵינֶיהָ ותיטב את ראשה ותשקף בעד החלון (מ"ב ט ל). ואתי שדוד מה תעשי כי תלבשי שני כי תעדי עדי זהב כי תקרעי בפוך עֵינַיִךְ לשוא תתיפי מאסו בך עגבים (ירמ' ד ל). — לטש עֵינַיִם: ילטש עֵינָיו לי (איוב יו יט). — קרץ עֵינַיִם: שנאי חנם יקרצו עָיִן (תהל' לה יט). עי' קרץ. — רזמו הָעֵינַיִם: מה יקחך לבך ומה ירזמון עֵינֶיךָ (איוב יה יב). — וכן *רִמז בְעֵינָיו: שבכל יום ויום היו אומות העולם מחרקין שיניהם ומרמזין בעיניהם ומנענעים בראשיהם ומפטירים בשפתותיהם (פסיק' רבת' לז). — נקר את הָעֵינַיִם: ויאחזוהו פלשתים (את שמשון) וינקרו את עֵינָיו ויורידו אותו עזתה (שפט' יו כא). עי' נקר, עִור, סמא. — שים עַיִן על פלוני: ותאמר אל עבדיך הורידוהו אלי ואשימה עֵינִי עליו (בראש' מד כא). עי' שים. — ובלי פעל: ארץ אשר יי' אלהיך דרש אתה תמיד עֵינֵי יי' אלהיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה (דבר' יא יב). עֵינַי בנאמני ארץ (תהל' קא ו). הנה עִֵין יי' אל יראיו למיחלים לחסדו (שם לג יח). אשכילך ואורך בדרך זו תלך איעצה עליך עֵינִי  (שם לב ח). יתן לו לבטח וישען וְעֵינֵיהוּ על דרכיהם (איוב כד כג). —  ולרעה: הנה עֵינֵי אדני יי' בממלכה החטאה (עמו'  ט ח). לא תשורני עין ראי עֵינֶיךָ בי ואינני (איוב ז ח). — שית עֵינַיִם: עֵינֵיהֶם ישיתו (הרשעים) לנטות בארץ (תהל' יז יא). — *שִער עֵינָיו: מצודות4 היו לו לרבן גמליאל שהיה משער בה עיניו במישר (ירוש' ערוב' ד א). עי' שער. — ועם פעלים אחדים: אף בלעם הביט בהם ויצאה עינו כנגדן שלא היה יכול ליגע בהם (מד"ר במד' ב). וקרח שפקח היה מה ראה לעשות שטות זו אלא עינו הטעתו (תנחומ' קרח יב, בבובר). היכהו על מוחו וירדו מים וחיפו את עיניו על עיניו ויצאו בנות מלך וסימא את עיניו יצא בן חורין (תוספת' ב"ק ט כז). ושם הנהר השני גיחון זו מדי שהיה המן שף עינים כנחש על שם גחונך תלך (מד"ר בראש' ב). חש בָּעֵינַיִם : אדם חש בעיניו נותן ממון לרופא ספק מתרפא ספק אינו מתרפא (ר' אבהו, כתוב' קה.). — ובסהמ"א: החושש בעיניו בשבת מהו שיתן לתוכה יין לתוך העין אסור על גב העין מותר (תלמידי רב יהודאי גאון, הלכ' פסוק' 6). — *מהו כבלע א"ר לוי אם רואים בארון כבלע הזה שהוא נופל מן העין מיד הם מתים (מד"ר במד' ה). — °בָתֵּי עֵינַיִם, משקפים, Brillen; lunettes; spectacles: הדברים המחזיקים העין והראות הן הפינוקיאו וירבינה שושנים צילידוניה רוטה הבטה במעיין ובמראה בתי עינים הבטה בעשבים ירוקים ראות בבקר בהרים ובערב במעיין רחיצת בשחרית העינים והידים (ר"י צהלון, אוצה"ח א, ח:). ועוד יש שינוי אחר של מצב הלחות הזה שאם יצא ויבלט לחוץ אזל אישון העין אז רואה דבר יותר ברוחק מקרוב כנראה בזקנים ואם יכנס תוכו בעומק אז רואה יותר הקרוב מהרחוק וצריך להשתמש מבתי עינים נקרא מיאופיאה (שם ז ב). ויהי היום היה יושב ומלמד אל משכילי עמנו והי' לו בתי עינים בחוטמו כמשפט הזקנים ואומר לו אדוני בתי עינים אשר בחוטמך הם מראים לעיני בני אדם האנשים ראשם למטה ורגליהם למעלה וכו' אז אמרתי שיתן לי בתי עינים שלו ואשים אותם רחוק מעיניו מנקודת הערבוב והלאה ויראה בעיניו הוא וכל העומדים שם מה שלא היה אפשר להם להאמין (אבי עד שר שלום, אמונת חכמים יב). ותיק של בתי עינים שקו' ברילי"ן אע"פ שהתיק הוא של כסף אסור לצאת בו שהבתי עינים הם עיקר והם משוי ואין לומר שהבתי עינים יהיו בטלים אגב התיק שהוא חשוב שהוא של כסף דאדרבא הבתי עינים הם עיקר שאין אומרים נעשה בתי עינים לתיק אלא אומרי' נעשה תיק לבתי עינים (הלבוש אוה"ח, שבת שא יא). משל התפילין לבתי עינים פלא מלאכת מעשה חושב מראה זכוכית תעזור עינים חוש הראות נשמר וגם כפלים תוסיף ראיה נגרעה השב (ר' שמשון כהן, קול מוסר כא). כמו שבתי עינים א"א שישוה לכל עין כך אין מלות לכל הלבבות והשכלים (רמח"ל, חוקר ומקבל 20). 

— ב) בהשאלה למדות הנפש והרגשותיה המשתקפים בעֵינַיִם, גאוה: עֵינֵי גבהות אדם שפל ושח רום אנשים (ישע' ב יא). וישח אדם וישפל איש וְעֵינֵי גבהים תשפלנה (שם ה יה). גבה עֵינַיִם ורחב לבב אותו לא אוכל (תהל' קא ה). רום עֵינַיִם ורחב לב נר רשעים חטאת (משלי כא ד). והיה כי יבצע יי' את כל מעשהו בהר ציון ובירושלם אפקד על פרי גדל לבב מלך אשור ועל תפארת רום עֵינָיו (ישע' י יב).  כי אתה עם עני תושיע וְעֵינַיִם  רמות תשפיל (תהל' יח כח). יי' לא גבה לבי ולא רמו עֵינַי ולא הלכתי בגדלות ובנפלאות ממני (שם קלא א). שש הנה שנא יי' ושבע תועבות נפשו עֵינַיִם רמות לשון שקר וכו' (משלי ו יו-יז). — ובתו"מ: עיניו של אבא היו גבוהות ונשא אשה שאינה הוגנת לו וחילל את אותו האיש (ירוש' שביע' ו א). אמר הקב"ה לא אברא אותה מן העין שלא תהא עינה רמה (ר' יהושע דסכנין, מד"ר דבר' ו). ויתפלל מרדכי אל יי' ויאמר וכו' כי לא מגבהות לב ומרום עין עשיתי אשר לא השתחויתי להמן (שם אסת' ד יה). — ובסהמ"א: היה מהלך בגובה עינים ומביט לכאן ולכאן עד שנכשל בראיית אותה האשה והעלה לבו טינא (רה"ג, אוצ' הגא' א א, לוין 44). — ואמר המשורר: בעלי קומות ובטנם כערמות להם נפשות בזויות ועיניהם רמות (ר"י חריזי, תחכמונ' כד). — ענוה: ושח עֵינַיִם יושיע (איוב כב כט). — ובסהמ"א: ומוכרח הוא שבושת פנים יבא מחמת שיהא שח עינים שאם הוא גבה עינים ודאי שאין לו בושת (ר"א די וידאש, ראש' חכמ', הקדושה). — שח בְּעַיִן: שא נא כתבי את שלומי שא אל שח בעין נפשו והוא נשא (ר' אליעזר בן יעקב הבבלי, Babyl. Geon., פוזננסקי 67). וידוע שהתעוררות חיצון מסייע להתעוררות פנימי וע"י התנהגו בכובד ראש ושחות עינים (פלא יועץ, אות ש, רסא). — בוז ולעג: עַיִן תלעג לאב ותבז ליקהת אם יקרוה ערבי נחל ויאכלוה בני נשר (משלי ל יז). — חמלה: וְעֵינְכֶם אל תחס על כליכם כי טוב כל ארץ מצרים לכם הוא (בראש' מה כ). עי' חוס. אהי דבריך מות אהי קטבך שאול נחם יסתר מֵעֵינָי (הוש' יג יד). — נדיבות וקמצנות: טוב עַיִן הוא יבורך כי נתן מלחמו לדל (משלי כב ט). אל תלחם את לחם רע עָיִן ואל תתאו למטעמתיו (שם כג ו). נבהל להון איש רע עָיִן ולא ידע כי חסר יבאנו (שם כח כב). — ואמר בן סירא: תן לעליון כמתנתו ובטוב עין כהשיגת יד (ב"ס גני' לה יב). ללב קטון לא נאוה עושר ולאיש רע עָיִן למה חרוץ (שם יד ג). עין רע עין תעיט על לחם ומאומה אין על שלחנו (שם י). רע מעין מה חלק על כן מפני כל נס לחה (שם לב יג). — ובתו"מ, עַיִן טובה, יפה, רעה, צרה: אמר להם (ריב"ז) צאו וראו איזוהי דרך ישרה שידבק בה האדם ר' אליעזר אומר עין טובה וכו' (אבו' ב ט). ומשם היו שולחין בכל עיירות שבארץ ישראל וכל מי שהיו מוצאין אותו חכם עניו שפוי עין טובה וכו' מושיבין אותו בבית דין שבהר הבית וכו' (ירוש' סנה' א ב). למלך שהיה בנו הולך למדינה אחת הלך ושרה אצל עשיר אחד וקיבל העשיר בנו של מלך בעין טובה וכו' (מד"ר שמות כ). הראשונים היו חובטים זיתיהם ונוהגים בהם עין יפה ספרי דבר' רפד. שהאיש עינו יפה והאשה עינה רעה (שם במד' קי). איזוהי דרך רעה שיתרחק ממנה האדם וכו' עין רעה (אבו' ב ט). עין הרע ויצר הרע ושנאת הבריות מוציאין את האדם מן העולם (שם יא). הרוצה שיתן (צדקה) ולא יתנו אחרים עינו רעה בשל אחרים יתנו אחרים והוא לא יתן עינו רעה בשלו (שם ה יג). מה דגים שבים מים מכסים עליהם ואין עין הרע שולטת בהם אף זרעו של יוסף אין ע"ה שולטת בהן (ר"י בר' חנינא, ברכ' כ.). — ובסהמ"א: ומפני זה אמר נביא הישמעאלי' שעין הרע יכניס האדם לקבר והשה לקדרה (ר"י אברבנאל, נחל' אבו' ב, ד"ה רבי יהושע אומר). שדבר אחד הוא עין הרע ודבר אחר הוא לשון הרע וכמו שהנשים הלוחשות על מי שחלה מעין הרע ומשליכות טפות שמן על כלי מים אומרות אחת על עין הרע ואחת על לשון הרע (ר"י קארו, תולד' יצחק, עד:). — *ובהשמטת רע: רב ור' חייה רבה תריהון אמרין תשעים ותשעה מתים בעין ואחד בידי שמים (ירוש' שבת יד ג). אין הברכה מצויה אלא בדבר שאין העין שולטת בו (דבי רבי ישמעאל, תענ' ח:). אמר להם (יעקב לבניו) אל תוציאו בידכם פרוסה ואל תכנסו כולכם בפתח אחד מפני העין (מד"ר בראש' צא). — משרבו צרי העין וטורפי טרף הן הן שפכי דמים רבו אומצי הלב וכל אחד ואחד קופץ יד מחבירו (תוספת' סוט' יד ז). גיחזי אדם גבור בתורה היה אלא שהיו בו ג' דברים עין צרה ופריץ בערוה וכו' (ירוש' סנה' י ב). לא שהיתה עינו צרה אלא שהיה חושש לדברי חכמים (שם פסח' ד ח). שכל מי שעיניו צרות בתלמידי חכמים בעולם הזה מתמלאות עיניו עשן לעולם הבא (ר' חנינא, ב"ב עח.). — ואמר הפיטן: ועל חטא שחטאנו לפניך בצרות עין (על חטא, תפל' יוה"כ). — תאוה: ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לָעֵינַיִם ונחמד העץ להשכיל (בראש' ג ו). ולא תתורו אחר לבבכם ואחרי עֵינֵיכֶם אשר אתם זנים אחריהם (במד' יה לט). וזכרו פליטיהם אותי בגוים אשר נשבו שם אשר נשברתי את לבם הזונה אשר סר מעלי ואת עֵינֵיהֶם הזנות אחרי גלוליהם (יחזק' ו ט). ברית כרתי לְעֵינָי  ומה אתבונן על בתולה (איוב לא א). אם תטה אשרי מני הדרך ואחר עֵינַי הלך לבי (שם ז). לא יוכל איש לדבר לא תשבע עַיִן לראות ולא תמלא אזן משמע (קהל' א ח). — ובתלמו': מאי אנפוריא אר"י אמר שמואל כלים חדשים שלא שבעתן העין (ב"מ כג:). — ואמר המשורר: עינים לא שבעו לראות פלאים נודעו והאזנים שמעו כי אתה יי' (ראב"ע, אמונתך נודעה). — וכל אשר שאלו עֵינַי לא אצלתי מהם לא מנעתי את לבי מכל שמחה (קהל' ב י). ובמדר': ותשא אסתר את עיניה ותרא את פני המלך והנה עיניו כאש בוערות מרוב החמה אשר בלבו (מד"ר אסת' ה א). — מחמד עֵינַיִם: בן אדם הנני לקח ממך את מחמד עֵינֶיךָ במגפה (יחזק' כד יו). — ואמר בן סירא: י[פי ונע]ם [יח]מידו עין ומשניהם צמחי שדה (ב"ס מ כב). עי' מחמד. — שקוצי עֵינַיִם: ואמר אלהם איש שקוצי עֵינָיו השליכו ובגלולי מצרים אל תטמאו (יחזק' כ ז). — גנב, אחז את העֵינַיִם, אחיזת עֵינַיִם, עי' ערכים אלו. 

— ג) ואחרי אות או מלת היחס, בָּעֵינַיִם, טוב, יטב, יקר, ישר בעיני פלוני, עי' ערכים אלו. — רע בְּעֵינֵי פלוני: כי תוליד בנים ובני בנים ונושנתם בארץ וכו' ועשיתם הרע בְּעֵינֵי יי' אלהיך להכעיסו (דבר' ד כה). עי' רע. — חרה בְעֵינֵי פלוני, עי' חרה. — מצא חן בְּעֵינֵי פלוני, עי' חן, מצא. — נפלא בְּעֵינֵי פלוני: ויפלא בְּעֵינֵי אמנון לעשות לה (לתמר אחותו) מאומה (ש"ב יג ב). כה אמר יי' צבאות כי יפלא בְּעֵינֵי שארית העם הזה בימים ההם גם בְּעֵינַי  יפלא נאם יי' צבאות (זכר' ח ו). — נבזה, זך, חכם, טהור, טמא, נכרי, צדיק, קל, צנינים, שכים בְּעֵינֵי פלוני, עי' ערכים אלו. — היה בְעֵינֵי פלוני כמו: ויאמר (לוט אל חתניו) קומו צאו מן המקום הזה כי משחית יי' את העיר ויהי כמצחק בְּעֵינֵי חתניו (בראש' יט יד). והייתי בְעֵינָיו כמתעתע והבאתי עלי קללה ולא ברכה (שם כז יב). ויעבד יעקב ברחל שבע שנים ויהיו בְעֵינָיו כימים אחדים באהבתו אתה (שם כט כ). — ואמר בן סירא: [א]ל ת[ת]מה ב[דרכי ר]ע [ק]רוץ לייי וקוה לא[ו]רו כי נכח בעיני ייי ב[פ]תע פתאם ל[ה]ע[שיר דל] (ב"ס גני' יא כא). — ובתלמו': אמר לו ר' אליעזר (לר"ע) כך אני בעיניך שדיני בזה שחייב מיתה אין דיני אלא כשהמית אדם ע"פ עד אחד (ב"ק מא:). — לְעֵינֵי פלוני, לפניו, כשהוא רואה: לְעֵינֵי בני עמי נתתיה לך קבור מתך (בראש' כג יא). ועוד רבים. — ואמר בן סירא: כאשר נקדשת לעיניהם בנו כן לעינינו הכבד בם (ב"ס גני' לו ד). — וכן נגד, לנגד, מנגד עֵינֵי פלוני, עי' נגד. — ובהשאלה לָעֵינַיִם, להראות הדרך, מורה דרך: ויאמר (משה לחותנו) אל נא תעזב אתנו כי על כן ידעת חנתנו במדבר והיית לנו לָעֵינַיִם (במד' י לא). — מֵעֵינֵי פלוני: ותדד שנתי מֵעֵינָי (בראש' לא מ). — נסתר, הסתיר, נעלם מֵעֵינֵי פלוני, עי' ערכים אלו. — בין עֵינַיִם: והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עֵינֶיךָ למען תהיה תורת יי' בפיך (שמות יג ט). וקשרתם לאות על ידך והיו לטטפות בין עֵינֶיךָ (דבר' ו ח). לא תתגדדו ולא תשימו קרחה בין עֵינֵיכֶם למת (שם יד א). והצפיר קרן חזות בין עֵינָיו (דני' ח ה; גם שם שם כא). — ראה עַיִן את עין: וצדקיה מלך יהודה לא ימלט מיד הכשדים כי הנתן ינתן ביד מלך בבל ודבר פיו עם פיו וְעֵינָיו את עינו תראינה (ירמ' לב ד, גם שם לד ג). — ראה עַיִן בְּעַיִן: ואמרו אל יושב הארץ הזאת שמעו כי אתה יי' בקרב העם הזה אשר עַיִן בְּעַיִן נראה אתה יי' ועננך עמד עליהם (במד' יד יד). קול צפיך נשאו קול יחדו ירננו כי עַיִן בְּעַיִן יראו בשוב יי' ציון (ישע' נב ח). — עַיִן תחת עַיִן: ואם אסון יהיה ונתת נפש תחת נפש עַיִן תחת עַיִן שן תחת שן וכו' (שמות כא כג-כד). — וכן עַיִן בְּעַיִן: ולא תחוס עֵינֶךָ נפש בנפש עַיִן בְּעַיִן שן בשן וכו' (דבר' יט כא). — *ובמשמ' בדיוק, בצמצום, שלא תכריע כף המאזנים את חברתה: היה שוקל עין בעין נותן לו גירומין (ב"ב ה יא). — ובסהמ"א: במה דברים אמורים במקום שנהגו למכור עין בעין (רמב"ם, גניבה ח יד). — ושבועה, על עֵינַי: ותענה הצפרדע על ראשי ועל עיני בי תעבור במים אתך אני (זכריה בן סעדיה אלצהארי, ספ' המוס' ב, כ"י תימנ').  

— ד) בהשאלה, מה שרואים בעַיִן, תאר ומראה של הדבר הנראה, עֵין הארץ, שטח הארץ: וכסה (הארבה) את עֵין הארץ ולא יוכל לראת את הארץ (שמות י ה). הנה עם יצא ממצרים הנה כסה את עֵין הארץ (במד' כב ה). — ובתו"מ כְּעֵין, כמראה, כמו5: ואם היה משקה עומד אפילו כעין החרדל מצטרף (טהר' ח ח). היה אוכל בתרומה והרגיש שנזדעזעו אבריו אוחז באמה ובולע את התרומה ומטמאים בכל שהן אפילו כעין החרדל ובפחות מכן (נדה ה ב). הרואה טיפה כעין החרדל יושבת ומשמרת עליו שבעה נקיים (רב חונא, ירוש' ברכ' ה א). כל שהוא כעין סולת וכעין חליטה ומחמשת המינין אומר עליו בורא מיני מזונות (ר' יעקב בר אידי בשם ר' חנינא, שם ו א). מצות חליצה בשלשה שיודעין להקרות כעין דיינים ר"י אומר בחמשה (יבמ' קא.). כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא בעין הפרט (דבי ר' ישמעאל, זבח' ד:). — ובסהמ"א: פי' כעין אלו שחורשין עם החמור או סוס או פרד יביאו בגדים של צמר או של עור או של שק וכו' (ערוך ערך עב). פת גדולה האפוייה בתנור גדול כעין תנורים שלנו שהתנורים שלהם היו קטנים ומטלטלין (רש"י, פסח' לא:). — *בְּעַיִן, בצורה הרגילה, בשלמות: כל גזילה שהיא בעינה ולא שינה אותה מבירייתה אומר לו הרי שלך לפניך (תוספת' ב"ק י ד). שילח האב שושבינות כשהיא חוזרת בעיניה (שם ב"ב י ז). ראשי לפתות ששקלן אם בעיינן הן אומר עליהן בורא פרי האדמה (ר' זעורא בשם שמואל, ירוש' ו א). אין לך דבר שהוא בעינו ואינו בהכנו אלא דבר אחד בלבד (ר' יוחנן, שם שבת ג ג). — ובסהמ"א: מי שנטל מעות בעסקא מחבירו ומת או שלקח ממנו מעות לעשות בהן כלים וישני לעסקא בעינו ומת וכו' (תלמידי רב יהודאי גאון, הלכ' פסוק' 41). ואם יש תכשיטין שכתב לה בכתובתה וכו' וישנן בעיניהן בין ישנן עמה בין ישנן עמו נגבה ממנו ונתן לה (שם 79). אסור לחבר לומר תבואה שיש לי במקום פלוני תהא תרומה על זו שמא אותה שעה אינה בעין ואם עשה עשוי (הוא, גיט' ל:). ומיירי שהגט כבר בעין דאם אינו בעין אפילו בממון לא שייך מעמד ג' (תוספת' גיט' יג.). כיצד מגעילין משפשף תחילה כדי להעביר איסור הנדבק על פני הכלי שאין הגעלה לאיסור שבעין ואח"כ מגעיל (רשב"א, תורת הבית הארוך ד ד, קכג.). ועוד אם היה ענין היותו אדם הוא בעינו ענין היותו אחד לא יעבור שיהיה אדם אחד וסוס אחד ואילן אחד ואבן אחת (ראב"ד, אמו"ר 50). או מתי ראינו אותם נתקים אל אלה הארבעה בעיניהם אם ינתק חלק אל דמות העפר אינו עפר (ר"י א"ת, הכוזרי ה יד). ואין אותו החמימות (של האש) החמימות ההוא בעינו מפני שהאש תסתלק וישאר זה החמימות באויר וכו' (והאור המתפשט על הארץ) אינו האור הנשוא בעצמו בעינו (רש"ט פלקירא, מקור חיים לרשב"ג ג יא). כי הדבר האחד בעינו כאשר נבחן מצד מה שיסודר ממנו דבר זולתו נקרא יכול או פועל (נרבוני, מו"נ א נח). אשר הוקדמו עצתם לסבה אחת בעינה (רלב"ג, מלחמ' השם, הקדמ'). וזה השקר בעינו יתחייב (שם א א).  ומברכין על המוגמר כדר' שמברכין על המתגמר אם היה בעין אם הוא עץ מברך עצי בשמים ואם הוא עשב בורא עשבי בשמים (טור או"ח ברכ' ריו). שצד חלקי הגלגל אשר תשעה ביום היותם למעלה הוא בעינו יהיה בלילה מטה (ר"י אברבנאל, שמים חדשים ב, יח.). וקשה עוד מזה (בהפרושים על משלי) הראות בו ההכפל בהשבת הרבה דברים בעינם אם במלות שונות או בהן עצמן (ר"י ערמאה, יד אבשלום על משלי, הקדמ'). כבר היו לו קצת עורות מוכנים בעיין (דברי ריבות, ,שו"ת קח). ראובן שמסר ביד שמעון פקדון בעין בשבתם באיתן מושבם בבודון להוליכו לבלוגראדו (ר"א ששון, תורת אמת, שו"ת קמד). — וכסף בְּעַיִן, בשלֵמותו, מזֻמן: ובמקום שהכניסה לו מעות וישנן בעיניהן או שעושין בהם משא ומתן וכו' (תלמידי רב יהודאי גאון, הלכ' פסוק' 89). דכיון דישנו (הכסף) בעין נוטל כל אחד כחשבון שהטיל (רש"י, כתוב' צג:). אם מעות של גוים בעין ולא מעות של יהודים וכו' ואם מעות של גוים אבודים ושל ישראל בעין וכו' (ספ' חסידים תתתרכה). בן חבורה זו שהתנה ואמר שמחצית מה שידור יהא לחברת חולים אם כמקדיש מעכשיו אתה תופסו לא אמר כלום אלא אם כן היה לו אותו מנה בעין (ר"נ גירונדי, תשו' א). עוד שאלת אם האשה אינה רוצה בכליה כי אם במעו' בעין אם יכול הבעל לכופה ליטול כליה (ריב"ש, שו"ת כב). ואפילו בש"מ שהרי אינו מונח בעין שיוכל המקבל מתנה לטלו כמו שהוא (ר"י קולון, שו"ת צח). ואין הזהובין בעין כאשר חשבתי שלא היו בעין בנדון הזה (שם). — *וכן מֵעֵין, דומה לדבר, קצור דומה לדבר: אם שגורה תפלתו בפיו יתפלל שמונה עשרה ואם לאו מעין שמונה עשרה (ר' עקיבא, ברכ' ד ג). מברך על הרעה מעין על הטובה ועל הטובה מעין על הרעה (שם ט ג). העושה מלאכות הרבה מעין מלאכה אינו חייב אלא חטאת אחת (שבת ז א). שריון שנחלקו לארכו טהור לרחבו אם משמש מעין מלאכתה ראשונה טמא ואם לאו טהור (תוספת' כלים ב"מ ג א). וחכמים אומרים כלי מתכות שנתרועעו אם משמשין מעין מלאכתן ראשונה טמאין ואם לאו טהורין (שם ד א). כל שהוא כעין סולת וכעין חליטה ומחמשת המינין אומר עליו בורא מיני מזונות ומברך לאחריה ברכה אחת מעין שלש (ר' יעקב בר אידי בשם ר' חנינא, ירוש' ברכ' ו א). כל יום שיש בו קרבן מוסף במקור נדפס 'מוסיף' כגון ראש חודש וחולו של מועד צריך להזכיר מעין המאורע אם לא הזכיר מחזירין אותו (שם ז ה). נטיעה מעין עשר וזקינה מעין שלש (שם שביע' ז ז). המבדיל צריך שיאמר מעין חתימה סמוך לחתימתו (ר' יהודה אמר שמואל, פסח' קד.). ומראה לאילו [ולאילו] מעין דוגמה שלהם (פסיק' רבת' כג). — ובסהמ"א: גומר כל ברכה וברכה כתיקונה ולחתום כמעין אותה ברכה (בן באבוי, גנזי שכטר ב, גינצבורג 553). הברכות יש בהן כללות ופרטות וכל מין ומין תן לו מעין ברכותיו (אוצ' הגאו' א ב, לוין 65). השביע נפש רעיבה ונפש שוקקה מלא טוב תהי רועי לא אחסר וכיוצא באלו בכל ברכה מעין התורף שלה וכו' (שם א א , 141). — צבע של דבר: וראהו הכהן ביום השביעי והנה הנגע עמד בְּעֵינָיו לא פשה הנגע בעור וכו' (ויקר' יג ה). והמן כזרע גד הוא וְעֵינוֹ כְּעֵין הבדלח (במד' יא ז). וארא והנה רוח סערה באה מן הצפון ענן גדול ואש מתלקחת ונגה לו סביב ומתוכה כְּעֵין  החשמל (יחזק' א ד; גם שם ח ב; שם י ט). וגויתו כתרשיש ופניו כמראה ברק ועיניו כלפידי אש וזרעתיו ומרגלתיו כְּעֵין נחשת קלל (דני' י ו). — ושל יין: אל תרא יין כי יתאדם כי יתן בכוס עֵינוֹ יתהלך במשרים (משלי כג לא). — ובמשנה: בש"א אין נותנין אונין של פשתן לתוך התנור אלא כדי שיהבילו מבעוד יום ולא את הצמר ליורה אלא כדי שיקלוט העין ובית הלל מתירין (שבת א ו). — ובסהמ"א: צהוב בלשון ישמעאל קרוב מעין הלובן (ראב"ע, ויקר' יג ל). ככרמל יש אומרי' הר הכרמל ואיננו כי אם עין וכן בדברי הימים כתוב וכרמל עם ארגמן (הוא, שה"ש ז ו, פעם א). העושה עין הצבע הרי זה תולדת צובע וחייב (רמב"ם, שבת ט יד). ולוקחין חוט צמר שנצבע כעין הרקיע וכורכין אותו על הענף וחוט זה הוא הנקרא תכלת (הוא, ציצית א ב). ושנוי עין הבגדים או הבתים קרוי צרעת (הוא, טומאת צרעת טז י). האדום כיצד הוא עינו כעמוד שיצא ראשון מדם הקזה של בני אדם נותן הדם בכוס ומקיף לו ורואהו והשחור כעין הדיו היבש (הוא, אסורי ביאה ה ח). והטעם שלא יוכל המאכל להתעכל עכול ראשון או שני וכו' ואינו מתעכל יפה ויהפך לדם דומה לעין הורד (ר"י אבן עקנין, ספ' מוס' ב יג). ומי רגלים עצמם מביטים (מהם) ראייה על העכול השיני שבכבד מסתכלין בעינו הלבן הוא או אדום או ירוק וכו' (שם). נדבק והוסיף ולא נהפך הרי זה חולה כמו בעלי הנתק שמוסיף המאכל באבריהם ואינו משתנה אל עינם מפני הכח המשנה שהוא חלוש (שם). ומה שתראה האשה שחור טמא החכמים שאמרו שהוא דם נשרף ואין הפרש בין שיהיה עין הדם עמוק או יהיה נוטה אל הלבנות וכו' אבל אם תראה האשה עין לבן לגמרי או ירוק מה שאין עינו נוטה אל אודם החכמים טהרוהו (ר"א הקראי, ג"ע, ענין טמאה וטהרה ד, קיא).  — ואמר המשורר: ברך אשר עינו כעין ברקת שלח לגינת ההדס מינקת (רשב"ג, קטע כ"י גני' ביד שפירא. — ומ"ר עֵינַיִם: לבנה אדמדמת משני העינים (ראב"ע, ויקר' יג יט). ומן העינים (של כוכב צדק) האדמדמות וכל מין מכות בעבור היות זה העין בין הלובן והשחרות (הוא, ספ' הטעמים ב, כ"י פריז). — ומ"ר עֵינוֹת: כל הגלגלים אינן לא קלים ולא כבדים ואין להם לא עין אדום ולא עין שחור ולא שאר עינות וזה שאנו רואין אותם כעין התכלת למראית העין בלבד הוא לפי גובה האויר (רמב"ם, יסודי התורה ג ג). אם היה הדם במראה דם ההקזה ושאר העינות המתדמות או עמוק מהן הנה טמא ואם לאו טהור (ר"א הקראי, ענין טמאה וטהרה ד, קיא.).

— ה) כנוי לדברים שונים שדומים לעַיִן, *עַין של תנור, של כירה וכיוצא בזה. — נקב להכניס בו רוח או להוציא העשן: השרץ שנמצא בעין של תנור בעין של כירה בעין כופח מן השפה הפנימית ולחוץ טהור (כלים ח ז). תנור שנקב מעינו שעורו מלא כוש נכנס ויוצא דולק (שם ט ח). תנור שהוא עומד בתוך הבית ועינו קמורה לחוץ והאהילו עליו קוברי המת בש"א הכל טמא וב"ה התנור טמא והפת טהור (אהל' ה א). עין של תנור שעשה לה לימודין מבפנים וכו' (תוספת' כלים ב"ק ז ט). — וטבעת בצורת עַיִן: הנוגע בעול ובקטרב בעין ובעבות אפילו בשעת מלאכה טהור וכו' בעין של מתכת בלחיין ובעריין טמא (כלים כא ב). העיין שבמצעד והעיין שבמחרישה והמסוה שבמעדר בזמן שהן קבועין חיבור לטומאה ולהזאה (תוספת' כלים ב"ב א ז). — עַיִן של מחט, קוף המחט: ואם ראשה (של מחט) למעלה ועינה למטה לא הלכה אלא דרך הקנה ולא נקבה וכשרה (והזהיר ויקר' מ.). — הנקבים שבמעשה אריג וקליעה: האלף כסף נתתי לאחיך שיקנה לך בו כסות נאה שהיא עשויה עינים עינים (רד"ק, השרש', עין). שלא יהיה שם בסריגות אלו או בעיני המשפלות או בין חבל לחבל פותח טפח (רמב"ם, טומאת מת יג ח). מפני שעיני אותה הסבכה דקין ביותר (הוא, כלים כב ג). — כלי מדידה: אמר להם בפניכם הוא גבור ובעל קומה איני יודע הרי העין אם יהא בו קומה מדדו ונמצא קטן ונפסל (אגדת בראש' מ). — ובחכמת הנתוח, עֵין הכתף: והתוספת הזאת (בעצם הכתף) כמו הסנסן בחוליות נבראת להגן ונקראת עין הכתף (קאנון א א א יז). — מין פרי עץ: ובלשון ישמעאל אגאץ עיין בקר ומברכין עליהן בורא פרי העץ (ערוך ערך דרמסקן). ושמענו שיש מן המפרשים שאומר שהבכאים הם אילנות ידועות שקורין בלשון ערבי אגאץ והם בלעז פרונץ וגם קצת קורין אותם בלשון ערב עין בקר (ר"י ברצלוני, פי' ספ' יצירה ח, 136). — עֵין שור השמאלי, שם כוכב: עין שור השמאלי הוא הנקרא אלדבראן הוא במזל שור (ראב"ע, כלי נחשת כט). וכתב כי הנכון בעיניו כי הוא (כימה) כוכב אחד והוא כוכב גדול יקרא עין השור השמאלי (רד"ק, השרש', כים).