יָיִן, ש"ז, הַיַּיִן, בַּיָּיִן,  בַּיַּיִן, לְיַיִן, מִיַּיִן, מִיָּיִן, סמי' יֵין, בְּיֵין, יֵינִי, יֵינֶךָ, יֵינֵךְ, יֵינוֹ, מִיֵּינוֹ, יֵינָהּ, מִיֵּינָהּ, יֵינָם, מ"ר *יֵינוֹת, — משקה משכּר הנעשה מתמצית ענבים, Wein; vin; wine: לכה נשקה את אבינו יַיִן ונשכבה עמו בראש' יט לב. ועתה השמרי נא ואל תשתי יַיִן ושכר שופט' יג ד. ויחל נח איש האדמה ויטע כרם וישת מן הַיַּיִן וישכר בראש' ט כ— כא. הוי משכימי בבקר שכר ירדפו מאחרי בנשף יַיִן ידליקם ישע' ה יא. הוי גבורים לשתות יָיִן ואנשי חיל למסך שכר שם כב. והיה כנור ונבל תף וחליל וָיַיִן משתיהם שם יב. השתים במזרקי יַיִן וראשית שמנים ימשחו עמו' ו ו. זנות וְיַיִן ותירוש יקח לב הוש' ד יא. למאחרים על הַיָּיִן לבאים לחקור  ממסך אל תרא יַיִן כי יתאדם כי בכיס עינו משלי כג ל-לא.  תנו שכר לאובד וְיַיִן למרי נפש שם לא ו. וְיַיִן ישמח לבב אנוש תהל' קד יה. וְיַיִן ישמח חיים קהל' י יט. לץ הַיַּיִן הומה שכר וכל שגה בו לא יחכם משלי כ א. — וגם בסמי' יַיִן: אשקך מִיַּיִן הרקח מעסיס רמני שה"ש ח ב. השקיתנו יַיִן תרעלה תהל' ס ה. — וסמי' יֵין: אשר חלב זבחימו יאכלו ישתו יֵין נסיכם דבר' לב לח. וְיֵין ענושים ישתו בית אלהיהם עמו' ב ח. כי לחמו לחם רשע וְיֵין חמסים ישתו משלי ד יז. יחיו כדגן ויפרחו כגפן זכרו כְּיֵין לבנון הוש' יד ח. — ושארית השמוש הקדום של צורה זו גם במוכרת: וחכך כְּיֵין הטוב שה"ש ז י. — ובכנ': אכלתי יערי עם דבשי שתיתי יֵינִי עם חלבי שה"ש ה א. אכל בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יֵינֶךָ קהל' ט ז. טבחה טבחהּ מסכה יֵינָהּ אף ערכה שלחנה משלי ט ב. כוס זהב בבל ביד יי' משכרת כל הארץ מִיֵּינָהּ שתו גוים ירמ' נא ז. חמת תנינם יֵינָם וראש פתנים אכזר דבר' לב לג. — ובמשמ' שכרון הַיַּיִן: וייקץ נח מִיֵּינוֹ וידע את אשר עשה לו בנו הקטן בראש' ט כד. וחנה היא מדברת אל לבה רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע ויחשבה עלי לשכרה ויאמר אליה עלי עד מתי תשתכרין הסירי את יֵינֵךְ מעליך ש"א א יג-יד. — ואמר ב"ס: אל תטש אוהב ישן כי חדש לא ידועיך יין חדש אוהב חדש וישן אחר תשתינו ב"ס גני' ט י. על היין אל תתגבר כי רבים הכשיל תירוש שם לא כ. כמי חיים היין לאנוש אם ישתנו במתכנתו מה חיי מחסר היין שהוא מבראשית לשמחה נוצר שמחת לב וששון עדי יין נשתה במתכנתו כאב ראש לענה וקלון יין נשתה בתחרה וכעס שם כז-כט. — ובתו"מ: היין שקרם ופירות שהרקיבו מע"ש ד ב. ואומרים לה (להסוטה) בתי הרבה יין עושה הרבה צחוק עושה סוט' א ד. הלומד מן הקטנים למה הוא דומה לאוכל ענבים קהות ושותה יין מגתו והלומד מן הזקנים למה הוא דומה לאוכל ענבים בשולות ושותה יין חדש אבות ד כ. כל החלומות הולכין אחר פתרוניהן חוץ מן היין יש שותה יין וטוב לו יש שותה יין ורע לו ירוש' מע"ש ה נה ג. וכיון שהיה נכנס היה שם צרצור מלא יין מן היין העמוני שהוא קשה וכו' והיתה אומרת לו רצונך לשתות כוס יין והוא אומר לה הין והיא נותנת לו והוא שותה וכיון שהיה שותה היה היין בוער בו שם סנה' י כח ד.  פעם אחת ערב יוה"כ עם חשיכה שתה יין הרבה ונשתכר שם ע"ז ב מא.. שני חלקי מים ואחד יין מן היין השירוני שבת עז.. נכנס יין יצא סוד ערוב' סה. אמר ר"ח בר פפא כל שאין יין נשפך בתוך ביתו כמים אינו בכלל ברכה שם. אוכל הוא בשר מליח ושותה יין מגיתו תענ' ל.. יין קרוש הבא משניר הדומה לעיגולי דבילה סוכ' יב.. שאין לך דבר שמביא יללה לאדם אלא יין סנה' ע:.  אדמדם שבזה ושבזה כיין המזוג במים שבוע' ו.. אדם הראשון היה מיסב בג"ע ומלאכי השרת עומדים בגן עדן לקראתו וצולין לו בשר ומצננין לו יין אדר"נ א. בכל מקום שיין הגוים מצוי יין של ישראל נמכר בזול מד"ר בראש' לט. היין הזה כל מי ששותה ממנו פניו מאירות שם ויקר' לו. כל הנהרגים בבית דין היו משקין אותו יין חי כדי שתטרף דעתו עליו שם במד' י. היה מאכילו (נבוכדנצר את צדקיהו) פת חמה של שעורים ומשקה אותו יין מן הגת חדש וכל כך למה כדי שיתחללו מעיו שם אסתר, והשתיה כדת. מי שהיה יינו בתוך הבור מו"ק ב ב. מי שנתערב מים ביינו לא ימכרנו בחנות אלא א"כ הודיעו ב"מ ד יא. אמר (ר"ג) לשואל טייל עמנו עד שנפיג את יינינו ירוש' ע"ז א מ.. השותה כוסו בבת אחת הרי זה גרגרן א"ל לא אמרו בכוסך קטן ויינך מתוק וכריסי רחבה פסח' פו:. תן לי ייני שאני רוצה למוכרו וליקח בו שמן ב"מ סג.. — *יין תפוחים וכדומה: הנודר מן היין מותר ביין תפוחים נדר' ו ט. פעם אחת חש אבא במעיו והביאו לו יין תפוחים של נכרי של ע' שנה ושתה ונתרפא ע"ז מ:. והקב"ה אומר להם מיין תפוחים אתם רוצים לשתות או מיין רמונים או מיין ענבים והצדיקים אומרים הרשות בידך לעשות כל מה שאתה מבקש מדר' אליהו ומשיח, ביה"מ ילינק ג. יין תפוחים ויין רמונים וכיוצא בהן מותר לשתותן בכל מקום רמב"ם, מאכ' אסור' יז יא.. ור' קלונימוס אוסר לשתות יין תותים של גוים תשו' מעשה הגא' פח. — ומ"ר *יֵנוֹת: המקדיש נכסיו והיו בהן דברים ראויין ע"ג המזבח יינות שמנים ועופות שקל' ד ח. פרכילי ענבים ועטרות של שבלים ויינות ושמנים וסלתות ע"ז ד ב. אין פוסקין יינות לאשה כתוב' סה.. — והרבו המשוררים לשבח את היין ולגנותו: רעי שתו עמי עלי ארץ גשמה ועל יער אשר ברד, יין כמו אודם בכוס שהם או אש מלוקחה בתוך ברד רמב"ע, תרשיש ב יז. פשטו ימותי זמן סות אבלים והנם במדי חתנים הדורים, ועל כן בייני אגדע בריחי יגוני ובלב אישר הדורים שם כה. ישלג ביין רקח ימי החום גופי ויחם בו ימי צנה, מגן אשו זה מפני קרח גם מחמת חום זה יהי צנה שם צה. יין כאור עין אשר תמיד יתחדשו גיליו והוא נושן, הוא אש אבל יערב ולא יבער כאש ולא ישרוף ולא יעשן ר"י חריזי, תחכמ' מט. —  ומשל:  היין והשכל שונאים זה את זה ר"א בדרשי, חות"כ, גבר. —  ובהשאלה במליצה, °יין עדנים, יין דודים, וכדומה: גשו אחים לגן שכלי ארו את עצי תום מפרי חיים טעונים, וסבו אל חדר דעתי שתו מן כלי בינה מלאתים יין עדנים ר"ש הנגיד, בן משלי ג צט. נפת שפתים ויין שינים או ציץ לחיים ומור אפיים רמב"ע, מחאצ'רה, בשם משורר בלי שם. עפר בית אשר שמם לנוד גריו אני לוחך, תמורת יין שפת עופר אשר ממור וצוף לו חך הוא, תרשיש ד נ. ויפחד פן ימצאהו אשר מצאנו, וישכירהו ביין התרעלה הזמן אשר השכירנו, ויעבור עליו כוס היגון אשר עברנו ר"י חריזי, תחכמ' כט. אנחנו עבדיו ומקנת חסדיו השכורים ביין דודיו מכת' ר"י בן תנחום לר"ד נכד רמב"ם. — ומ"ר °יֵינִים, סמי' יֵינֵי: יין הלבנון ויין חרמון ויין הכרמל ויין הרי ירושלם ויין הרי שומרון ויין כפתור ויין מצרים שבעת היינים האלה הם עליונים על כל מיני יין ויתר היינים הבל המה לעומת אלה אסף הרופא 34. — ואמר הפיטן: ואיה עדנים ואיה שמנים וייני רננים וסלת נקיה סליח' שבת שמעו, אשחר. — ואמר המשורר בהשאלה: הכון לצאת מצל בתים לישב תחת צלי שיחים, ובכוס אהב ייני דודים נשתה על טוב מגד שיחים רמב"ע, תרשיש ב פה. — °יַיִן שָׂרוּף, יין שרף, (יי"ש): ואח"כ בקש הסנדק כל הקהל כמנהג המדינה על יין שרוף ומיני מתיקה מעשיות, ביה"מ ילינק ו. נתן לכל אחד ואחד כוס יין שרוף לשתות כמנהג ששותין משקה זה לפני אכילת מרקחות שו"ת גינת ורד' ד. אך לפי מה ששמעתי מכמה וכמה אנשים העוסקים במלאכת יין שרף וכו' טוחין אותו (הנקב) בטיט ואין מגיע הפסד בזה להיין שרף כידוע לעוסקי במלאכה זו שו"ת גבעת שאול ג. יין שרף הנעשה מחמץ דגן גמור מהו דינו בפסח שו"ת חכם צבי כ. ואחר הפסח הרגיש ונודע לו שנשכח בתיבתו ב' מדות יין שרף שלא נתנם בחדר הנכרי שו"ת ר"ע איגר א כג. ראובן שקנה עשרים וששה חביות יי"ש משמעון כל מדה ומדה בעד כ"ב פגיס שו"ת חתם סופר, חו"מ צט. כי אשתקד עת שסילקו חותנו בסך נדן שלו הסכים ליקח ממנו יי"ש במחיר הנדן שם, יו"ד קלז. יין התרעלה הנקרא מים חיים או יי"ש הארורה המשכרת בינת נבונים וחכמת חכמים תבלע שבי"ע א, אפריקה. 

בית היין. — גביע, לשתות יין. — גפן. — גַּת. — דורךְ, דורכי הענבים. — דרךְ, דרך הענבים. — הידד, קול קריאה של שמחה של דורכי הענבים. — הלם, הלום יין. —  המה. —  *חבית. — חי, *יין חי. — חמץ, החמיץ. — חמר. — חריף, יין חריף, יין קשה, יין מתוק. —  *חרס אדרייני. — כד. — יקב. —  מהול. —  °מוֹזֵג, מוכר יין. — מָזַג, מזג יין במים. —  §מסבאה, בית שבאים שם לשתות יין. — מָסַךְ יין. —  *מרתף. — משׁתה. — נֶסֶךְ, *יין נסך. נָסַךְ יין לע"ז וכדומה. — סבא יין. *עמוני, יין עמוני, יין קשה. — ענבים. —  *פוג, הפיג יינו. — פוּרָה. — פורים, חג הפורים, מצוה לשתות הרבה יין. —  *פּטם את היין. —  *פכח, פכח יינו. —  *קסם, יין שקיסם, יין ישן. —  *קפץ, בענין קלקול היין. — רקח, יין הרקח. —  *שָׁוַר, בענין קלקול היין. —  *שירוני, יין שירוני, יין מתוק. שִׁכּוֹר. — שִׁכּוֹרָה. — שׁכר. — שׁמרים. *שׁפה את היין. — שׁקק. —  *שׁתוּי. — תירושׁ. —  *תסס.