1, ש"ז, ובהוס' ה הגבול בסוף יָמִימָה, — כמו שָׁנָה, Jahr; année; year : ואיש כי ימכר בית מושב עיר חומה והיתה גאלתו עד תם שנת ממכרו יָמִים תהיה גאלתו (ויקר' כה כט). או חדש או יָמִים בהאריך הענן על המשכן לשכן עליו יחנו בני ישראל ולא יסעו ובהעלתו יסעו (במד' ט כב). ויהי מספר הימים אשר ישב דוד בשדה פלשתים יָמִים וארבעה חדשים (ש"א כז ז). והיה מקץ יָמִים לימים אשר יגלח כי כבד עליו וגלחו (ש"ב יד כו). שבה עמדי והיה לִי לאב ולכהן ואנכי אתן לך עשרת כסף לַיָּמִים וערך בגדים ומחיתך (שופט' יז י). ושמרת את החקה הזאת למועדה מִיָּמִים יָמִימָה (שמות יא י), לאמר משנה לשנה. מִיָּמִים יָמִימָה תלכנה בנות ישראל לתנות לבת יפתח ארבעה ימים בשנה (שופט' יא מ). הנה חג יי' בשלו מִיָּמִים יָמִימָה (שם כא יט). ועלה האיש ההוא מעירו מִיָּמִים יָמִימָה להשתחות ולזבח ליי' צבאות בשלה (ש"א א ג). ומעיל קטן תעשה לו אמו והעלתה לו מִיָּמִים יָמִימָה בעלותה את אישה לזבח את זבח הַיָּמִים (שם ב יט).
1 מן ימם, משקל תָּמִים, כך ריב"ג, ודעתו כי מ"ר ממנו ימימים כמו תמימים, אמר וז"ל: מימים ימימה פי כל עאמ ומת'לה ויהי לימים מימים אי אלי עאמ בעד עאמ מתקדּם לה ואלדליל עלי אנ ימים שנה קולה ימים תהיה גאלתו ת'מ קאל אם לא יגאל עד מלאת לו שנה תמּימה ואמּא קולה בעת צאת הקץ לימים שנים פמחד'ופ מנ ימימים לאנּ ימים עלי זנה תמים פכמא אנ ג'מע תמים תמימים כד'לב יג'ב אנ יכונ ג'מע ימים ימימים, ע"כ, ובעבר': מימים ימימה בכל שנה וכמהו ויהי לימים מימים כלומר לשנה אחר שנה והראיה על ימים שהוא שנה אמרו ימים תהיה גאלתו ואמר אח"כ ואם לא יגאל עד מלאת לו שנה תמימה אבל אמרו וכעת צאת הקץ לימים שנים הוא מחוסר מן ימימים כי ימים ע"מ תמים וכמו שקבוץ תמים תמימים כן ראוי להיות קבוץ ימים ימימים. ורוב המדקדקים הקדמונ' והחדשים אמרו שזה מ"ר הרגיל של יוֹם, ומשמש במשמ' שנה. ובקצת מקומות במקרא קשה להכריע אם הכונה היא למ"ר מן יום, או לשנה, כך לשלשת ימים מעשרתיכם (עמו' ד ד), אולי כמו שנאמר מקצה שלש שנים תוציא את כל מעשר תבואתך, ועוד בקצת מקומות (שרשי רד"ק, יום).