°, ת"ז, מ"ר יַמִּיִּים, יַמִּיּוֹת, — של הַיָּם, מטבע הים: ושאר מה שספר בו ממיני החיות המדבריות והימיות (חו"ה, הבחינה ד).  לאברי הגרון שיוקח חוטים וכש"כ הצבועים בארגמן ימיי ותחניק בהם האפעה וכו' (קאנון ג ט ו).  כי ההתכה בצד הצפון פחותה ואינה עוברת על מימות נוזלים ימיים (שם א ב ב ח).  המשכנים הימיים הארצות האלה ישתוה קורם וחומם (שם יא).  וכמו שמתו הבעלי חיים הימיים המועילים להם וכו' (ר"י אברבנאל, זבח פסח, ביד חזקה).  וההפך בבע"ח הימיים והארציים שעשאם הרב מדרגה אחת (הוא, בראש' א).  ומהדגים יאותו הימיים או ממים מתוקים נוזלים בלתי נחים או אגמים אלא אם תהיה מצולתו חוליית או שיתהוה ממרוצת איזה נהר (ספ' הקדחת ג ב, כ"י ברלין).  יש מהם (מהצמחים) גניי ויש  מהם מדברי ויש מהם פרדסי ויש הרריי ויש ימיי ויש אגמיי (רשב"ץ דורן, מג"א, חלק יעקב ב).  ובכלל הנה זה המין מורכב טבעו בין הימיי והארציי (שם ד).  ולזה הספוג הימי אשר בו פחות שבמיני החיות (שם ה).  ואחר שהזכיר חלק הימיי הזכיר חלק האוירי (שם חלק שוסינו, א).  שוכני האיים מאריכים ימים יותר מזולתם והחי הימי מאריך יותר מהמדברי והנהרי (מ' אלדבי, ש"א ה י).  וזה מרוב חמימות טבעו עם היותו ימיי שהקור גובר עליו בטבע (אוהב משפט על איוב מא יב).  וכל המעברות הימיות הנם כתובים בקלף הבעלי מלחים לאות ולזכרון ליודעים (ארח' עולם יא).  וכל ארץ ישראל הימיית אשר לזבולן וירד הגבול עד כל ארץ פלשתים הימיית הנקראת צידונים וירד הגבול אל מחוז מצרים הימיית (שם ו).  שהיתה ארץ ישראל מסוגלת למסחר הימיי (תעוד' בישרא' ג ס).