פ"י, בינ' יֹנֶה, יוֹנֶה, — יָנָה את פלוני, הציק לו, חמס אותו, bedrücken, gewalttätig s.; oppresser; to oppress: הוי מוראה ונגאלה העיר הַיּוֹנָה לא לקחה מוסר ביי' לא בטחה צפנ' ג א-ב. קומה ונשבה אל עמנו ואל ארץ מולדתנו מפני חרב הַיּוֹנָה ירמ' מו יו, שם נ יו. 

– הִפע', הוֹנֶה, עת' יוֹנֶה, תּוֹנוּ, תֹּנוּ, תּוֹנֶנוּ, — לחץ וחמס וצער אותו: וגר לא תוֹנֶה ולא תלחצנו כי  גרים הייתם בארץ מצרים שמות כב כ. וכי יגור אתך גר בארצכם לא תוֹנוּ אתו כאזרח מכם יהיה לכם הגר הגר אתכם ואהבת לו כמוך ויקר' יט לג-לד. כה אמר יי' עשו משפט וצדקה והצילו גזול מיד עשוק וגר יתום ואלמנה אל תֹּנוּ אל תחמסו ירמ' כב ג. ולא יוֹנוּ עוד נשיאי את עמי יחזק' מה ח. עני ואביון הוֹנָה גזלות גזל חבל לא ישיב שם יח יב. ואיש לא הוֹנָה חבל לא חבל וגזלה לא גזל שם יו. אב ואם הקלו בך לגר עשו בעשק בתוכך יתום ואלמנה הוֹנוּ בך שם כב ז. עם הארץ עשקו עשק וגזלו גזל ועני ואביון הוֹנוּ ואת הגר עשקו בלא משפט שם כט. ואיש לא יוֹנֶה חבלתו חוב ישיב שם יח ז. עמך ישב (העבד שנמלט אליך מאדוניו) בקרבך במקום אשר יבחר באחד שעריך בטוב לו לא תּוֹנֶנוּ דבר' כג יז. והאכלתי את מוֹנַיִךְ את בשרם ישע' מט כו. ולא יקח הנשיא מנחלת העם לְהוֹנֹתָם מאחזתם יחזק' מו יח.  — ובעניני מקח וממכר, הוֹנָה אותו, רמה אותו, לקח ממנו יותר מהראוי, übervorteilen; frustrer; to overreach: וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך אל תּוֹנוּ איש את אחיו ויקר' כה יד. כי מספר תבואת הוא מכר לך ולא תוֹנוּ איש את עמיתו ויראת מאלהיך שם יו-יז.  — ובתו"מ: רצה (הלוקח) אומר לו תן לי את מעותי או תן לי מה שהוניתני1 ב"מ ד ד. — ובמוסריות: ומה אם המלך שהונה את המלך כמהו ניגף הדיוט שהוא מונה את הדיוט על אחת כו"כ מד"ר בראש' עג. שאין אוה"ע יכולין להונות את ישראל שם עט. ומה אם המלך על ידי שהונה מלך כמוהו ענשו הכתוב מי שהונה את חבירו על אחת כמה וכמה שם ויקר' נג. כך הן האומות לפי שהיו מונין לישראל ואומרים ויעבידו מצרים את בני ישראל וכו' שם שה"ש, גן נעול. לפי שהיו אוה"ע מונים את ישראל ואומרים להם אתם עשיתם את העגל ובדק הקב"ה בדברים ולא מצא בהם ממש פסיק' דר"כ, שור או כשב. והניחה (המלך את אשתו) והלך לו למדינת הים ושהה שם שנים הרבה והיו חברותיה מונות לה ואומרות לה עד אימתי את (יושבת קחי לך בעל עד שאת ילדה) שם, אנכי אנכי. והיה יהונתן הסופר מחרפו (את ירמיהו) ומונה אותו ואומר לו הרכין ראשך על הטיט שמא תבא שינה לעיניך פסיק' רבתי כו. בשביל שהוניתני מתחלה מן המקח שאלמלא הייתי מוכרו שוה בשוה והוקר ברשותי לא היית יכול לחזור בך רגמ"ה ב"ב פד.. בין שהונה במזיד ובין שלא ידע שיש במכר זה הונייה חייב לשלם רמב"ם מכיר' יב א. שהרי אומר לו המוכר ללוקח לא מפני שהוניתני תחזור בך שם יד. וכן אם לחצהו (את הגר) והונהו בממון עובר בשלשה לאוין שם יד טז. כאשר הונה למי שקדמך כן יונך מוסרי הפלסופ' ב א.  — ואמר הפיטן: הונוני מוני בתלאה, וטנפוני ברבת חלאה, ואמרו הנה מתלאה שבת ב אחה"פ, אל אל חי. תשובותיכם נשארה מעל, הונוני עובדי הבעל, עד ישקיף ממעל, מוריד שאול ויעל קינ' לת"ב, איך תנחמוני.