*, ש"ז, — אחד משמותיו של המשיח1 המקֻוה: לי עוד תגנון, בפסוח וגנון, בגוננך לבנון, במגנת ינון (שבת החדש, אתית עת).  לגויי הארצות תחיש שאת נס, ינון תגבר ומתניו תשנס, עדרי תאסוף ופוצי תכנס (שבת ג אחה"פ, שדודים).  אז ישיר ינון, בנפול עבד מנון, גאות גאה אשר פסח פסוח וגנון זולת לפסח, אז ישיר.  נעים שמו לפני שמש ינון מונהו, נכתר בשש מדות בהוד והדר קונהו (שבת נחמו, אל אל שדי).  חזק ימיני להכריע את קמי וראה ארמוני כי יהל שם ערבי, חד בלי שני אני קראתיך אל כי תענני ושלח ינון ותשבי (ר"י נגארא, לך צור גאוני).  לו איחל כל צבאי, עד ישלח שר צבאי, ינון שמו תשבי עמו הן המה ינחמוני (הוא, יכסוף לבי).  — ואמר המשורר: ויהיה הוא וישראל בטוב אֵל ובמשוש לב סמוכים עוד רפודים, ויזכו לחזות ינון ותשבי אשר לקבץ נפוצינו עתידים (ר"מ דרעי, לקו"ק נד).  — ומצוי גם במליצה פשוטה: כתבתי לכבודכם שתתבשרו כי בשורות טובות מלפני שוכן ערבות וישמחנו בביאת ינון ינחמנו בנחמת ציון (אגר' הרמב"ם לר' יצחק בר נתן).  אליהו נביאו וינון משיח צדקו כי יגלו ביום ישועתו, אשר היא תלויה באותות שתים לבוא אל צאן מרעיתו (ר"י הדסי, האשכל שעט).