1, פ"י, עת' אִינֶה, נִינֶה, נִינֵם, נִינָם, — החריב, עשה כָלָה בדבר, zerstören; ruiner; destruct: שלחו באש מקדשך לארץ חללו משכן שמך אמרו בלבם נִינָם2 יחד שרפו כל מועדי אל (תהל' עד ז-ח).
1 עי' הערה לקמן.
2 לפי סדר מליצת הכתוב צריך שיהיה פה פעל עתיד למדברים בעדם, וכבר הרגיש בזה ריב"ג, אלא שהוא שׂמו עתיד מן א. ינה, אמר וז"ל: ומנ הד'א אלמעני ענדי נינם יחד והו פעל משתקבל ח'פיפ עלי זנה ונירם, ע"כ, ובעבר': ומן הענין הזה אצלי נינם יחד והוא פעל עתיד קל ע"מ ונירם אבד חשבון. אבל שתי תשובות יש על גזרה זו, האחת היא, כי משמ' הפעל א. ינה היא רפה יותר מדי לפי הכונה כאן. והשנית, כי א. ינה הוא נפ"ו, והראיה על זה ההפעיל הונה ולא הינה, וא"כ צ"ל עתיד קל נֵנה, כמו נֵדע ולא נינה. ולכן עדיף להניח שרש מיוחד ב.ינה מנפ"י, במשמ' מיוחדה לפי הענין. והנה לפי ההקש צריך נינֵם בריש צרויה, וקצת החדשים מנקדים כך. וקצתם מגיהים נוגם מלשון יגון.