יָנַח

— קל לא נמצא.

— הִפע', הִנִּיחַ, הִנִּיחוֹ הִנִּיחָם, הִנַּחְתָּ, הִנַּחְתִּיו, הִנַּחְתּוֹ, הִנַּחְתָּם, הִנִּיחוּ, הִנִּיחוּךָ, הִנַּחְתֶּם, יַנִּיחַ, וַיַּנַּח, וַתַּנַּח, מַנִּיחַ, אַנִּיחֶנּוּ, תַּנִּיחֵנִי, וַיַּנִּיחֵהוּ, וַיַּנִּיחוּ, וַיַּנִּיחוּם, וַיַּנִּיחֻהוּ, הַנַּח, הַנִּיחוּ, הַנִּיחַ, לְהַנִּיחַ, לְהַנִּיחוּ,  —  א) הִנִּיחַ דבר במקום מן המקומות, שָם אותו שם, wohin unterbringen; mettre; to set down : ואסף איש טהור את אפר הפרה וְהִנִּיחַ מחוץ למחנה במקום טהור במד' יט ט.  אין בארון רק שני לחות האבנים אשר הִנִּיחַ שם משה בחרב מ"א ח ט.  ולקח הכהן הטנא מידך וְהִנִּיחוֹ לפני מזבח יי' אלהיך דבר' כו ד.  ופשט (אהרן) את בגדי הבד אשר לבש בבאו אל הקדש וְהִנִּיחָם שם ורחץ את בשרו במים במקום קדוש ולבש את בגדיו ויקר' יו כג-כד.  ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתתה לי יי' וְהִנַּחְתּוֹ לפני יי' אלהיך דבר' כו י.  דבר אל בני ישראל וקח מאתם מטה מטה לבית אב וכו' וְהִנַּחְתָּם באהל מועד לפני העדות במד' יז יז-יט.  והצאתי את מנחתי וְהִנַּחְתִּי לפניך שופט' ו יח.  והעברתם אותם (את האבנים) עמכם וְהִנַּחְתֶּם אותם במלון אשר תלינו בו הלילה יהוש' ד ג.  וַיַּנַּח משה את המטת לפני יי' במד' יז כב.  וידבר שמואל אל העם את משפט המלכה ויכתב בספר וַיַּנַּח לפני יי' ש"א י כה.  ויעש שלחנות עשרה וַיַּנַּח בהיכל חמש מימין וחמש משמאול דהי"ב ד ח.  וישא הנביא את נבלת איש האלהים וַיַּנִּחֵהוּ על החמור וישיבהו מ"א יג כט.  קח את הבשר והמצות וְהַנַּח אל הסלע הלז שופט' ו כ.  אצל עצמתיו הַנִּיחוּ את עצמתי מ"א יג לא.  —  ב) הִנִּיחַ את פלוני, או את דבר פלוני במקום מן המקומות, עזב אותו שם לזמן מה, lassen; laisser; to let במקור נדפס בצרפתית 'lsisser'.: אחיכם האחד הַנִּיחוּ אתי ואת רעבון בתיכם קחו ולכו בראש' מב לג.  ואת כל העדף הַנִּיחוּ לכם למשמרת עד הבקר שמות יו כג.  ואלה הגוים אשר הִנִּיחַ יי' לנסות בם את ישראל שופט' ג א.  פלגשי אביך אשר הִנִּיחַ לשמור הבית ש"ב יו כא.  ואת כל הנפש אשר הִנִּיחַ נבוזראדן רב טבחים את גדליהו בן אחיקם ירמ' מג ו.  והגוי אשר יביא את צוארו בעל מלך בבל ועבדו וְהִנַּחְתִּיו על אדמתו נאם יי' ועבדה וישב בה שם כז יא.  אשר הִנִּיחוּ עליה את ארון יי' עד היום הזה ש"א ו יח.  יפשטו את בגדיהם אשר המה משרתם בם וְהִנִּיחוּ אותם בלשכות הקדש ולבשו בגדים אחרים יחזק' מד יט.  ישבעו בנים וְהִנִּיחוּ יתרם לעולליהם תהל' יז יד.  ולקחו כלי תפארתך וְהִנִּיחוּךְ עירם ועריה יחזק' יו לט.  וְהִנַּחְתֶּם שמכם לשבועה לבחירי ישע' סה יה.  ביום קרבנו יאכל לא יַנִּיחַ ממנו עד בקר ויקר' ז יה.  וַיַּנַּח יי' את הגוים האלה לבלתי הורישם מהר שופט' ב כג.  ויבא באר שבע אשר ליהודה וַיַּנַּח את נערו שם מ"א יט ג.  וַתַּנַּח בגדו אצלה עד בוא אדניו אל ביתו בראש' לט יו.  וַיַּנִּיחוּ אתו עד הבקר שמות יו כד.  ויסף עוד לְהַנִּיחוֹ במדבר במד' לב יה.  ושנאתי אני את כל עמלי שאני עמל תחת השמש שֶׁאַנִּיחֶנּוּ לאדם שיהיה אחרי קהל' ב יח.  ולמלך אין שוה לְהַנִּיחָם אסת' ג ח.  ושמך עלינו נקרא אל תַּנִּיחֵנוּ ירמ' יד ט, ר"ל אל תעזבנו.  עשיתי משפט וצדק בל תַּנִּיחֵנִי לעשקי תהל' קיט קכא.  אם רוח המושל תעלה עליך מקומך אל תַּנַּח קהל' י ד.  —  הֵנִּיחַ ידו מדבר, עזב את הדבר, נמנע מעשותו: טוב אשר תאחז בזה וגם מזה אל תַּנַּח את ידך קהל' ז יח.   בבקר זרע את זרעך ולערב אל תַּנַּח ידך שם יא ו.  —  ג) הִנִּיחַ לפלוני, הרפה ממנו, הסתלק ממנו, עזבו לנפשו: ועתה הַנִּיחָה לי ויחר אפי בהם ואכלם שמות לב י.  חבור עצבים אפרים הַנַּח לו הוש' ד יז.  הַנִּיחוּ לו ויקלל כי אמר לו יי' ש"ב יו יא.  ויאמר הַנִּיחוּ לו איש אל יגע עצמתיו מ"ב כג יח. —  וגם הִנִּיחַ אותו במשמ' זו: ויאמר שמשון אל הנער המחזיק בידו הַנִּיחָה אותי והימשני את העמדים שופט' יו כו.  לא הִנִּיחַ לאיש לעשקם  דהי"א יו כא.  לא הִנִּיחַ אדם לעשקם ויוכח עליהם מלכים תהל' קה יד.  —  ובתו"מ, באותן המשמ': המניח את הכלכלה תחת הגפן בשעה שהוא בוצר ה"ז גוזל את העניים פאה ז ג.  לא ילעוס אדם חיטין ויניח על מכתו בפסח פסח' ב זמניח את החבית ואומר הרי זו לכל בני מבוי ערוב' ז ו.  נטל את המחתה ועלה לראש המזבח וכו' וירד והניחה על הרובד הרביעי שבעזרה יומ' ד גהמניח את הכד בר"ה ובא אחר ונתקל בה ושברה ב"ק ג אמניחין את ראשו על הסדן וקוצץ בקופיץ סנה' ז ג.  לא יקרא עד שיכסנו או עד שיניחנו תחת המטה ירוש' ברכ' ג ו ד.  בשעה שהחמה זורחת וכל מלכי מזרח ומערב מניחים כתריהם בראשיהם ומשתחוים לחמה מיד כועס הקב"ה בבלי שם ז..  אמר ר"א משיניח מעפור' של ספרין על ברכיו שבת ט:.  נר חנוכה מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ אם היה דר בעלייה מניחה בחלון הסמוכה לר"ה ובשעת הסכנה מניחה על שלחנו ודיו שם כא:המניח כלים תחת הצינור לקבל בהן מי גשמים שם טז:.  מביא אדם קיתון מים ומניחו כנגד המדורה לא בשביל שיחמו אלא בשביל שתפיג צינתן שם מ:.  לא יניח תינוק בתוך חיקו מפני שמביאו לידי שחוק מו"ק כו:.  חתוך נבלה והנח לפני הכלבים ואביך הנח עליו ככר או תינוק לטלטלו שבת ל:שהניחו ס"ת על מטתו (של חזקיהו) ואמרו קיים זה מה שכתוב בזה ב"ק יז..  שנתקבצו כל אותן אבנים למקום אחד וכל אחת ואחת אומרת עלי יניח צדיק זה את ראשו חול' צא:.   —  ובמשמ' עזב: ואם אינו מאמינו מניח טליתו אצלו ועושה עמו חשבון לאחר השבת שבת כג א.  שמור לי ואמר לו הנח לפני שומר חנם ב"מ ו והמניח יינו בקרון או בספינה והלך לו ע"ז ה ד.  וכשהיה מתפלל בינו לבין עצמו אדם מניחו בזוית זו ומוצאו בזוית אחרת ברכ' לא..  נותן לו שכרו ומניחו אצלו ואם אינו מאמינו מניחן בבית הסמוך לו פסח' נה:.  שיכול לומר לו הנחתי לך מקום לגבות הימנו כתוב' צה..  כשבא גבריאל וחבטן (את נערות בת פרעה) בקרקע הניח לה אחת מהן מד"ר שמות א.  משל לישראל וכהן שנכפו נמסר להן רופא מומחה והיה מצוה את ישראל ומניח את הכהן אמר לו הכהן מפני מה אתה מצוה את ישראל ואתה  מניחני שם ויקר' כו.  מי גרם למקום ליחרב שלא הניחו מקום שלא עבדו בו עבודה זרה שם איכ', פתיח'.  וכיון שנעור משנתו ביקש להרוג את כל עבדיו אמר להם הנחתם אותי ישן כל היום וכל הלילה שם אסת', והשתיה כדת.  אמר המלך לעבדיו לכו בצרו את כרמי וטלו את חלקי והניחו חלק האריס במקומו שם קהל', ברבות הטובה.  ביקש ליתן להם ולא נמצא בידו דבר לשעה הניחוהו והלכו להם שם א.  ושרה כשבאו המלאכים לבשרה והניחה כל שפחותיה ולשה ועשתה עוגות פסיק' רבתי לא.  —  ובדברים מפשטים, רוחניים: מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה שבת לג:.  — ובפרט הִנִּיחַ ירושה ליורשיו: הניח להן אביהן פרה שאולה כתוב' לד:הניח להם אביהם מעות של רבית ב"ק צד:הניח להן אביהם פרה וטלית וכל דבר המסויים ב"מ סב..  — ובמשמ' נתן לו אפשרות לעשות דבר: מי שאינו מניח את העניים ללקוט או שהוא מניח את אחד ואחד לא פאה ה ו.  בעל העליה מבקש לעשות לו דיוטא אחרת ואין בעל הבית מניחו תוספתא ב"מ יא ב.  אילו מל אברהם את עצמו בלילה היה דורו אומר אילו ראינוהו לא הנחנוהו מד"ר שה"ש, עד שיפוח.  אמר לו אם אין אתה מניח לי לבכות עכשיו אכנס למקום שאין לך רשות ליכנס ואבכה שם איכ', פתיח'.  הכסיל חובק את ידיו ואוכל את בשרו והוא אומר הניחיני שאראה את חברי בכבודי שם רות, באשר תמותי.  אמר להם הניחוני שאלך לעשות תשובה שם.  המתין להם שיבאו אצלו ולא באו בקש לילך אצלם ולא הניחתו אשתו שם קהל', כי העושק.  —  והניח לו, במשמ' הרפה ממנו שיעשה מה שהוא רוצה: הניחו לישראל אם אינן נביאים בני נביאים הן ירוש' פסח' ו לג..  אמר רשב"ג הניחו לי סופרים ואומר כמין חומר ספרי נשא ח.  אמר לו הקב"ה למשה המתן לי עד שיעברו פנים של זעם ואניח לך ברכ' ז..  ואמר לפניו רבש"ע אין אני מניחך עד שתמחול ותסלח להם שם לב.הנח להם לישראל מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין ביצ' ל..  אמר להם יהודה הניחו לזקן עד שתכלה הפת מד"ר בראש' צא.  —  ודבר לא בע"ח, עזבו מידו ולא טפל בו: א"ר נחמן בר יצחק הנח להלכות מועד ע"ז ו:ונניח החקירה מזה הדרוש כי אין זה מקומה מנח' קנא' לר"י מפיסא 23.  —  ובלשון המחקר, הִנִּיחַ עקר, סברה, וכדומה, אמר כי לעקר פלוני, לסברה פלונית יש מקום בענין מהענינים: כי התכוני יניח שני שרשים שעליהם יבנו כל מופתי החכמה ההיא העקרים ד ב.  זה הקש תנאי מתדבק הנחנו בו שהמניע הראשון גשם אמונה רמה ב א.  אמנם כשיאמר זה בהנחות התוריות הנה יצדק באמת כי התורה תניח באלהות במקור נדפס 'באלדות'. דברים רבים שלא יגזרם הדעת ר"י ערמאה, חזות קשה י.  ואינני מקבל עלי להשיג כל מה שהניח הרב ז"ל כי יש להנחותיו טעם הקד' זרח' הלוי להמאור.

—  הָפע', הֻנַּח, הֻנָּחָה, מֻנַּח,  —   שהניחו אותו: והוכן וְהֻנִּיחָה1 שם על מכנתה זכר' ה יא.  ואשר מֻנָּח בית צלעות אשר לבית יחזק' מא ט.  —  ובתו"מ: נותן לזה מנה ולזה מנה והשאר יהא מונח עד שיבא אליהו ב"מ ג ד.  קלוטה כמי שהונחה שבת ד..  התחיל לתקוע תקיעה ראשונה נמנעו העומדים בשדה מלעדור וכו' ועדיין חנויות פתוחות ותריסין מונחים שם לה:.  — °ובסגנון מחקרי: שבכל חכמה יונחו בתחלתה הדברים וההתחלות שעליהם תסוב החכמה ההיא העקרים א יא.  ולא ראינו לזכר טענת אריסטו במקום הזה לפי שהונחה על צד ההנחה לבד ר"ח קשקש, אור ה' א כו.  שהפסוקים התוריים מהם מה שהונחו כפי פשוטיהם ומהם מה שהונחו במלות אין מנוס לבלתי עשות להם ביאור אמונ' רמה א א.  וקצתם יושמו שרשים מונחים כחכמת התשבורת וקצת בחכמות אחרות שם א ז.                



1 כך הצורה בכל הספרים, רק שבקצתם הנון דגושה ובקצתם רפה.  ולא עמדו המדקדקים על טעם זרות צורה זו בנון חרוקה ויוד אחריה במקום נון קמוצה.  קצת החדשים רואים בזה השפעת הלשון הארמית, וקצתם סוברים כי הכונה היתה היתה במלה זו והִנִּיחֻה.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים