יָסוּר
1 ש"ז, מ"ר יְסוּרִים, יְסוּרַי, — מי שסָר מדבר, מאדם, Abtrünniger; renégat; unfaithful: מקוה ישראל יי' כל עזביך יבשו יְסוּרַי2 בארץ יכתבו כי עזבו מקור מים חיים את יי' (ירמ' יז יג).
1 מן סור, משק' יָפוּל, אעפ"י שלא חשבו המדקדקים משקל יפול בין משקלי השמות, ועי' הערה לקמן.
2 כך הכתיב, והקרי וסורי, ובקצת ספרים וסורי כתיב וקרי. ותרגמו ופרשו הקדמונ' במשמ' סור מהדרך וכדומה, והוא איפוא לפי הכתיב משק' יפוּל. עכ"פ אין הנוסחה הנכחית של הכתיב מתישבת היטב, ונראה שהיא לקויה, ויש מגיהים: וסורים מארץ יכרתו, וכדומה.