1, פ"י, יֹסֵר, עת' בכנ' אֱסָּרֵם2, אִיסַר3, יִיסַר, או אסֹּר, יִסֹּר, — יָסַר את פלוני, הענישו, במעשה או בדברים,  züchtigen; punir; correct, chastise: יֹסֵר לץ לקח לו קלון (משלי ט ז).  הֲיֹסֵר גוים הלא יוכיח (תהל' צד י).  באותי וְאֱסָּרֵם4 ואספו עליהם עמים (הוש' י י).  — ובמדר': אתה מוצא שאברהם יסר את יצחק בנו ולמדו תורה והדריכו בדרכיו וכו' כיוצא בו היה יצחק משחר מוסר ליעקב שלמדו יצחק תורה ויסרו בבית תלמודו וכו' ואף יעקב אבינו יסר את בניו במקור נדפס "בנוו" ורידה אותם ולמדם דרכיו שלא היה בהם פסולת (מד"ר שמות א).  

— נִפע', נוֹסַר, נוֹסְרוּ, הִוָּסֵר, הִוָּסְרִי, אִוָּסֵר, יִוָּסֵר, תִּוָּסְרוּ,  — הטיב דרכו ע"י המוסר: ואם באלה (בכל התוכחות שתבואנה עליכם) לא תִוָּסְרוּ לי והלכתם עמי קרי והלכתי אף אני עמכם בקרי והכיתי אתכם (ויקר' כו כג-כד).  הִוָּסְרִי ירושלם פן תקע נפשי ממך (ירמ' ו ח).  בדברים לא יִוָּסֶר עבד כי יבין ואין מענה (משלי כט יט).  ועתה מלכים השכילו הִוָּסְרוּ שפטי ארץ (תהל' ב י).

— פִע', יִסַּר, יִסַּרְתִּי, יִסַּרְתָּ, יִסְּרוּ, יַסֹּר, יַסְּרָה, יַסֵּר, אֲיַסֵּר, יְיַסֵּר, יִסְּרַנִּי, יִסְּרֵנִי, יִסְּרוֹ, יִסַּרְתּוּ, יִסַּרְתִּיךָ, יִסַּרְתַּנִּי, יִסְּרוּנִי, יַסְּרֶךָּ, יַסְּרֵנִי, תְּיַסְּרֶנּוּ, תְּיַסְּרֵךְ, —  כמו יסר קל בנחץ הפעולה: ועתה אבי העמיס עליכם על כבד ואני אסיף על עלכם אבי יִסַּר אתכם בשוטים ואני אֲיַסֵּר אתכם בעקרבים (מ"א יב יא).  והלכתי עמכם בחמת קרי וְיִסַּרְתִּי אתכם אף אני שבע על חטאתיכם (ויקר' כו כח).  כי יהיה לאיש בן סורר ומורה איננו שמע בקול אביו ובקול אמו וְיִסְּרוּ אתו ולא ישמע אליהם (דבר' כא יח).  ולקחו זקני העיר ההיא את האיש וְיִסְּרוּ אתו וענשו אתו מאה כסף (שם כב יח-יט).  כי כה אמר יי' אלי בחזקת היד וְיִסְּרֵנִי5 מלכת בדרך העם הזה (ישע' ח יא).  וְיִסְּרוֹ למשפט אלהיו יורנו (שם כח כו).  וידעת עם לבבך כי כאשר יְיַסֵּר איש את בנו יי' אלהיך מְיַסְּרֶךָּ (דבר' ח ה).  ואם עד אלה לא תשמעו לי ויספתי לְיַסְּרָה אתכם שבע על חטאתיכם (ויקר' כו יח).  יַסֵּר בנך כי יש תקוה ואל המיתו אל תשא נפשך (משלי יט יח).  יַסֵּר בנך ויניחך ויתן מעדנים לנפשך (שם כט יז).  יַסְּרֵנִי יי' אך במשפט אל באפך פן תמעטני (ירמ' י כד).  יי' אל באפך תוכיחני ואל בחמתך תְיַסְּרֵנִי (תהל' ו ב).  תְּיַסְּרֵךְ רעתך ומשבותיך תוכחך ודעי וראי כי רע ומר עזבך את יי' אלהיך (ירמ' ב יט).  אשרי הגבר אשר תְּיַסְּרֶנּוּ יה ומתורתך תלמדנו (תהל' צד יב).  אתך לא אעשה כלה וְיִסַּרְתִּיךָ למשפט ונקה לא אנקך (ירמ' ל יא).  אברך את יי' אשר יעצני אף לילות יִסְּרוּנִי כליותי (תהל' יו ז).  יַסֹּר יִסְּרַנִּי יה ולמות לא נתנני (שם קיח יח).  — ואמר בן סירא: יסר בנך והכבד עולו פן באולתו יתלע בך (ב"ס גני' ל יג).  — ובתו"מ: מלך בשר ודם שסרחה עליו מדינה וכו' אם רחמן מלא רחמים הוא מייסר הגדולים שבהן בייסורין אף כך הקב"ה מייסר את יחזקאל כדי למרק עונותיהן של ישראל (סנה' לט.).  אמר להן נביא לישראל חזרו בתשובה אמרו לו אין אנו יכולין יצר הרע שולט בנו אמר להם יסרו יצריכם אמרו לו אלהיו יורנו (שם קה.).  וכל המייסר את בנו מוסיף הבן אהבה על אביו והוא מכבדו (מד"ר שמות א).  דוד שלא ייסר לאבשלום בנו ולא רידהו יצא לתרבות רעה ובקש להרוג את אביו (שם).  במה מייסרים את הכסיל במטה (שם ט).

— פעו', יִסּוֹר, במקום יֻסַּר6,  — כמו נוֹסַר: ויען יי' את איוב ויאמר הרב עם שדי יִסּוֹר7 מוכיח אלוה יעננה ויען איוב את יי' ויאמר הן קלתי מה אשיבך ידי שמתי למו פי (איוב מ א-ד).

— פֻע', °יֻסַּר, מְיֻסָּר, מיוסר, — שיִסְּרוּ אותו, שקבל מוסר: הכל אומרים שהשם מתחלל על ידי כמות זה שהוא מיסר אחרים והוא אינו מיוסר (תשו' גאו' מו"מ קלב).  —  ובמשמ' °נכאב וסובל: יצאתי היום ונפשי שוקקה, וידי ריקה, ואויתי לאכול בשר, ולבי בשוט רעב מיוסר, ואין בידי אגורת כסף, למצוא אשר אני כוסף (ר"י חריזי, תחכמ' כא).  ומכל חיי האדם הוא שיהיה יד ה' טובה עליו שלא יהא מיוסר לא ביסורי הגוף ולא ביסורי ממון (ספר החיים כה:).

— נִתפ', נִוַּסֵּר, נִוַּסְּרוּ,  — לקח מוסר מדבר: והשבתי זמה מן הארץ וְנִוַּסְּרוּ8 כל הנשים ולא תעשינה כזמתכנה (יחזק' כג מח).  — ובתו"מ, *נִתְיַסֵּר, כמו נוֹסַר: מפני שנתייסר (אחז) בבנו הבכור (ירוש' סנה' י כז ד).  אמר ר' יהודה חסידים הראשונים היו מתייסרין בחולי מעיים כעשרים יום קודם מיתתן כדי למרק את הכל (מס' שמחות ג י).  אתה למד מאיוב שנתייסר בעולם הזה ושלם לו הקב"ה כפלים (מד"ר שמות לא).  איוב נתיסר בעה"ז ושלם לו כפלי כפלים (תנחומא משפט' ט).  כשנתיסר איוב היה אליפז בכור עשו אוהבו וצדיק היה אליפז ולא הוכיח את איוב אלא  בחזון (אגד' בראש' נה).  אמרו רבותינו אין סוף לומר מה ייסורים מתייסר בכל דור ודור לפי עונות הדור (פסיק' רבתי לא).  ממתים בחולי מעים שמתייסרין בייסורין ומתמרקין עונותיהן (רש"י שבת קיח:).  בהיותה חזקה ונמשכת אחר השכל המתיסר מצד הדת בהקדמה והתאחרה (מאזני צדק לאלגזלי 94).  הקפיד בזה איוב יותר מאבדן בניו וקנייניו כי זה מר ממות אל המתייסר בייסוריו כאמרו וישמח עליך אויב הרים קרן צריך (אוהב משפט לאיוב ל א).  אל תתן דאגה בלבך ולא תתיסר ברעיון רוח (ב"ס, תרג' ב"ז ל כא).