1, פ"ע, יָסָף, יָסְפָה, יָסַפְתָּ, יָסְפוּ, יָסָפוּ, סְפוּ, יֹסְפִים, — א) יָסַף פלוני לעשות דבר, לא חדל מלעשותו, עשה עוד ועוד, fortfahren; continuer; to continue: ולא יָסַף עוד לדעתה (בראש' לח כט).  כי תשובן מאחריו וְיָסַף עוד להניחו במדבר (במד' לב יה).  ולא יָסַף עוד מלאך יי' להראה אל מנוח ואל אשתו (שופט' יג כא).  ולא יָסַף שמואל לראות את שאול עד יום מותו (שם יה לה).  ויגד לשאול כי ברח דוד גת ולא יָסַף2 עוד לבקשו (שם כז ד).  את הדברים האלה דבר יי' אל כל קהלכם בהר מתוך האש הענן והערפל קול גדול ולא יָסַף3 (דבר' ה יט).  אם יֹסְפִים אנחנו לשמע את קול יי' אלהינו עוד ומתנו (שם כב).  וְיָסְפָה פליטת בית יהודה הנשארה שרש למטה (מ"ב יט ל).  וְיָסְפוּ השטרים לדבר אל העם ואמרו מי האיש הירא וכו' (דבר' כ ח).  ויכנע מדין לפני ישראל ולא יָסְפוּ לשאת ראשם (שופט' ח כח).  ויכנעו הפלשתים ולא יָסְפוּ עוד לבוא בגבול ישראל (ש"א ז יג).  ויעמדו כל העם ולא ירדפו עוד אחרי ישראל ולא יָסְפוּ עוד להלחם (ש"ב ב כח).  ולא יָסְפוּ עוד גדודי ארם לבוא בארץ ישראל מ"ב ו כג.  ואם עד אלה לא תשמעו לי וְיָסַפְתִּי ליסרה אתכם שבע על חטאתיכם (ויקר' כו יח).  וְיָסְפוּ ענוים ביי' שמחה (ישע' כט יט).  ויהי כנוח עליהם הרוח ויתנבאו ולא יָסָפוּ3  (במד' יא כה).  — ובינ' עם עה"פ חרוקה בשמירת התנועה הקדומה: לכן הנני יוֹסִף4  להפליא את העם הזה (ישע' כט יד). — ב) יָסַף על דבר, חבּר דבר, עשה שיהיה יותר מקודם, hinzufügen; ajouter; to add: ואיש כי יאכל קדש בשגגה וְיָסַף חמשיתו עליו ונתן לכהן (ויקר' כב יד).  ואם גאל יגאלנה וְיָסַף חמישתו על ערכך (שם כז יג).  ואם המקדיש יגאל את ביתו וְיָסַף חמישית כסף ערכך עליו (שם יה).  ופדה בערכך וְיָסַף חמשתו עליו (שם כז).  התפלל בעד עבדיך אל יי' אלהיך ואל נמות כי יָסַפְנוּ על חטאתינו רעה (ש"א יב יט).  הנני יוֹסִף5 על ימיך חמש עשרה שנה (ישע' לח יה).  ואם תלכו עמי קרי ולא תאבו לשמע לי וְיָסַפְתִּי עליכם מכה שבע כחטאתיכם (ויקר' כו כא).  לא הגד לי חצי מרבית חכמתך יָסַפְתָּ על השמועה אשר שמעתי (דהי"ב ט ו).  — ועם ל: יָסַפְתָּ לגוי יי' יָסַפְתָּ לגוי נכבדת (ישע' כו יה). 

— נִפע', נוֹסַף, נוֹסָף, נוֹסְפָה, נוֹסָפוֹת, — שיָסְפוּ עליו: הבה נתחכמה לו פן ירבה והיה כי תקראנה מלחמה וְנוֹסַף גם הוא על שנאינו ונלחם בנו (שמות א י).  ונגרעה נחלתן מנחלת אבתינו וְנוֹסַף על נחלת המטה אשר תהיינה להם (במד' לו ג).  ויכתב עליה מפי ירמיהו את כל דברי הספר אשר שרף יהויקים מלך יהודה באש ועוד נוֹסַף עליהם דברים רבים כהמה (ירמ' לו לב).  יש מפזר וְנוֹסָף עוד (משלי יא כד).  ואם יהיה היבל לבני ישראל וְנוֹסְפָה נחלתן על נחלת המטה אשר תהיינה להם (במד' לו ד) במקור נדפס 'לו ב'.  כי אשית על דימון נוֹסָפוֹת (ישע' יה ט) במקור נדפס ישע' יה יט — הערת פב"י..

— הִפע', הוֹסִיף, הֹסִיף, הוֹסַפְתִּי, הֹסַפְתִּי, אוֹסִיף, אֹסִיף, אֹסִף, אֹסֵף, אֹסְפָה, תּוֹסִיף, תּוֹסִף, תֹּסִף, תּוֹסֵף, תּוֹסֶף, וַתּוֹסֶף, תֹּסַף, תּוֹסִיפִי, תּוֹסִפִי, יוֹסִיף, יֹסִיף, יוֹסֵף, יֹסֵף, וְיוֹסֶף, וַיּוֹסֶף, וַיֹּסֶף, וַיֹּאסֶף, תּוֹסֵף, וַתּוֹסֶף, תּוֹסִיפוּ, תֹּסִפוּ, תּוֹסִפוּן, יוֹסִיפוּ, יֹסִיפוּ, וַיּוֹסִיפוּ, וַיֹּסִיפוּ, וַיֹּסִפוּ, יוֹסִיפוּן, — א) כמו יָסַף קל, הוֹסִיף לעשות דבר: לא אֹסִף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם וכו' ולא אֹסִף עוד להכות את כל חי כאשר עשיתי (בראש' ח כא).  ויאמר לו פרעה לך מעלי השמר לך אל תֹּסֶף ראות פני וכו' ויאמר משה כן דברת לא אֹסִף עוד ראות פניך (שמות י כח-כט).  לא אֹסֵף לשמע את קול יי' אלהי (דבר' יח יו).  לא אוֹסִיף להיות עמכם (יהוש' ז יב).  גם אני לא אוֹסִיף להוריש איש מפניהם (שופט' ב כא).  לכן לא אוֹסִיף להושיע אתכם (שם י יג).  ולא אֹסִיף להניד רגל ישראל מן האדמה אשר נתתי לאבותם (מ"ב כא ח).  לא אוֹסיף עוד עבור לו (עמו' ז ח).  אך אוֹסִיף להביט אל היכל קדשך (יונ' ב ה).  הַאוֹסִיף לגשת למלחמה עם בני בנימן (שופט' כ כג).  הַאֹסִיף עוד לצאת למלחמה (שם כח).  ולא הֹסִיף עוד מלך מצרים לצאת מארצו (מ"ב כד ז).  רב לך אל תּוֹסֶף דבר אלי עוד בדבר הזה (דבר' ג כו).  בדרך אשר אמרתי לך לא תֹסִיף עוד לראתה (שם כח סח).  ובית אל לא תוֹסִיף עוד להנבא (עמו' ז יג).  ולא תוֹסִף עוד לשכלם (יחזק' לו יב).  לא תוֹסִיפִי עוד לעלוז (ישע' כג יב).  את קבעת כוס חמתי לא תוֹסִיפִי לשתותה עוד (שם נא כב).  אז אסיר מקרבך עליזי גאותך ולא תוֹסִפִי לגבהה עוד בהר קדשי (צפנ' ג יא).  ארבעים יכנו לא יֹסִיף פן יֹסִיף להכתו על אלה מכה רבה ונקלה אחיך לעיניך (דבר' כה ג).  ידוע תדעו כי לא יוֹסִיף יי' אלהיכם להוריש את הגוים האלה מלפניכם (יהוש' כג יג).  ומה-יּוֹסִיף דוד עוד לדבר אליך (ש"ב ז כ).  ולא יֹסִיף עוד לגעת בך (שם יד י).  והיה ביום ההוא לא יוֹסִיף עוד שאר ישראל ופליטת בית יעקב להשען על מכהו (ישע' י כ).  פני יי' חלקם לא יוֹסִיף להביטם (איכ' ד יו).  תם עונך בת ציון לא יוֹסִיף להגלותך (שם כב).  חגי יהודה חגיך שלמי נדריך כי לא יוֹסִיף עוד לעבור בך בליעל (נחום ב א).  לשפט יתום ודך בל יוֹסִיף עוד לערץ אנוש מן הארץ (תהל' י יח).  ואשר שכב לא יוֹסִיף לקום (שם מא ט).  הלעולמים יזנח אדני ולא יֹסִיף לרצות עוד (שם עז ח).  אל יֹסֵף פרעה התל לבלתי שלח את העם לזבח ליי' (שמות ח כה).  מה-יֹּסִף יי' דבר עמי (במד' כב יט).  ויחל עוד שבעת ימים אחרים וַיֹּסֶף שלח את היונה (בראש' ח י).  וַיֹּסֶף עוד לדבר אליו (בראש' יח כט).  וירא פרעה כי חדל המטר והברד והקלת וַיֹּסֶף לחטא (שמות ט לד).  וַיֹּסֶף עוד בלק שלח שרים רבים (במד' כב יה).  ותלחץ (האתון) את רגל בלעם אל הקיר וַיֹּסֶף להכתה וַיּוֹסֶף מלאך יי' עבור (שם כה-כו).  וַיֹּסֶף עוד געל לדבר (שופט' ט לז).  וַיֹּסֶף יי' קרא עוד שמואל (ש"א ג ו).  וַיֹּסֶף יי' להראה בשלה (שם כא).  וַיֹּסֶף הנער לענות את שאול (שם ט ח).  וַיּוֹסֶף יהונתן להשביע את דוד באהבתו (שם כ יז).  וַיּוֹסֶף עוד דוד לשאול ביי' (שם כג ד).  וַיֹּסֶף עוד אבנר לאמר אל עשהאל סור לך מאחרי (ש"ב ב כב).  וַיֹּסֶף אף יי' לחרות בישראל (שם כד א).  ויעש אחאב את האשרה וַיּוֹסֶף אחאב לעשות להכעיס את יי' (מ"א יו לג).  וַיּוֹסֶף יי' דבר אל אחז (ישע' ז י).  וַיֹּסֶף איוב שאת משלו (איוב כז א).  וַיֹּאסֶף שאול לרא מפני דוד עוד (ש"א יח כט).  והיתה צעקה גדלה בכל ארץ מצרים אשר כמהו לא נהיתה וכמהו לא תֹסִף (שמות יא ו).  וכבד עליה פשעה ונפלה ולא תֹסִיף קום (ישע' כד כ).  נפלה לא תוֹסִיף קום בתולת ישראל (עמו' ה ב).  עין שזפתו ולא תוֹסִף (איוב כ ט).  כי תעבד את האדמה לא תֹסֵף תת כחה לך (בראש' ד יב).  וַתֹּסֶף ללדת את אחיו את הבל (שם ב).  וַתּוֹסֶף המלחמה להיות ויצא דוד וילחם בפלשתים (ש"א יט ח).  שים עליו כפך זכר מלחמה אל תּוֹסַף (איוב מ לב).  כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תֹסִפוּ לראתם עוד עד עולם  (שמות יד יג).  לא  תוֹסִיפוּ הביא מנחת שוא (ישע' א יג).  אם לא ירד אחיכם הקטן אתכם לא תֹסִפוּן לראות פני (בראש' מד כג).  ואשלחה אתכם ולא תֹסִפוּן לעמד (שמות ט כח).  ויי' אמר לכם לא תֹסִפוּן לשוב בדרך הזה עוד (דבר' יז יו).  לא תֹאסִפוּן לתת תבן לעם (שמות ה ז).  וכל ישראל ישמעו ויראון ולא יוֹסִפוּ לעשות כדבר הרע הזה (דבר' יג יב).  והנשארים ישמעו ויראו ולא יֹסִפוּ לעשות עוד (שם יט כ). ולא ירגז עוד ולא יֹסִיפוּ בני עולה לענותו כאשר בראשונה (ש"ב ז י).  ועתה יוֹסִפוּ לחטא (הוש' יג ב).  והיתה נפשם כגן רוה ולא יוֹסִיפוּ לדאבה עוד (ירמ' לא יא).  אמרו בגוים לא יוֹסִפוּ לגור (איכ' ד יה).  וישנאו אתו ולא יכלו דברו לשלום ויחלם יוסף חלום ויגד לאחיו וַיּוֹסִפוּ עוד שנא אותו (בראש' לז ד-ה).  וַיֹּסִפוּ בני ישראל לעשות הרע בעיני יי' (שופט' ג יב).  ויתחזק העם איש ישראל וַיֹּסִפוּ לערך מלחמה (שם כ כב).  וַיֹּסִפוּ כל העם לבכות (ש"ב ג לד).  וַיֹּסִפוּ עוד פלשתים לעלות (שם ה כב).  וַיּוֹסִיפוּ עוד לחטא לו (תהל' עח יז).  — ועם פעל עתיד אחריו: לא אוֹסִיף עוד ארחם את בית ישראל (הוש' א ו).  מתי אקיץ אוֹסִיף אבקשנו עוד (משלי כג לה).  לא תוֹסִיפִי יקראו לך רכה וענגה (ישע' מז א).  שבי דומם ובאי בחשך בת כשדים כי לא תוֹסִיפִי יקראו לך גברת ממלכות (שם ה).  כי לא יוֹסִיף יבא בך עוד ערל וטמא (שם נב א).  — ועם שה"פ: מביתי אגרשם לא אוֹסֵף אהבתם כל שריהם סוררים (הוש' ט יה).  — ובהחלט, הוֹסִיף, לא הוֹסִיף, בלי הפעל אחריו: אתה הרני אם עול פעלתי לא אֹסִיף (איוב לד לב).  אחת דברתי ולא אענה ושתים ולא אוֹסִיף ויען יי' את איוב (שם מ ה-ו).  עד פה תבוא ולא תֹסִיף (שם לח יא).  כי אם תציל ועוד תּוֹסִף (משלי יט יט).  — ב) הוסיף אֶל, עַל, כמו יָסַף על, במשמ' עשה שיהיה יותר מקודם: הוֹסַפְתָּ חכמה וטוב אל השמועה אשר שמעתי (מ"א י ז).  וְהֹסַפְתִּי על ימיך חמש עשרה שנה (מ"ב כ ו).  הנה הגדלתי וְהוֹסַפְתִּי חכמה על כל אשר היה לפני על ירושלם (קהל' א יו).  ואני תמיד איחל וְהוֹסַפְתִּי על כל תהלתך (תהל' עא יד).  אבי העמיס עליכם עֹל כבד ואני אֹסִיף על עלכם (מ"א יב יא).  ורעב אֹסֵף6 עליכם (יחזק' ה יו).  ואם מעט ואֹסִפָה7 לך כהנה וכהנה (ש"ב יב ח).  לא תֹסֵף עליו ולא תגרע ממנו (דבר' יג א).  ימים על ימי מלך תּוֹסִיף שנותיו כמו דר ודור (תהל' סא ז).  ועצים ואבנים הכינותי ועליהם תּוֹסִיף (דהי"א כב יד).  אל תּוֹסְףְ8 על דבריו (משלי ל ו).  יֹסֵף יי' לי בן אחר (בראש' ל כד).  ואת חמישתו יוֹסֵף עליו (ויקר' ה יו).  יי' אלהי אבותיכם יֹסֵף עליכם ככם אלף פעמים (דבר' א יא).  ויאמר יואב אל המלך וְיוֹסֵף יי' אלהיך אל העם כהם וכהם מאה פעמים (ש"ב כד ג).  כי יֹסִיף על חטאתו פשע (איוב לד לז).  וַתּוסֶף אל תזנותיה (יחזק' כג יד).  לא תֹסִפוּ על הדבר אשר אנכי מצוה אתכם (דבר' ד ב).  כי ארך ימים ושנות חיים ושלום יוֹסִיפוּ לך (משלי ג ב).  כי בי ירבו ימיך וְיוֹסִיפוּ לך שנות חיים (שם ט יא).  לְהוֹסִיף לכם תבואתו (ויקר' יט כה).  ותשיבו נשים נכריות לְהוֹסִיף על אשמת ישראל (עזר' י י).  עליו אין לְהוֹסִיף וממנו אין לגרע (קהל' ג יד).  אתם אמרים לְהֹסִיף על חטאתנו ועל אשמתנו (דהי"ב כח יג).  — ובלי אל ועל אחריו: ויאחז צדיק דרכו וטהר ידים יֹסִיף אמץ (איוב יז ט).  מה יתן לך ומה-יֹסִיף לך לשון רמיה (תהל' קכ ג).  ברכת יי' היא תעשיר ולא יוֹסִף עצב עמה (משלי י כב).  לחכם לב יקרא נבון ומתק שפתים יֹסִיף לקח (שם יו כא).  הון יֹסִיף רעים רבים ודל מרעהו יפרד (שם יט ד).  כי ברב חכמה רב כעס וְיוֹסִיף דעת יוֹסִיף מכאוב (קהל' א יח).  ישמע חכם וְיוֹסֶף לקח (משלי א ה).  יראת יי' תּוֹסִף ימים (שם י כז).  אף היא כחתף תארב ובוגדים באדם תּוֹסִיף (שם כג כח).  על מה תכו עוד תּוֹסִיפוּ סרה (ישע' א ה).  ואתם מוֹסִיפִים חרון על ישראל (נחמ' יג יח).  — ושבועה, כה יעשה יי' לי וכה יוֹסיף: מה הדבר אשר דבר אליך אל נא תכחד ממני כה יעשה לך אלהים וכה יוֹסִיף אם תכחד ממני דבר (ש"א ג יז).  ויאמר שאול כה יעשה אלהים9 וכה יוֹסִיף כי מות ימות יונתן (שם יד מד).  כה יעשה יי' ליהונתן וכה יֹסִיף כי ייטיב אל אבי את הרעה עליך וגליתי את אזנך ושלחתיך (שם כ יג).  כה יעשה אלהים לאיבי10 דוד וכה יֹסִיף אם אשאיר מכל אשר לו (שם כה כב).   כה יעשה  אלהים לאבנר וכה יֹסִיף לו כי כאשר נשבע יי' לדוד כי כן אעשה לו (ש"ב ג ט).  וישבע דוד לאמר כה יעשה לי אלהים וכה יֹסִיף כי אם לפני בוא השמש אטעם לחם או כל מאומה (שם לה), ר"ל שלא יאכל.  ולעמשא תמרו הלוא עצמי ובשרי אתה כה יעשה לי אלהים וכה יוֹסִיף אם לא שר צבא תהיה לפני כל הימים תחת יואב (שם יט יד), ר"ל שיהיה שר צבא.  וישבע המלך שלמה ביי' לאמר כה יעשה לי אלהים וכה יוֹסִיף כי בנפשו דבר אדניהו את הדבר הזה (מ"א ב כג).  ותשלח איזבל מלאך אל אליהו לאמר כה יעשון אלהים וכה יוֹסִפוּן כי כעת מחר אשים את נפשך כנפש אחד מהם (שם יט ב).  וישלח אליו בן הדד ויאמר כה יעשון לי אלהים וכה יוֹסִפוּ אם ישפק עפר שמרון לשעלים לכל העם אשר ברגלי (שם כ י), ר"ל שלא ישפק.  ויאמר (המלך) כה יעשה לי אלהים וכה יוֹסִף אם יעמד ראש אלישע בן שפט עליו היום (מ"ב ו לא), ר"ל שלא יעמד.  באשר תמותי אמות ושם אקבר כה יעשה יי' לי וכה יֹסִיף כי המות יפריד ביני ובינך (בראש' לח כט).  — ואמר המשורר: כה יעשה לי אל וכה יוסיף אם אהיה מזין לקול מזהיר, לעזוב צבי החן אשר פניו דומים לעין הכוס והוא מזהיר (רמב"ע, תרשיש ב).  — ומצוי השמוש הוסיף הרבה בתו"מ: היה לו דבר מועט מוסיף עליו והולך (שבי' ג ג).  הפודה מעשר שני שלו מוסיף עליו חמישית (מע"ש ד ג).  היה מוכר חפץ ואמר קונם שאיני פוחת לך מן הסלע והלה אומר קונם שאיני מוסיף לך על השקל (נדר' ג א).  אין פוחתין מכ"א תקיעות במקדש ואין מוסיפין על מ"ח וכו' ובע"ש היו מוסיפין עוד ג' להבטיל העם ממלאכה (סוכ' ה ה).  אין פוחתין משני נבלים (במקדש) ולא מוסיפין על ששה אין פוחתין משני חלילין ולא מוסיפין על שנים עשר (ערכ' ב ג).  ובשבת במנחה קורין שלשה אין פוחתין מהן ואין מוסיפין עליהן (מגי' ד א).  המשכיר בית לחבירו וכו' לא יפחות מהחלונות ולא יוסיף עליהן אלא מדעת שניהם (ב"מ ח ט).  אמר ריב"ל עתיד הקב"ה להוסיף על ירושלם עד שהסוס רץ ומציל (פסח' נ.).  מוסיפין מחול על הקדש (ר"ה ט.).  — והוסיף לו: הוסיף לו עוד רצועה אחת ומת הרי זה גולה על ידו (מכות ג יד).  בכל יום היו שם שתי מערכות והיום שלש אחת מערכה גדולה ואחת מערכה שנייה ואחת שמוסיפין לקטורת שלפניי לפנים (תוספתא יוה"כ ג ג).  כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד יוה"כ חוץ מהוצאת שבתות וכו' שאם פחת פוחתין לו ואם הוסיף מוסיפין לו (ביצ' טז.).  את מספר ימיך אמלא אלו שני דורות וכו' זכה מוסיפין לו לא זכה פוחתין לו (יבמ' נ.).  יוסף שקדש ש"ש בסתר זכה והוסיפו לו אות אחת משמו של הקב"ה (סוט' י:).  — ובהחלט: שום הדיינין שפיחתו שתות או הוסיפו שתות מכרן בטל (כתוב' יא ח).  אעפ"י שאמרו בתולה גובה מאתים ואלמנה מנה אם רצה להוסיף אפילו מאה מנה יוסיף (שם ה א).  אלו משל צבור ואם רצה להוסיף מוסיף משלו (יומ' ג ז).  בכל יום מקריב פרס בשחרית ופרס בין הערבים והיום מוסיף מלא חפניו (שם ד ד).  שנים מזכין או שנים מחייבין ואחד אומר אינו יודע יוסיפו הדיינין (סנה' ג ו).  גורעין ומוסיפין ודורשין (יבמ' מח.).  כל עריות שבתורה אין צריכות הימנו גט חוץ מאשת איש שנישאת על פי ב"ד ור"ע מוסיף אף אשת אח ואחות האשה (יבמ' צד:).  — וקצת במשמ' פ"ע, הוסִיף עליו, היה יותר ממנו, היה במדרגה יותר גדולה: שעירי ראשי חדשים מכפרין על הטהור שאכל את הטמא מוסיף עליהן של רגלים שמכפרין על הטהור שאכל את הטמא ועל שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף מוסיף עליהן של יוה"כ שהן מכפרין על הטהור שאכל את הטמא ועל שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף (שבוע' א ה).  המפתה נותן בושת ופגם וקנס מוסיף עליו אונס שנותן את הצער לאביה (כתוב' מב.).  — הוסִיף הצמח, גדל יותר: שיבולת שהביאה שליש קודם לעומר ועקרה ושתלה לאחר העומר והוסיפה מהו (מנח' סט:).  ילדה שסיבכה בזקינה ובה פירות אע"פ שהוסיפה מאתים אסור (נדר' נז:).  — ובמשמ' הוסִיף גבורה, גדלה וחזקה גבורתו: שלשה כל זמן שמזקינין מוסיפין גבורה ואלו הן דג ונחש וחזיר (שבת עז:).  — וסתם הוֹסִיף, הִתמיד לעשות: נתמעט האוכל מוסיף ומזכה ואין צריך להודיע (ערוב' ז ז).  עד שלא קרבה חטאתו יוסיף ויביא חטאתו משקרבה חטאתו ילכו לים המלח (מעי' ט:).

— נִתפ', *נִתּוֹסֵף, נִתּוֹסְפָה, נִתּוֹסֶפֶת, נִתּוֹסְפוּ, יִתּוֹסְפוּ, מִתּוֹסֶפֶת, — כמו נוֹסַף: נתמעט האוכל מוסיף ומזכה ואין צריך להודיע נתוספו עליהן מוסיף ומזכה וצריך להודיע (ערוב' ז ז).  הראשון נתקיים השני נתוסף לו (מכי' בא טז).  הרי שמדד להם בארץ וניתוספו אחרים עליהם (ספרי במד' ג).  תלמידי חכמים כל זמן שמזקינין חכמה ניתוספת בהם וכו' ועמי הארץ כל זמן שמזקינין  טפשות ניתוספת בהן (שבת קנב.).  לא הגלה הקב"ה את ישראל לבין האומות אלא כדי שיתוספו עליהם גרים (פסח' פז:).  מיד ניתוספו על ישראל מאה וחמשים אלף (יבמ' עט.).  לא היה יוסף ראוי לינתן בבית האסורין אלא י' שנים מפני שהוציא דבה על י' אחיו ועל ידי שאמר לשר המשקים כי אם זכרתני אתך והזכרתני אל פרעה ניתוסף לו עוד שתי שנים (מד"ר שמות ז).  וידע אדם עוד את אשתו מה עוד שנתוסף תאוה על תאותו (פסיק' רבתי טו).  נקרא אברם מתחילה וניתוסף לו ה' ונקרא אברהם ולמה ה' נתוסף לו שקיים ה' חומשי תורה עד שלא ניתנו (אגד' בראש' נה).  לפי שבמקום אמה הכניסה נתוספה אמה מבחוץ (תוספ' יומ' נב.).  ואלו לא למד אלא דף אחד כבר הועיל לעצמו בידיעת הדף ההוא וימשך ממנו להיות ידיעתו מתוספת מעט עד שישיגנה (המאירי על משלי יז).  — וגם °מִתְנוֹסַף: כי אין טי"ת מתנוספת בתיבה כי אם בלשון מתפעל או נתפעל (רש"י איוב לג כה).