פ"י, יָעָץ, יָעַצְתָּ, יָעֲצוּ, יֹעֵץ, יְעָצָהּ, יְעָצָנִי, יְעָצֻהוּ, אִיעַץ, אִיעָצְךָ, אִיעָצֵךְ, יְעוּצָה, עוּץ, עֻצוּ, — יָעֲצוֹ עֵצָה, אמר לו מה טוב לו לעשות או לא לעשות בדבר מהדברים, איך יתנהג, איזה דרך יבחר לו, raten; conseiller; advise : ויאמר חושי אל אבשלום לא טובה העצה אשר יָעַץ אחיתפל בפעם הזאת וכו' כי יָעַצְתִּי האסף יאסף עליך כל ישראל מדן ועד באר שבע וכו' ונחנו עליו כאשר יפל הטל על האדמה (ש"ב יז ז-יב).  ויאמר חושי אל צדוק ואל אביתר הכהנים כזאת וכזאת יָעַץ אחיתפל את אבשלם ואת זקני ישראל וכזאת וכזאת יָעַצְתִּי אני (שם יה).  ויעזב את עצת הזקנים אשר יְעָצֻהוּ (מ"א יב ח).  וכלי כיליו רעים הוא זמות יָעָץ לחבל ענוים וכו' ונדיב נדיבות יָעָץ (ישע' לב ז-ח).  יָעַצְתָּ בשת לביתך קצות עמים רבים (חבק' ב י).  מה-יָעַצְתָּ ללא חכמה ותשיה לרב הודעת (איוב כו ג).  אברך את יי' אשר יְעָצָנִי אף לילות יסרוני כליותי (תהל' יו ז).  עתה שמע בקלי אִיעָצְךָ ויהי אלהים עמך היה אתה לעם מול האלהים והבאת אתה את הדברים אל האלהים (שמות יח יט).  ויאמר ירמיהו אל צדקיהו כי אגיד לך הלוא המת תמיתני וכי אִיעָצְךָ לא תשמע אלי (ירמ' לח יה).  ועתה לכי אִיעָצֵךְ נא עצה ומלטי את נפשך ואת נפש בנך שלמה לכי ובאי אל המלך דוד ואמרת אליו וכו' (מ"א א יב-יג).  שימו לכם עליה עֻצוּ ודברו (שופט' יט ל).  עֻצוּ עצה ותפר דברו דבר ולא יקום (ישע' ח י).  אלה האנשים החשבים און וְהַיֹּעֲצִים עצת רע בעיר הזאת (יחזק' יא ב).  — ויָעַץ עַל פלוני, עפי"ר בכונה רעה, במשמ' החליט לעשות רעה לפלוני: יען כי יָעַץ עליך ארם רעה אפרים ובן רמליהו לאמר נעלה ביהודה ונקיצנה ונבקענה אלינו (ישע' ז ה-ו).  אים אפוא חכמיך ויגידו נא לך וידעו מה-יָעַץ יי' צבאות על מצרים (שם יט יב).  והיתה אדמת יהודה למצרים לחגא וכו' מפני עצת יי' צבאות אשר הוא יוֹעֵץ עליו (שם יט יז).  מי יָעַץ זאת על צר המעטירה אשר סחריה שרים כנעניה נכבדי ארץ יי' צבאות יְעָצָהּ לחלל גאון כל צבי להקל כל נכבדי ארץ (שם כג ח-ט).  לכן שמעו עצת יי' אשר יָעַץ אל1 אדום ומחשבותיו אשר חשב אל ישבי תימן (ירמ' מט כ).  נסו נדו מאד העמיקו לשבת ישבי חצור נאם יי'  כי יָעַץ עליכם נבוכדראצר מלך בבל עצה וחשב עליהם מחשבה קומו עלו אל גוי שלו יושב לבטח (שם ל-לא).  —  ופָעוּל: זאת העצה הַיְּעוּצָה על כל הארץ וזאת היד הנטויה על כל הגוים (ישע' יד כו). — וגם בלי עַל במשמ' זו: עמי זכר נא מה-יָּעַץ בלק מלך מואב ומה ענה אותו בלעם בן בעור (מיכ' ו ה).  כאשר דמיתי כן היתה וכאשר יָעַצְתִּי היא תקום (ישע' יד כד).  כי יי' צבאות יָעָץ ומי יפר וידו הנטויה ומי ישיבנה (שם כז).  — ובתו"מ: אמר להם (דוד לישראל) לכו ופשטו ידיכם בגדוד מיד יועצים באחיתופל ונמלכין בסנהדרין ושואלין באורים ותומים (ברכ' ג:).  אמר ר"ע בשלשה דברים אוהב אני את המדיים כשחותכין את הבשר אין חותכין אלא ע"ג השלחן כשנושקין אין נושקין אלא על גב היד וכשיועצין אין יועצין אלא בשדה (שם ח:).  שני גדודי רומי יעצו עליך רעה ומתו (שם נו:).  שלשה היו באותה עצה בלעם ואיוב ויתרו בלעם שיעץ נהרג איוב ששתק נידון בייסורין יתרו שברח זכו מבני בניו שישבו בלשכת הגזית (סוט' יא.).  הוי זהיר מן היועצך לפי דרכו (סנה' עו.).  יעבץ שיעץ וריבץ תורה בישראל (תמור' טז:).  שתי כליות יש בו באדם אחת יועצתו לטובה ואחת יועצתו לרעה (ברכ' סא.).  אמר רבי לוי ארורים הם הרשעים שהם מתעסקים בעצה רעה על ישראל וכל אחד ואחד מהם יועץ לפי דרכו ואומר עצתי טובה  מעצתך (מד"ר אסת', ויקראו).  שלא אפחד מן העצה הרעה שיעצת עלינו (שם, אם על המלך טוב).

— נִפע', נוֹעַץ, נוֹעֲצוּ, נוֹעָצִים, יוִעָּץֵ, נִוָּעֵץ, נִוָעֲצָה, יִוָּעֲצוּ, — א) נוֹעַץ עם פלוני, נוֹעֲצוּ יחדו, שאל עצה מפלוני, שאלו עצה זא"ז, נשאו ונתנו יחד והחליטו איך יעשו, sich beraten; tenir conseil, délibérer; hold consultation, deliebrate : וַיִּוָּעַץ המלך רחבעם את הזקנים אשר היו עמדים את פני שלמה אביו בהיתו חי (מ"א יב ו).  ויעזב את עצת הזקנים אשר יעצהו וַיִּוָּעַץ את הילדים אשר גדלו אתו (שם ח).  וַיִּוָּעַץ דויד עם שרי האלפים והמאות לכל נגיד ויאמר דויד לכל קהל ישראל אם עליכם טוב ומן יי' אלהינו נפרצה נשלחה על אחינו הנשארים בכל ארצות ישראל ועמהם הכהנים והלוים בערי מגרשיהם ויקבצו אלינו (דהי"א יג א-ב).  וַיִּוָּעַץ עם שריו וגבריו לסתום את מימי העינות אשר מחוץ לעיר ויעזרהו (דהי"ב לב ג).  את מי נוֹעַץ ויבינהו וילמדהו בארח משפט (ישע' מ יד).  — ועם אל: ומלך ארם היה נלחם בישראל וַיִּוָּעַץ אל עבדיו לאמר אל מקום פלני אלמני תחנתי (מ"ב ו ח).  וַיִּוָּעַץ אל העם ויעמד משררים ליי' ומהללים להדרת קדש (דהי"ב כ כא).  — ואמר בן סירא: אל תועץ עם חמיך וממקנא העלים סוד עם אשה על צרתה ומזר על מלחמתו (ב"ס גני' לז י-יא).  — ובלי עם או אל: וַיִּוָּעַץ המלך ויעש שני עגלי זהב (מ"א יב כח).  וַיִּוָעַץ אמציהו מלך יהודה וישלח אל יואש בן יהואחז בן יהוא מלך ישראל לאמר לך נתראה פנים (דהי"ב כה יז).  הגידו והגישו אף יִוָּעֲצוּ יחדו מי השמיע זאת מקדם (ישע' מה כא).  כי אמרו אויבי לי ושמרי נפשי נוֹעֲצוּ יחדו לאמר אלהים עזבו רדפו ותפשוהו (תהל' עא י-יא).  ועתה לכה וְנִוָּעֲצָה יחדו (נחמ' ו ז).  — ועם לֵב: כי נוֹעֲצוּ לב יחדו עליך ברית יכרתו (תהל' פג ו).  — ב) יעץ והחליט עצה, beschliessen; décider; decide: איך אתם נוֹעָצִים להשיב את העם הזה דבר (מ"א יב ו).  ויאמר אלהם מה אתם נוֹעָצִים ונשיב את העם הזה (שם ט).  וַיִּוָּעֲצוּ כל הקהל לעשות שבעת ימים אחרים (דהי"ב ל כג).  — ובמשמ' שאל עצה: רק בזדון יתן מצה ואת נוֹעָצִים חכמה (משלי יג י).

— הִתפ', הִתְיָעֵץ, יִתְיָעֲצוּ, — כמו נוֹעַץ: על עמך יערימו סוד וְיִתְיָעֲצוּ על צפוניך אמרו לכו ונכחידם מגוי (תהל' פג ד-ה).  — ובתו"מ: המדינים שהיו מתיעצים על ישראל (ספרי במד' קנו).  א"ל חכמים לר' אלעאי הצפיננו היכן ר' אבהו צפון אמר להן נתייעץ במכתיר והגניב למפיבשת (ערוב' נג:).  ביום ראש השנה בשעה ראשונה עלה במחשבה (לברא את האדם) בשנייה נתייעץ עם מלאכי השרת (מד"ר ויקר' כט).  וכן אתה מוצא באלישע הנביא כשבא מלך ארם להלחם בישראל נתייעץ בעבדיו (תנחומא תזריע יב).