, ש"נ, מ"ר יִפְעוֹת, בכנ' יִפְעָתֶךָ, יִפְעָתוֹ, — הִגּלּוּת זהר ואור, ובמשמ' אור של יֹפִי :  לכן הנני מביא עליך זרים עריצי גוים והריקו חרבותם על יפי חכמתך וחללו  יִפְעָתֶךָ 1 לשחת יורדוך (יחזק' כח ז=ח).  גבה לבך ביפיך שחת חכמתך על יִפְעָתֶךָ 1  על ארץ השלכתיך לפני מלכים נתתיך לראוה בך (שם יז).  — ואמר המשורר:  ומחשבתו כמגדלות חזקות ויפעתו כנדגלות איומה (ר"ש המגיד, בן משלי א ב).  אמרתי מה יפית עפרה יפעת הודך מי זה מנה (עמנ', מחבר, ד).  ראשה עליה ככרמל ושפתיה מן תטופנה, מאורי אור בשמים קודרים מול זוהר יפעתה (שם).