יִפְעָה
, ש"נ, מ"ר יִפְעוֹת, בכנ' יִפְעָתֶךָ, יִפְעָתוֹ, — הִגּלּוּת זהר ואור, ובמשמ' אור של יֹפִי : לכן הנני מביא עליך זרים עריצי גוים והריקו חרבותם על יפי חכמתך וחללו יִפְעָתֶךָ 1 לשחת יורדוך (יחזק' כח ז=ח). גבה לבך ביפיך שחת חכמתך על יִפְעָתֶךָ 1 על ארץ השלכתיך לפני מלכים נתתיך לראוה בך (שם יז). — ואמר המשורר: ומחשבתו כמגדלות חזקות ויפעתו כנדגלות איומה (ר"ש המגיד, בן משלי א ב). אמרתי מה יפית עפרה יפעת הודך מי זה מנה (עמנ', מחבר, ד). ראשה עליה ככרמל ושפתיה מן תטופנה, מאורי אור בשמים קודרים מול זוהר יפעתה (שם).
1 בשני המקומות תרגמו השבעים במשמ' יפי במלה קליס, ואחרים משערים כי השבעים קראו בגוף הכתיב יפי במקום יפעה.