פ"י, יָצָאתָ, יָצָאתִי, וכמו"כ יָצָתִי, יְצָאֻנִי, יְצָאתֶם, וִיְצָאתֶם, יָצְאָה, יָצְאוּ, יָצָאוּ, יֹצֵא, יוֹצֵא, יוֹצָא, יֹצְאִים, יוֹצְאִים, יֹצְאוֹת, יוֹצְאוֹת, יֵצֵא, וַיֵּצֵא, יֵצְאוּ, וַיֵּצְאוּ, יֵצֵאוּ, תֵּצֵאוּ, תֵּצֶאנָה, וַתֵּצֶאןָ, וַתֵּצֶאנָה, צֵא, צֵאָה, צְאוּ, צֵאוּ, צְאֶינָה, יָצֹא, יָצֹוא, צֵאת, לָצֵאת, צֵאתִי, בְּצֵאתִי, צֵאתְךָ, בְּצֵאתְךָ, צֵאתוֹ, צֵאתֵנוּ, צֵאתְכֶם, צֵאתָם, — יָצָא מבית, מעיר, מארץ וכדומה, הלך מפנים הבית וכדומה החוצה, herausgehn; sortir; go to out:  והנה עם יָצָא ממצרים במדב' כב ה.  וחיל פרעה יָצָא ממצרים ירמ' לז ה.  הנני ממטיר לכם לחם מן השמים וְיָצָא העם ולקטו שמות יו ד.  וְיָצָא הכהן אל מחוץ למחנה ויקר' יד ד.  וְיָצְאָה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר דבר' כד ב.  אשיב את בנך אל הארץ אשר  יָצָאתָ משם בראש' כד ה.  אם יָצָאתִי השדה והנה חללי חרב ואם באתי העיר והנה תחלואי רעב ירמ' יד יח.  ערם יָצָתִי מבטן אמי איוב א כא.  כל רומש על הארץ למשפחתיהם  יָצְאוּ מן התבה בראש' ח יט.  ויהי השער לסגור בחשך והאנשים יָצָאוּ לא ידעתי אנא הלכו יהוש' ב ה.  זכור את היום הזה אשר יְצָאתֶם ממצרים שמות יג ג.  וִיְצָאתֶם מן הכרמים שופט' כא כא.  למה זה יָצָאנוּ ממצרים במד' יא כ.  הנה יֹצֵא המימה שמות ז יה.  ויראו השמרים איש יוֹצֵא מן העיר שופט' א כד.  ואני יוֹצֵא והנה שר יון בא דני' י כ.  הנה העם הַיֹּצֵא  ממצרים במד' כב יא.  היום אתם יֹצֵאִים בחדש האביב שמות יג ד.  בני נח הַיֹּצְאִים מן התבה בראש' ט יח.  מכל יֹצְאֵי התבה שם י.  כל יֹצְאֵי שער עירו שם לד כד.  והנה רבקה יֹצֵאת אשר ילדה לבתואל שם כד יה.  העלמה הַיֹּצֵאת לשאב שם מג.  ובשליתה הַיּוֹצֵת מבין רגליה דבר' כח נז.  ובנות אנשי העיר יֹצְאֹת לשאב מים בראש' כד יג.  ואשא עיני וארא והנה שתים נשים יוֹצְאוֹת זכר' ה ט.  לעת ערב לעת צֵאת השאבת בראש' כד יא.  ויהי בְּצֵאת הכהנים מן המקדש והענן מלא את בית יי' מ"א ח י.  והיה כְּצֵאת משה אל האהל יקומו כל העם שמות לג ח.  בחדש השלישי לְצֵאת בני ישראל מארץ מצרים שם יט א.  ולא הסיף עוד מלך מצרים לָצֵאת מארצו מ"ב כד ז.  ואם מאן אתה לָצֵאת זה הדבר אשר הראני יי ירמ' לח כא.  בעבור זה עשה יי' לי בְּצֵאתִי ממצרים שמות יג ח.  בְּצֵאתִי שער עלי קרת איוב כט ז.  זה לחמנו חם הצטידנו אתו מבתינו ביום צֵאתֵנוּ ללכת אליכם יהוש' ט יב.  מועד צֵאתְךָ ממצרים דבר' יו ו.  ברוך אתה בבאך וברוך אתה בְּצֵאתֶךָ שם כח ו.  אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים בדרך בְּצֵאתְכֶם  ממצרים שם כג ה.  ובבא משה לדבר אתו יסיר את המסוה עד צֵאתוֹ שמות לד לד.  ואברם בן חמש ושבעים שנה בְּצֵאתוֹ מחרן בראש' יב ד.  בבאו אל הקדש לפני יי' וּבְצֵאתוֹ ולא ימות שמות כח לה.  כל אניש המלחמה מתו במדבר בְּצֵאתָם ממצרים יהוש' ה ד.  בחמשה עשר יום לחדש השני לְצֵאתָם מארץ מצרים שמות יו א.  צֵא מן התבה אתה ואשתך בראש' ח יו.  קום צֵא אל הבקעה יחזק' ג כב.  וכה אמר שמעי בקללו צֵא צֵא איש הדמים ש"ב יו ז.  ויאמר (געל) לאבימלך רבה צבאך וָצֵאָה שופט' ט כט.  קומו צְאוּ מן המקום הזה בראש' יט יד.  קומו צְאוּ מתוך עמי שמות יב לא.  צְאוּ מבבל ברחו מכשדים בקול רנה ישע' מח כ.  עשו אתי ברכה וּצְאוּ אלי שם לו יו.  לאמר לאסורים צֵאוּ לאשר בחשך הגלו שם מט ט.  היפה בנשים צְאִי לך בעקבי הצאן שה"ש א ח.  צְאֶינָה וראינה בנות ציון במלך שלמה שם ג יא.  וירדו כל עבדיך אלה אלי והשתחוו לי לאמר צא אתה וכל העם אשר ברגלך ואחרי כן אֵצֵא שמות יא ח.  ואני אֵצֵא ועמדתי ליד אבי בשדה ש"א יט ג.  ואקום וָאֵצֵא אל הבקעה יחזק' ג כג.  וָאֵצֵאָה בשער הגיא לילה נחמ' ב יג.  בדרך אחד תֵּצֵא אליו דבר' כח כה.  כי עתה תֵצְאִי מקריה מיכ' ד י.  אל יֵצֵא איש ממקמו ביום השביעי שמות יו כט.  והיה כל אשר יֵצֵא מדלתי ביתך החוצה דמו בראשו יהוש' ב יט.  וַיֵּצֵא נח ובניו ואשתו ונשי בניו אתו וכו' יצאו מן התבה בראש' ח יח-יט.  וכי ימכר איש את בתו לאמה לא תֵצֵא כצאת העבדים שמות כא ז.  ויבא יעקב מן השדה בערב וַתֵּצֵא לאה לקראתו בראש' ל יו.  וַתֵּצֵא דינה בת לאה אשר ילדה ליעקב לראות בבנות הארץ שם לד א.  לכה דוד נֵצֵא השדה שה"ש ז יב.  ואתם לא תֵצְאוּ איש מפתח ביתו עד בקר שמות יב כב.  כי לא בחפזון תֵּצֵאוּ ובמנוסה לא תלכון ישע' נב יב.  בדרך אחד יֵצְאוּ אליך דבר' כח ז.  מהרסיך ומחריביך ממך יֵצֵאוּ ישע' מט יז.  וַיֵּצְאוּ אתם מאור כשדים ללכת ארצה כנען בראש' יא לא.  פרצו ויעברו שער וַיֵּצְאוּ בו מיכ' ב יג.  ויקחו את דיה מבית שכם וַיֵּצְאוּ בראש' לד כו.  ופרצים תֵּצֶאנָה אשה נגדה עמו' ד ג.  ותקח מרים הנביאה אחות אהרן את התף בידה וַתֵּצֶאןָ כל הנשים אחריה בתפים ובמחלות שמות יה כ.  בשוב דוד מהכות את הפלשתי וַתֵּצֶאנָה הנשים מכל ערי ישראל לשור והמחלות לקראת שאול ש"א יח ו. — ועם את מאחריו:  הם יָצְאוּ  את העיר לא הרחיקו בראש' מד ד, כמו יצאו מן. — ועם כנוי יְצָאוּנִי, יצאו ממני:  בני יְצָאוּנִי ואינם ירמ' י כ. — ואמר המשורר:  והאמינו בך והנאוך, כי רק בקרבם מצאוך, ודבקו בך ולא יְצָאוּךָ, ועל כנפי שיר נשאוך רמב"ע, תחנון לטי"ת, ממרום.  אמר המגיד וכאשר באתי אל החצר הפנימית, וראיתי הגברת השולמית, ולדרה קראתני, וכמעט נפשי יצאתני, ונבהלו רעיוני, מאשר ראו עיני ר"י חריזי, אגר' לשון הזהב. — יָצָא לפני העם, הלך בראשו, הנהיגו למלחמה וכדומה:  ושפטנו מלכנו וְיָצָא לפנינו ונלחם את מלחמתנו ש"א ח כ. — יָצָא ובא לפני העם, היה מנהיג העם:  יפקד ה' וכו' איש על העדה אשר יֵצֵא לפניהם ואשר יבא לפניהם במד' כז יו-יז.  ככחי אז כן וככחי עתה למלחמה וְלָצֵאת ולבוא יהוש' יד יא. — יָצָא עם פלוני, התרועע אתו:  טוב בתי כי תֵצְאִי עם נערותיו רות ב כד. — יָצָא מעם פלוני:  וַיֵּצֵא משה מעם פרעה שמות ח כו. — יָצָא מעם פני פלוני:  אך יָצֹא יָצָא יעקב מאת פני יצחק אביו בראש' כז ל. — יָצָא מלפני פלוני:  וַיֵּצֵא יוסף מלפני פרעה בראש' מא מו.  יָצָא אחרי פלוני, לחפשו, לרדפו:  ובא הארי ואת הדוב ונשא שה מהדר וְיָצָאתִי אחריו והכתיו והצלתי מפיו ש"א יז לד-לה.  אחרי מי יָצָא מלך ישראל אחרי מי אתה רודף אחרי כלב מת שם כד יד. — יָצָא לקראת פלוני, הלך לקבל פניו:  וַיֵּצֵא משה לקראת חתנו וישתחו וישק לו שמות יח ז.  וישמע בלק כי בא בלעם וַיֵּצֵא לקראתו אל עיר מואב במד' כב לו.  ויבא יפתח המצפא אל ביתו והנה בתו יֹצֵאת לקראתו בתפים ובמחלות שופט' יא לד.  וַתֵּצֵא יעל לקראת סיסרא ותאמר אליו סורה אדני שם ד יח.  וַתֵּצֵא מיכל בת שאול לקראת דוד ותאמר מה נכבד היום מלך ישראל ש"ב ו כ.  על כן יָצָאתִי לקראתך לשחר פניך ואמצאך משלי ז יה. — ובכונת איבה, הלך לעשות אתו מלחמה:  וַיֵּצֵא אדום לקראתו (של ישראל) בעם כבד וביד חזקה במד' כ כ.  ויאסף סיחן את כל עמו וַיֵּצֵא לקראת ישראל במדברה שם כא כג.  ויקרבו בני ישראל אל בני בנימין בים השני וַיֵּצֵא בנימן לקראתם מן הגבעה שופט' כ כד-כה.  וַיֵּצֵא ישראל לקראת פלשתים למלחמה ש"א ד א. — יָצָא חפשי, לחפשי, עי' חפש. — יָצָא מחלצי פלוני, עי' חלץ. — יָצָא ממעי פלוני, עי' מעי. — וכמו כן יָצָא יְרֵכוֹ, עי' יָרֵךְ. — יָצָא במחול, התחיל לחול ולרקד:  עוד תעדי תפיך וְיָצָאת במחול משחקים ירמ' לא ג. — ודברים לא בע"ח, יָצָא השמש, זרח:  השמש יָצָא על הארץ בראש' יט כג.  כן יאבדו כ לאיביך יי' ואהביו כְּצֵאת השמש בגברתו שופט' ה לא.  חשך השמש בְּצֵאתוֹ וירח לא יגיה אורו ישע' יג י.  מעלות השחר עד צֵאת הכוכבים נחמ' ד יה.  וַיֵּצֵא החצי מלבו מ"ב ט כד. — יָצְאָה אֵשׁ, התחילה לבער:  כי אש יָצְאָה מחשבון להבה מקרית סיחן במד' כא כח. — וצמח, יָצָא מהארץ, צץ צמח:  מן הארז אשר בלבנון ועד האזוב אשר יֹצֵא בקיר מ"א ה יג.  וְיָצָא חטר מגזע ישי ונצר משרשיו יפרה ישע' יא א. — וְנָהָר, יצא הנהר ממקום פלוני, שם מקורו:  ונהר יֹצֵא מעדן להשקות את הגן בראש' ב י.  ויך (משה) את הסלע במטהו פעמים וַיֵּצְאוּ מים רבים במד' כ יא.  והיה ביום ההוא יֵצְאוּ מים חיים מירושלם זכר' יד ח. — ויָצָא הנהא אֶל מקום, מימיו מֹשכים ונכנסים אל מקום פלוני:  המים האלה יוֹצְאִים אל הגלילה הקדמונה יחזק' מז ח. — ומַעְיָן:  אפיקי יהודה ילכו מים ומעין מבית יי' יֵצֵא והשקה את נחל השטים יוא' ד יח. — וקֶרח:  מבטן מי יצא הקרח וכפר שמים מי ילדו איוב לח כט. — והַנֶּפֶשׁ, יָצְאָה נפשו. עי' נפש. — והרוח, עי' רוח. — והַנְּשָׁמָה, עי' נשמה. — והַיָּד, יָצְאָה בו יד פלוני, פלוני הביא עליו רעה:  כי מר לי מאד מכם כי יָצְאָה בי יד יי' רות א יג. — יָצָא הַיַּיִן מפלוני, נתפכח פלוני, איננו עוד שכור כמו שהיה קודם:  ויהי בבקר בְּצֵאת היין מנבל ותגד לו אשתו את הדברים האלה ש"א כה לז. —  וגם דברים מפשטים:  כי יָצָא הקצף מלפני יי' במד' יז יא.  הנה סערת יי' חמה יָצְאָה וסער מתחולל ירמ' כג יט.  פן תֵּצֵא כאש חמתי ובערה ואין מכבה שם ד ד.  לא יחל דברו ככל הַיֹּצֵא מפיו יעשה במד' ל ג.  תדברו גבהה גבהה יֵצֵא עתק מפיכם ש"א ב ג.  כשגגה שֶׁיֹּצְאָה1 מלפני השליט קהל' י ה.  הנה רעה יֹצֵאת מגוי אל גוי ירמ' כה לב.  כי מציון תֵּצֵא תורה ישע' ב ג.  יָצָא דבר מפלוני, פלוני הוא המקור, פלוני עשה הדבר:  מכל אשר יֵצאֵ מגפן היין לא תאכל שופט' יג יד. — ודברים מפשטים:  ויען לבן ובתואל ויאמרו מיי' יָצָא הדבר בראש' כד נ.  גם זאת מעם יי' צבאות יָצָאָה הפלא עצה ישע' כח כט.  כי מאת נביאי ירושלם יָצָאָה חנפה לכל הארץ ירמ' כג יה. — ובמשמ' חדל, נפסק:  וַיֵּצֵא מן בת ציון כל הדרה איכ' א ו.   גרש לץ וְיֵצֵא מדון וישבת דין וקלון משלי כב י.  יָצָא משפט, נעשה, נתפרסם, נפסק הדין:  על כן תפוג תורה ולא יֵצֵא לנצח כי רשע מכתיר את הצדיק על כן יֵצֵא משפט מעקל חבק' א ד.  מלפניך משפטי יֵצֵא עיניך תחזינה מישרים תהל' יז ב. — יָצְאָה השנה וכדומה, כלתה, הגיעה עם סופה:  וחג האסף בְּצֵאת השנה שמות כג יו. — יָצָא הַגְּבוּל למקום פלוני, פנה שם, תם שם:  ונסב לכם הגבול מנגב למעלה עקרבים ועבר צנה וכו' וְיָצָא חצר אדר ועבר עצמנה במד' לד ד.  ותאר הגבול מראש ההר אל מעין מי נפתוח וְיָצָא אל ערי הר עפרון יהוש' יה ט.  וְיָצָא הגבול אל כתף עקרון צפונה שם יא. — והכסף על דבר, ניתן במחיר דבר:  ולגדרים ולחצבי האבן ולקנות עצים ואבני מחצב וכו' ולכל אשר יֵצֵא על הבית לחזקה מ"ב יב יג. — ובתו"מ באותן המשמ':  במה אשה יוצאה ובמה אינה יוצאה לא תצא אשה לא בחוטי צמר ולא בחוטי פשתן שבת ו א.  לא יצא האיש בסנדל המסומר שם ב.  האשה היוצאה ליהרג ערכ' ז.. — ומקו' *לָצֵאת2:  לפי שהיה רגילין לצאת בשחרית אמרו לו משה רבינו נצא בשחרית מכי' בשלח ד.  ובקש לצאת למדבר ציה ותהו ואין בו כלום שם יתרו א. — וצווי *צֵא:  צא  והבא לי דג מן השוק מכי' בשלח א. — ודבור קבוע, צא ובקש, *צא וחשוב, *צא ולמד, *צא וראה, וכדומה:  עשה ואינו יודע מה עשה אבל ספק לא עשה צא ובקש מנין שיביא אשם תלוי ספר' ויקר', חובה ה כ.  צא ולמד משלש עשרה מדות מכי' יתרו ח.  ר' יוסי אומר אם נפשך לידה מתן שכרם של צדיקים לעתיד לבא צא ולמד מאדם הקדמוני שלא נצטוה אלא מצוה אחת בלא תעשה ועבר עליה ראה כמה מיתות נקנסו לו ולדורותיו ספרא ויקר', חובה ה כ.  ר' נתן אומר אין כל מצוה ומצוה שאין מתן שכרה בצדה צא ולמד ממצות ציצית ספרי במד' קטו.  צא ולמד מה בקש לבן הארמי לעשות ליעקב אבינו שפרעה לא גזר אלא הזכרים ולבן בקש לעקור את הכל הגדה לפסח, צא ולמד.  צא וראה אי ה חדש שיש בו אסיף ותקופה ושנה וכו' אי אתה מוצא אלא תשרי מכי' בא, פסח' א.  צא וראה מי קרוי חתן תינוק או משה הוי אומר תינוק שם יתר א.  צא וראה כיצד היה המן יורד לישראל יוצאה רוח צפונית ומכבדת המדבר יורד מטר ומכבס הארץ וטל עולה ורוח מנשבת בו ועושהו כמין שלחנות של זהב והמן יורד עליהם שם בשלח ד ג.  צא וחשוב מיום שירדו אבותינו למצרים עד יום שנולד משה הן ק"ל שנה מד"ר במד' יג. —  יצאה אשה מבעלה, נתגרשה:  ואתו יוצאות שלא בכתובה העוברת על דת משה ויהודית כתוב' ז ו.  העיד ר"י בן גודגדה על החרשת שהשיאה אביה שהיא יוצאה בגט גיט' ה ה.   היה במזרח וכתב במערב במערב וכתב במזרח תצא מזה ומזה שם ח ה. — ויָצָא לנקביו:  בן עזאי אומר השכם וצא הערב וצא כדי שלא תתרחק ברכ' סב..  לפי שאותו רשע משתבח ואומר שהוא אלוה ואינו יוצא לנקביו מד"ר שמות ט.  אזי מרגיש חכוך בפי הטבעת עם כאב ועצור עד שיחשוב החולה כי הוא צריך לצאת ואינו כן מ' אלדבי, ש"א ד. — יָצְאָה גלות, נגזרה:  יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שלא תצא לעינו גלות לא בים הזה ולא בשנה הזאת ואם יצאה עלינו גלות ביום הזה או בשנה הזאת תהא גלותנו למקומה של תורה ירוש' יומ' ה מב ג. — ולנסתרת עבר *יָצְאַת, *יָצְאֲתָה1, יָצְתָה: האשה שיצאת ומצאת את חברתה חותה גחלים תחת קדרה של תרומה טהר' ז ט.  שכיון שיצאת טיפה הראשונה נטמאת בכביצה שם ג ב.  עד שלא נבחרה ירושלם היתה ארץ ישראל כשרה למזבחות משנבחרה ירושלם יצאת ארץ ישראל מכי' בא א.  שכיון שיצאת מרשות הנשאל לרשות השואל אפילו שעה אחת בבעלים פטור שם משפט' יו.  מכלל קרבן יצאת מכלל מלקות לא יצאת שם יתרו ז.  יצאת עליהן כתובת אשה ובעל חוב כולן נותנין בשוה תוספתא ב"ב ט ו.  הקיש עליה בקורנס ויצאת אש ושרפתו ירוש' שקל' ו מט ג.  היתה גדורה משלש רוחותיו ופרוצה מרוח אחת ויצאת ממקום הפרצה שם ב"ק ו ה:.  שילייא שיצאת מקצתה היום ומקצתה למחר שם קדוש' א ס:.  פשע בה ויצאת לאגן ומתה כדרכה ב"מ לו:.  שלא מצינו בשמשון שיצאת נזירות מפיו נזיר ד:.  יצאת האש מלמעלה וליהטה פני רקיע מד"ר בראש' ד.  החמור נהק ושמעה קולו ויצאת לקראתו שם ק.  נכנסה הצאן לדיר נכנס עמהם יצאת לרעות יצא עמהם שם במד' ח.  יצאת אש מבית קדשי הקדשים וליהטה סביבותיהם ולא השגיחו עליה שם יד.  את מוצא משעה שגלתה גלותו של צדקיה יצאת גלות יכניה לקראתם שם קהל', וישב העפר.  אם באת אשה לפניך לבית המדרש לשאול לך שאלה על כתמה ועל נדתה תהא רואה אותה כאילו שיצאת מירכך ואת תתן עיניך בה שם שה"ש, הנה מטתו.  ואמר אשה שיצאת עמי הי זו ואלה בניה רמב"ם, אסורי ביאה כ ו.  ולא (תצא האשה בשבת) במחט שאינה נקובה ואם יצתה אינה חייבת חטאת שבת ו א.  ולא (תצא) בצלוחית של פלייטון ואם יצתה חייבת חטאת שם ג.  הזורק ונזכר לאחר שיצתה מידו שם יא ו.  אשריך רבה בר נחמני שגופך טהור ויצתה נשמתך בטהור ב"מ פו..  וכי לא יצתה משם אלא היא וכמה גמלים יצאו כמה חמרים יצאו מד"ר רות, ותצא מן המקום.  ולא הספיקה לגמור את הדבר עד שיצאתה נשמתה שם קהל', לך אכול.  יצתה כת ראשונה ונכנסה כת שניה יצתה שניה נכנסה שלישית פסח' ה ז.  זכור אני בפלונית שיצתה בהינומא וראשה פרוע כתוב' ב י.  כיון שיצתה (האשה) לפתחה של מדינה אמרה לו המתן ספרי במד' קלא.  מטרונה אחת שאלה את ר"א מפני מה חט' אחת במעשה העגל והן מתים בה שלש מיתות אמר לה אין חכמתה של אשה אלא בפילכה וכו' וכשיצתה אמרו לו תלמידיו רבי לזו דחית לנו מה אתה משיב ירוש' סוט' י יט..  מעולם לא יצתה מדה טובה מפי הקב"ה וחזר בה לרעה שבת נה..  כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה יצתה נשמתן של ישראל שם פח:.  לא הספקתי לפרוק מן החמור עד שיצתה נשמתו תענ' כא..  וזרקום כלפי למעלה ויצתה כעין פיסת יד וקיבלתן שם כט..  ולא הספיק לגמור את הדבר עד שיצתה נשמתו יומ' נד..  כנערה המאורסה שמקטנותה יצתה לבגר יבמ' פ..  הניחה בחמה או שמסרה לחרש שוטה וקטן ויצתה והזיקה חייב ב"ק נו..  פרט לשיצתה מתחת יד העדים שם צ:.  יצתה כלת רבי חנינא לקראתו נדה כד:.  מה הועיל זה שיצתה נשמתו בחוצה לארץ ובא להקבר בארץ ישראל מד"ר בראש' צו.  רבון העולמים אני לא חטאתי נשמה היא שחטאת משעה שיצתה ממני כאבן שהושלך ע"ג קרקע אני נשלך שם ויקר' ד.  אמר הונא בג' מקומות יצתה רוח שלא במשקל וכבר היה לה להחריב את העולם שם ויקר' יה.  אשריך בן דמא שיצתה נשמתך בטהרה שם קהל', כל הדברים.  תפסו אותו (את הכה"ג) שונאים ושחטו אותו אצל המזבח מקום שהיה מקריב את התמיד יצתה בתו בורחת וצווחת אוי לי אבא חמדת עיני פסיק' רבתי כו. — ועם בת קול:  ויצאת  בת קול מקדשי הקדשים ואמרה וכו' מכי' יתרו ב.  יצאת בת קול ואמרה אלו ואלו דברי אלהים חיים אבל הלכה כדבר יבית הלל ירוש' ברכ' א ג:.  מעשה שנכנסו זקנים לעליית בית גדייא ביריחו יצתה בת קול ואמרה להן שי ביניכם שנים ראויין לרוח הקודש שם ע"ז ג מב ג.  מתוך שעשה מריבה עם בעליו יצתה בת קול ואמרה לו נצא בר נצא שבת נו:.  בשעה שאמר (נבוכדנצר) אעלה על במתי עב אדמה לעליון יצתה בת קול ואמרה לו רשע בן רשע פסח' צד..  יצתה בת קול ואמרה לא מפני שזה גדול אלא שזה מעביר על מידותיו תענ' כה:.  חזר (ר' אליעזר) ואמר אם הלכה כמותי מן השמים יוכיחו יצאתה בת קול ואמרה מה לכם אצל ר"א שהלכה כמותו ב"מ נט:.  יצאת ב"ק ואמרה אשריך רבה בר נחמני שגופך טהור שם פו..  יצתה בת קול ואמרה להן מי שהרג את הפלשתי וכו' תתנו שילוחים לבניו סנה' קב..  יצאת בת קול (כששאל שמואל את ישראל אם עשק איש) ואמרה אני עד בדבר הזה מכו' כג:.  ועדיין אהרן היה דואג שמא מ]]שה לא מעל ואני מעלתי יצתה בת קול ואמרה לו הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד [[מקור: כרית' ה:.  יצתה בת קול ואמרה להן כולכם מבני העה"ב מדר' בראש' לה.  יצאת בת קול ואמר להן חזית איש מהיר במלאכתו שם במד' יד.  סוף רגע (של משה) יצתה בת קול ואמרה הגיע סוף מיתתך שם דבר' יא.  שיצתה בת קול ואמרהאל תגעו במשיחי תנחומא מצורע א.  באותה שעה נתגלגלו רחמיו של הקב"ה ויצתה בת קול ואמרה לו להדרניאל דעו שמימיכם אנשי מריבה אתם פסיק' רבתי כ.  ועי' *בת-קול. — ואשה בגט:  כל שיצתה הימנו בגט אסורה לחזור לו יבמ' קח:. — יָצָא הזמן, השנה, העונה, כָלָה ונגמר:  כיון שיצת שבת התחיל משמש החושך ובא ירוש' ברכ' ח יב:.  אם יצאת מקצת עונה הראשונה משלימין לה מקצת עונה ששית שם שבת ט יב..  בזמן שיצתהרביעה ראשונה ושנייה ושלישית ולא ירדו גשמים תענ' יט..  ולא יצאת אותה השנה ולא שינתה ולא שילש עד שמת אותו האיש מד"ר במד' ד. — פלוני יָצָא שנתו, שבתו, חי כל השנש, כל השבוע:  מעשה בתלמיד אחד שהורה לפני ר"א רבו אמר לאימא שלום אשתו אינו יוצא שבתו ולא יצא שבתו עד שמת ירוש' שבי' ו לו ג. — יָצָא לחירות, יצא בן חורין, עי' ב. חֹר, חֵרוּת. — יצא ידי חובתו, עשה מה שהיה חיב לעשות, עי' *חובה, יד. — וְיָצָא בלבד בלי השם יד, במשמ' זו:  היה קורא בתורה והגיע זמן המקרא אם כיון לבו יצא  ברכ' ב א.  הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא  ר' יוסי אומר לא יצא קרא ולא דקדק באותיותיה ר' אמר יצא ר' יהודה אומר תא יצא הקורא למפרע לא יצא שם ב ב.  הקורא את המגילה למפרע לא יצא קראה על פהה קראה תרגום בכל לשון לא יצא וכו' והלועז ששמע אשורית יצא מגי' ב א.  קראה סירוגין ומתנמנם יצא היה כותבה ודורשה ומגהה אם כיון לבו יצא ואם לאו לא יצא שם ב.  בקרבנו הוא יוצא ואינו יוצא בקרבן אביו ספרא ויקר', חובה ד ו.  א"ר יוחנן הלל אם שמען בבית הכנסת יצא ירוש' שקל ג מז:.  ארבעה כוסות שאמרו יוצאין בהן בין חיין וביל מזוגין ובלבד שיהא בהן טעם ומראה יין אמר ר' ירמיה מצוה לצאת ביין אדום שם.  קטן שצריך לאמו יוצא בעירוב אמו ושאין צריך לאמו אין יוצא בעירוב אמו ערוב' פב..  אמר ר' אילעאי שאלתי את ר' אליעזר מהו שיצא אדם בחלת תודה ורקיקי נזיר פסח' לח:.  שתאן (ארבע הכוסות) חי יצא שתאן בבת אחת יצא השקה מהן לבניו ולבני ביתו יצא שם קח:.  תפילה של יד כותבה על עור אחד ואם כתבה בארבע אורות והניח בבית אחד יצא מנח' לד:. — *יָצָא מן הכלל, שהי קודם כלול בתוך שאר דברים ואח"כ נאמר בפרוש לבדו:  השביעי הזה היה בכלל יצא מן הכלל ללמד על הכלל מכי' בא, פסח' יז.  אף השמלה היתה בכלל כל אלה ולמה יצאה להקיש אליה ב"מ ב ה.  יריחו היתה בכלל ולמה יצתה שהיתה קשה כנגד כולם ספרי דבר' נב.  הבערה לצורך יצאת ללמד על בתי דינים ירוש' שבת ז ט ג.  מפני שיצאת זמורה להחמיר על עצמה שם י..  לפי שיצאת עכו"ם לדון בעצמה הור' ח..  יצתה מכלל חיה ולכלל מתה לא באת חול' קכא:. — יָצָא דבר פלוני, חוץ מדבר פלוני, ausgenommen; excepté; excluded:  אבא שאול אומר (ההורג בשוגג גולה אם עסק בדבר של רשות) מה הטבת עצים רשות אף כל רשות יצא האב המכה את בנו והרב הרטדה את תלמידו (שאם מתו הבן או התלמיד פטורים האב והרב) מכות ב ב.  מה בתיכם ברשותכם אף גבולך ברשותך יצא חמצו של ישראל שהוא ברשות נכרי וכו' יצא חמצו של נכרי שהוא ברשות ישראל מכי' בא י.  בחלב אמו (אסור) יצא עוף שאין לו חלב אם יצאת בהמה טמאה שם משפט' כ.  את שאין לו טומאה אלא אכילתה יצתה נבלת בהמה שהיא מטמאה עד שלא יאכלנה ספרא אמור פא.  מה יער רשות לניזק ולמזיק להכנס שם אף כ לשהוא רשות לניזק ולמזיק ליכנס לשם (חייב) יצאת חצר של בעל הבית שאין רשות לניזק ולמזיק ליכנס שם ספרי דבר' קפב.  מה אפרוחים שיש בהם יצאו מתים שאין בהם צורך כך ביצים שיש בהם צורך יצאו ביצים מוזרות שאין בהם צורך שם רכח.  ממה שיש לך ואין לו את חייב ליתן יצאלקט שידך וידו שוין בו ירוש' מעשר' א מח ג.  כל שהוא בתלוש יצא המגבש בשום ובבצלים שם ב נ..  כל דבר שגידוליו מן הארץ החולב והמגבן והמחבץ שם.  את שאינה ראויה לחזור לבית אביה יצאת זו שהיא ראויה לחזור לבית אביה שם תרומ' ש מד ד.  ושמרתם את המצות מצה המשתמרת לשם מצה יצתה זו שאינה משתמרת לשם מצה פסח' לח:.  כל מלאכת עבודה לא תעשו יצתה תקיעת שופר ורדיית הפת שהיא חכמה ואינה מלאכה ר"ה כט:.  כל דבר המטלטל וגופו ממון יצאו קרקעות שאינן מטלטלין יצאו עבדים שהקשו לקרקעות יצאו שטרות שאעפ"י שמטלטלין אין גופן ממון יצא הקדש רעהו כתיב ב"ק סב:.  מי שאבודה הימנו ומצויה אצל כל אדם יצאתה זו שאבודה ממנו ואינה מצויה אצל כל אדם ב"מ כב:.  כל דבר שלא נגמרה מלאכתו לחלה פועל אוכל בו יצא הלש והמקטף והאופה שנגמרה מלאכתו לחלה [ש]אין פועל אוכל בו שם פט..  מי שאינו מחוסר אלא קבורה יצא זה שמחוסר קציצה וקבורה סנה' מו:.  והיו לבשר אחד מי שנעשין בשר אחד יצאו בהמה וחיה שאין נעשין בשר אחד שם נח..  מי שאינה קריבה לה' כ לעיקר יצתה זו שאינה קריבה היום וקריבה למחר מנח' קא..  מי שגידו אסור ובשרו מותר יצתה זו שגידו אסור ובשרו אסור חול' קא..  כל שהן קדשי מזבח חייבין עליהן יצאו קדשי בדק הבית כרית' ב:.  יש בעוברין שהן אסורין בן ארבעה לדקה בן שמנה לגסה הימנו ולמטה אסור יצא מי שיש לו שני גבי ושני שדראות נדה כד..

—  *כַּיּוֹצֵא1 בּוֹ, בָּהּ, בָּהֶם, א) כמו שנאה לו:  בני בענוה כבד נפשך ותן לה ט[עם] כיוצא בה ב"ס גני' י כח.  בני על המת הזב דמעה התמרר ונהה קינה כמשפטו אסוף שארו ואל תתעלם בגויעתו המר בכי והחם מספד ושית אבלו כיוצא2 בו שם לו יו-יז. —  ב) *דומה לזה, ויבוא בראשית המאמר:  והמגבב ביבש עד שתרד רביעה שניה וכו' כיוצא בו המשכיר בית לחבירו עד הגשמים עד שתרד רביעה שניה שבי' ט ו-ז.  המחזיר חוב בשביעית יאמר לו משמט אני אמר לו אע"פ כן יקבל ממנו שנאמר וזה דבר השמטה כיוצא בו רוצח שגלה לעיר מקלט ורצו אנשי העיר לכבדו יאמר להם רוצח אני אמרו לו אע"פ כן יקבל מהם שם י ח.  באמת אמרו החזן רואה היכן תנוקות קוראים אבל הוא לא יקרא כיוצא בו לא יאכל הזב עם הזבה מפני הרגל עבירה שבת א ג.  ההולך ממקום שעושין (מלאכה בערב פסח) למקום שאין עושין או ממקום שאין עושיל מקום שעושין נותנין עליו חומרי מקום שיצא משם וחומרי מקום שהלך לשם ואל ישנה אדם מפני המחלוקת כיוצא בו המוליך פירות שביעית ממקום שכלו למקום שלא כלו או ממקום שלא כלו למקום שכלו חייב לבער פסח' ד א-ב.  אפשר לתחתון לבא עד שלא בא העליון אבל אי אפשר לעליון לבא עד שלא בא התחתון כיוצא בו כל כלי חרס שהוא מכניס מוציא ויש שמוציא ואינו מכניס נדה ו א-ב.  והקרנים והטלפים מצטרפים לטמא טומאת אוכלין אבל לא טומאת נבלות כיוצא בו השוחט בהמה טמאה לעכו"ם והיא מפרכסת מטמאה טומאת אוכלין אבל לא טומאת נבלות טהר' א ד.  פרעה התחיל בעבירה שנאמר כל הבן הילוד ממנו התחילה הפורענות טבע הוא וכל חילו כיוצא בו וימח את כל היקום מי שתחיל וכו' כיוצא בו ואת האנשים אשר פתח הבית מי שהתחיל בעבירה מכי' בשלח ב א.  ויעל עשנו כעשן הכבשן וכו' ומה תלמוד לומר כבשן לשכך את האוזן מה שהיא יכולה לשמוע כיוצא בו אריה שאג מי לא יירא מי נתן כח וגבורה בארי לא הוא אלא הרי אנו מכנין אותו לשכך את האוזן כיוצא בו והנה כבוד אלהי ישראל בא מדרך הקדים מי נתן כח וגבורה במים לא הוא אלא הרי אנו מכנין אותו מבריותיו לשכך האוזן שם יתרו, בחדש ד.  כיוצא בו (כמו הדרש הקודם) אם זרחה עליו השמש וכי השמש בלבד עליו זרחה הלא על כל העולם זרחה אלא מה שמש זה שלום שעולם אף זה אם ידוע בו שבשלום נהרג הרי זה חייב שם משפט' ו.  כביכול כלפי מעלה אלא שכינה הכתוב כיוצא בו למה שמתני למפגע לך ואהיה עלי למשא אלא שכינה הכתוב כיוצא בו והנם שולחים את הזמורה אל אפם ספרי במד' פד.  על מה שאירע נקרא שמו כיוצא בו ויקרא שם המקום ההוא קברות התאוה שם פו.  יריחו היתה בכלל ולמה יצתה שהיתה קשה כנגד כולם כיוצא בו אתה אומר ויפקדו מאנשי דוד י"ט איש ועשאל והלא עשאל היה בכלל ולמה יצא מגיד הכתוב שהיה קשה כנגד כולם שם דבר' נב.  לא שתיעקר יציאת מצרים מהם אל שתהא מצרים מוסיף על מלכיות מלכיות עקר ימצרים טפילה כיוצא בו לא יקרא שמם עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שמך לא שיעקר שם יעקב הימנו וכו' כיוצא בו שרי אשתך לא תקרא שמה שרי כי שרה שמה בתחלה הרי היא שרה על עמה עכשיו הרי היא שרה על אוה"ע תוספתא ברכ' א יב-יד.  הלוקח פירות לאכילה ונמלך למוכרן לא ימכרם לגוי וכו' אל א"כ עישר כיוצא בו מי שנפל לו פירות בירושה או שניתנו לו במתנה לא ימכרם לגוי שם דמאי א כ-כא.  אמר פירות תלושין אילו עשויין תרומה ומעשרות על פירות מחוברין אלו לכשיתלשו ה"ז אוכל מהן עראי ועושה אותן תרומה ומעשרות על מקום אחר כיוצא בו מי שבא בדרך והיתה הידו כלכלה של פירות שאינה מתוקנת אומר הרי זו עשויה תרומה ומעשר ע לפירות שיש לי בתוך ביתי לכשאגיע לעיר שם תרומ' ב ח.  לא יהלך אדם לסוף שדהו לידע מה היא צריכה כיוצא בו לא יטייל אדם על פתח מדינה כדי שיכנס למרחץ מיד ערוב' לח:.  אין מרביעין בהמה בחולו של מועד כיוצא בו אין מרביעין בבכור ולא בפסולי המוקדשין מו"ק יב..  ר"א אומר בחול דבריו קיימין מפני שיכול לכתוב אבל לא בשבת ר' יהושע אומר בחול אמרו וקל וחומר לשבת כיוצא בו זכין לגדול ואין זכין לקטן דברי ר"א ר' יהושע אומר בגדול אמרו קל וחומר לקטן ב"ב קלז..  שטף נהר את זיתיו ושתלם בתוך שדה חבירו וכו' לא נעקרו בגושיהן הכל לבעל הקרקע מי כיוצא בו המוכר זיתיו לעצים אם פסק עמו לקוץ מיד כ להפירות שיעשו הרי הן לבעל הקרקע רמב"ם שכנ' ד יא.  הא למדת שהיא אוכלת בשביל זרעה ואע"פ שאותו הזרע פסול וכו' הרי אמה אוכלת בשביל הבת הפסולה כיוצא בו הכהנת שאינה אוכלת מפני זרעה שמישראל אע"פ שאותו הזרע כהנים וכו' ה"ז ראוי להיות כה"ג מאכיל את אמו הוא, תרומ' ו טו.  הקצה (של החצוצרת) שמניחין הפה עליו בשעת תקיעה מקבל טומאה בפני עצמו והקצה האחר הרחב אינו מקבל טומאה בפני עצמו ובשעת חיבור הכל טמא כיוצא בו קני מנורה בפני עצמן אינן מקבלין טומאה הוא, כלים י טז.  — כיוצא בזה, כיוצא בדבר, אתה אומר:  והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וגומר וכי ידיו של משה עושות מלחמה או שוברות מלחמה אלא לומר לך כל זמן שישראל מסתכלים כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים היו מתגברי םואם לאו היו נופלין כיוצא בדבר אתה אומר עשה לך שרף ושים אותו על נס והיה כל הנשוך וראה אותו וחי וכי נחש ממית או נחש מחיה אל בזמן שהיו ישראל מסתכלין כלפי מעלה וכו' היו מתרפאים ואם לאו היו נימוקים ר"ה ג ח.  כשהוא אומר הוא אהרן ומשה מגיד ששניהם שקולין זה כזה כיוצא בזה אתה אומר בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ וכו' מגיד ששניהם שקוןלין כאחד כיוצא בדבר אתה אומר אנכי האל אלהי אביך אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב וכו' מגיד ששלשתן שקולין זה כזה כיוצא בדבר אתה אומר כבד א תאביך ואת אמך וכו' מגיד ששניהם שקולין זה כזה מכי' בא, פתיח'.  כאשר דבר והיכן דבר והבאתי אתכם אל הארץ וגו' כיוצא בדבר אתה אומר הוא אשר דבר יי' שבתון והיכן דבר והיה ביום הששי וגו' כיוצא בדבר אתה אומרהוא אשר דבר יי' בקרובי אקדש והיכן דבר ונועדתי שמה לבני ישראל שם יב.  כשישראל עושין רצונו של מקום אויביהן אין עומדין לפניהם אלא כסוס אחד ורוכבו כיוצא בו אתה אומר כי תצא למלחמה על איבך וראית סוס ורכב וכי סוס אחד הוא ורכב אחד הוא אלא כשישראל עושין רצונו של מקום וכו' שם, בשלח ב.  אבר שהתחיל בעבירה ממנו יתחיל הפורעונות כיוצא בו אתה אומר וימח את כל היקום וכו' מאד'דם ועד בהמה מי שהתחיל בעבירה ממנו התחיל הפורענות ספרי במד' יח.  מיין ושכר יזיר והרי יין הוא שכר ושכר הוא יין אלא שדברה תורה שתי לשונות כיוצא בו אתה אומר שחיטה היא זביחה וזביחה היא שחיטה שם כג.  מלמד ששניהם (מרים ואהרן) דברו בו (במשה)  אלא שמרים פתחה בדבר שלא היתה מרים רגילה לדבר בפני אהרן אלא מפני צורך השעה כיוצא בו אתה אומר ובאת אתה וקראת את המגילה אשר כתבת אתה מפי ירמיהו ולא שהיה ברוך רגיל לדבר בפני ירמיה אלא מפני צורך השעה שם צט.  הזקנים אומרים ידינו לא שפכו את הדם הזה וכו' כהנים אומרים כפר לעמך ישראל וכו' רוח הקדש אומרת ונכפר להם הדם שלשה דברים זה בצד זה מה שאמר זה לא אמר זה כיוצא בו אתה אומר ותאמר הכר נא אמרה תמר צדקה ממני אמר יהודה ולא יסף עוד לדעתה אמרה רוח הקדש כיוצא בו אתה אומר באנו אל הארץ אשר שלחתנו אמר יהושע עלה נעלה אמר כלב אפס כי עז העם אמרו מרגלים תוספתא סוט' ט ג.  כוש בן ימיני וכ יכוש שמו והלא שאול שמו אלא מה כושי משונה בעורו אף שאול משונה במעשיו כיוצא בדבר אתה אומר על אודות האשה הכושית אשר לקח וכי כושית שמה והלא ציפורה שמה אלא מה כושית משונה בעורה אף ציפורה משונה במעשיה כיוצא בדבר אתה אומר וישמע עבד מלך הכושי וכי כושי שמו והלא צדקיה שמו וכו' מו"ק יו:.  מלמד שהיה הקול נפסק ולא היה יוצא חוץ לאהל כיוצא בו אתה אומר וקול כנפי הכרובים נשמע עד החצר החיצונה מד"ר במד' יד. — כיוצא בזה אתה מוצא:  מי שעשה זה חכם סוף יעשהו טפש ומי שעשה לזה טפש סוף יעשהו חכם כיוצא בו אתה מוצא בנותני צדקה וכו' מי שהעני זה סוף שיעשרנו ומי שהעשיר זה סוף שיעני אותו מכי' יתרו, עמלק ב. — ובסוף המאמר:  ואין מזמנין בשם מפחות מעשרה ובקרקעות תשעה וכהן ואדם כיוצא בהן מגי' ד ג.  העיד רבי יוחנן בן גודגדה על החרשת שהשיאהבנדפס בטעות: "השיאה". הערת פב"י אביה שהיא יוצא בגט אמרו לו אף זו כיוצא בה יבמ' יד ב.  אחד שור ואחד כל בהמה לנפילת הבור ולהפרשת הר סיני ותשלומי כפל ולהשבת אבדה לפריקה ולסימה וכלאים ולשבת וכן חיה ועוף כיוצא בהן ב"ק ה ז.  מטפחת של זפתין ושל יוצרין ושל מפסלי אילנות אין חוצצין ר' יהודה אומר אף של קייצין כיוצא בהן מקוא' ט ז.  אין חייבין על שמיעת הקול ועל ביטוי שפתים ועל טומאת מקדש וקדשיו והנשיא כיוצא בהם הור' ב ה.  לא יאחז אדם תפילין בידו וס"ת בזרועו ויתפלל וכו' אמר שמואן סכין ומעות וקערה וככר הרי אלו כיוצא בהן ברכ' כג:.  קשר הגמלין וקשר הספנין וקשרי רצועות מנעל וסנדל שקושרין הרצענין בשעת עשייתן וכן כל כיוצא בזה רמב"ם שבת י א.  ובשעת כתיבה שורהו (את הדיו) במי עפצים כיוצא בו וכותב בו הוא, תפילין א ד.  והאמת והשקר וכל כיוצא בהם ספ' הישר, הערי' לישועה הקראי 12. — ובאמצע המאמר, כיוצא בו נעשה, וכדומה:  והכרפס שבנהרות והגרגר של אפר פטורין מן המעשרות ונלקחין מכל אדם בשביעית שאין כיוצא בהם נשמר וכו' ר"ש אומר כל הספיחים מותרין חוץ מספיחי כרוב שאין כיוצא בהן בירקות שדה שבי' ט א.  מצא תבנית יד או תבנית רגל הרי אלו אסורים מפני שכיוצא בהן נעבד ע"ז ג ב.  אמר לו זו לא שמעתי כיוצא בה שמעתי ב"ק קז:.  וכן כן כיוצא בהבאת הטומאה רמב"ם, טומא' מת יז א. — יש כיוצא בו, אין כיוצא בו:  אמר לו רבי יש לי כיוצא בך מכי' בא, פתיח'.  דברים שהם כיוצא בו ודברים שאינן כיוצא בו ספרא ויקר', חובה ד ח.  ששלח עליהם המקום מכה קשה שלא היה כיוצא בזו מיום שיצאו ממצרים ספרי, במד' צח.  אמר לו יהושע (למשה) בך אני מקנא לואי אתה  כיוצא בי ולואי כל ישראל כיוצא בך שם צו.  ג' מאות וששים וחמש לא תעשה בתורה ואין בכל המצוות כיוצא בזו שם דבר' עו.  חכם שמת אין לנו כיוצא בו ירוש' הור' ג מח:.  אמר לה הקב"ה שלמא ואלף כיוצא בו יהיו בטלין וקוצה ממך איני מבטל מן התורה מד"ר שמות ו.  אין אומה בעלום כיוצא בהם הרי הן ישנים מן התורה ומן המצות שם במד' כ.  אמר ריב"ל כיון ששמע משה רבינו כך אמר לפניו רבש"ע ימות משה ומאה כיוצא בו ואל תנזק צפורנו של אחד מהם שם דבר' ז.  ויהי משמש צרה ושמחה אם צרה כיוצא בה אם שמחה אין כיוצא בה שם, רות א. — ובענין הלשון, יצאה הלשון כך, כך הדרך להאמר, כך מנהג הלשון:  אם יהיה בינהם שוא ע לזה הדרך יצא כי שוא אינה מנויה עם המלכים דה"ט, סי' מ.  על זה המקרא כולו יצא שם.  דע כי כל תיבה אשר במקרא היוצאת על יֶנָה כאשר תלמד ותצא בלשון רבים רפיה היא לעולם כמו ידיו תביאינה שם, סי' נה. — ובדקדוק, °פעל יוֹצֵא, שפעולתו עוברת על גוף אחר, transitif:  בנין הקל פעמים שהוא עומד בעצמו ופעמים שהוא יוצא לזולתו וכו' כמו אכל פעל וחביריהם שהם פעלים יוצאים וכו' וכאשר תמצאם עומדים אעפ"י שלא תמצאם יוצאים ותרצה לבנות מהם פועל יוצא תעשה רד"ק, מכלול, שדה"פ.  ושערך צמח שהוא פועל עומד אם תצטרך לעשותו יוצא נעשהו שם.  ולכן אמרו כל המדקדקים כי אכל ובנה הם פעלים בודדים ויוצאים והלך ויצא ועמד וישב בודדים ועומדים ר"א בלמשי, מסלת הפעל.  פעל יוצא הוא הפעל אשר תצא פעולת הפועל אל גוף אחר זולת המקבל אותה מסלול, מסל' הכנ' א.  אם הנשוא הוא מקרה ממאמר השנ וי והתנועה והיא פעולה אשר לה גוף אחר מקבל הפעולה זולת הפועל נקרא פועל יוצא תל"ע ג א. — ובענין הדפסת ספרים, עתונים וכדומה, °יָצָא לאור:  המכתב הזה אשר בידיך הוא הקדמה ופתיחת מכתב אחר אשר יצא לאור בעוד ימים אחדים אי"ה מדי חדש בחדשו המאסף, שנ' התקמ"ד, ןעי' אור. — ובמשמ' פ"י, *צֵא מדבר פלוני, חַסֵר ממנו, נכה ממנו:  הגע עצמך שחל יום טוב הראשון ויום טוב האחרון להיות בשבת מעתה צא מהם שני ימים הרי ששה ירוש' חגי' עו ג.  וחגותם אותו חג ליי' שבעת ימים וכי שבעה הם והלא שמנה הם אלא צא שבת מהם שם. — ואמר הפיטן:  רב מסעיהם המה ארבעים ושנים, צא מהם מנין יד בצאת ממצרים ר"י נגארה, יסע כצאן.

—  הִפע', הוֹצִיא, הוֹצֵאתָ, הוֹצֵאת, הוֹצֵאתִי, הוֹצִיאוּ, הוֹצֵאתֶם, מוֹצִיא, מוֹצֵא, מוֹצִיאִים, הוֹצֵא, הַיְצֵא, הוֹצִיאָה, אוֹצִיא, אוֹצִיאָה, וָאוֹצִיא, וָאוֹצא, תּוֹצִיא, וַתּוֹצֵא, הֲתֹצִיא, יוֹצִיא, וַיּוֹצֵא, תּוֹצִיא הכפילות במקור. הערת פב"י., תּוֹצֵא, וַתּוֹצֵא, נוֹצִיא, תּוֹצִיאוּ, יוֹצִיאוּ, יוֹצִאוּ, יֹצִאוּ, וַיּוֹצִיאוּ, וַיֹּצִיאוּ, וַיֹּצִאוּ, הוֹצִיאִי, הוֹצִיאוֹ, הוֹצִיאָם, הוֹצִיאַנִי, -אָנִי, הוֹצִיאָנוּ, הוֹצִיאֲךָ, הוֹצִיאָם הכפילות במקור. הערת פב"י., הוֹצֵאתַנִי, -תָנִי, הוֹצֵאתוֹ, הוֹצֵאתִיךָ, הוֹצֵאתִיהָ, הוֹצֵאתִים, הוֹצִיאֻהָ, מוֹצִיאִי, מוֹצִיאוֹ, מוֹצִיאֲךָ, מוֹצִיאָם, הוֹצִיֵאנוּ, הוֹצִיאֵהוּ, אוֹצִיאֵם, וָאוֹצִיאֵם, תּוֹצִיאֵנִי, יוֹצִיאֵנִי, וַיּוֹצִיאֵנִי, יוֹצִיאֲךָ, וַיֹּצִיאֲךָ, וַיּוֹצִיאָהּ, יוֹצִיאֵם, וַיּוֹצִיאוּהָ, וַיֹּצִיאֻהוּ, יוֹצִיאוּם, — הוֹציא את פלוני מהבית וכדומה, עשה שיֵצא משם:  בעצם היום הזה הוֹצִיא יי' את בני ישראל מארץ מצרים שמות יב נא.  בחזק יד הוֹצִיאָנוּ יי' ממצרים מבית עבדים שם יג-יד.  וְהוֹצִיאַנִי דרך השער יחזק' מב יה.  פן תשכח את יי' אשר הוֹצִיאֲךָ מארץ מצרים דבר' ו יב.  כי ביד חזקה הוֹצִיאֲךָ יי' ממצרים שמות יג ט. ברעה הוֹצִיאָם להרג אתם בהרים שם לב יב.  למה יי' יחרה אפך בעמך אשר הוֹצֵאתָ מארץ מצרים שם יא.  וְהוֹצֵאתָ את האיש ההוא וכו' אל שעריך דבר' יז ה.  והזכרתני אל פרעה וְהוֹצֵאתַנִי מן הבית הזה בראש' מ יד.  אשר בחרת באברם וְהוֹצֵאתוֹ מאור כשדים נחמ' ט ז.  הארץ אשר הוֹצֵאתָנוּ משם דבר' ט כח.  כי העצם היום הזה הוֹצֵאתִי את צבאותיכם מארץ מצרים שמות יב יז.  אמר לבני ישראל אני יי' וְהוֹצֵאתִי אתכם מתחת סבלת מצרים שם ו ו.  אני יי' אשר הוֹצֵאתִיךָ מאור כשדים בראש' יה ז.  וְהוֹצֵאתִים מן העמים וקבצתים מן הארצות יחזק' לד יג.  וְהוֹצִיאֻהוּ וסקלהו וימת מ"א כא י.  אני יי' אלהיכם הַמּוֹצִיא אתכם מארץ מצרים ויקר' כב לג.  אלהים מושיב יחידים ביתה מוֹצִיא אסירים גכושרות תהל' סח ז.  ואת כל נשיך ואת בניך מוֹצִאִים אל הכשדים ירמ' לח כג.  וּמוֹצִיאִים סוסים ממצרים לשלמה ומכל הארצות דהי"ב ט כח. —  הַמּוֹצִיא והמביא, מי שהולך בראש העם למלחמה:  בהיות שאול מלך עלינו אתה היית הַמּוֹצִיא והמבי את ישראל ש"ב ה ב.  יי' אלהיך הַמּוֹצִיאֲךָ מאר מצרים דבר' ח יד.  וּמוֹצִיאִי מאיבי ומקמי תרוממני ש"ב כב מט.  אל מוֹצִיאָם ממצרים במד' כג כב.  ואפרים לְהוֹצִיא אל הורג בניו הוש' ט יג.  הלחם אשר האכלתי אתכם במדבר בְּהוֹצִיאִי אתכם מארץ מצרים שמות יו לב.  אנכי רתי ברית את אבותיכם ביום הוֹצִאִי אותם מארץ מצרים ירמ' לד יג.  מה זאת עשית לנו לְהוֹצִיאָנוּ  ממצרים שמות יד יא.  כאשר דברת ביד משה עבדך בְּהוֹצִיאֲךָ את אבתינו ממצרים מ"א ח נג.  עזבו את ברית יי' אלהי אבתם אשר כרת עמם בְּהוֹצִיאוֹ אתם מארץ מצרים דבר' כט כד.   ויתנו אתו אל גדליהו בן אחיקם בן שפן לְהוֹצִאֵהוּ אל הבית ירמ' לט יד.  ויהי כְּהוֹצִיאָם אתם החוצה בראש' יט יז.  ליל שמרים הוא ליי' לְהוֹצִיאָם מארץ מצרים שמות יב מב.  הוֹצִיא ע םעור ועינים יש ישע' מג ח.  וכל אשר לך בעיר הוֹצֵא מן המקום בראש' יט יב.  ועתה לכה ואשלחך אל פרעה וְהוֹצֵא את עמי בני ישראל ממצרים שמות ג י.  וידבר יי' אל משה לאמר הוֹצֵא את המקלל אל מחוץ למחנה ויקר' כד יג-יד.  ויאמרו אנשי העיר אל יורש הוֹצֵא את בנך וימת שופט' ו ל.  ויאמרו אל האיש בעל הבית הזקן לאמר הוֹצֵא את האיש הבא אל ביתך שם יט כב.  הפך ידיך וְהוֹצִיאֵנִי מן המחנה מ"א כב לד.  איה האנשים אשר באו אליך הלילה הוֹצִיאֵם אלינו בראש' יט ה.  ויקרא הוֹצִיאוּ כל איש מעלי שם מה א.  ויאמר יהודה הוֹצִיאוּהָ ותשרף שם לח כד.  הוֹצִיאִי האנשים הבאים אליך יהוש' ב ג.  מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוֹצִיא את בני ישראל ממצרים שמות ג יא.  אוֹצִיאָה נא אתהן אליכם בראש' יט ח.  וָאוֹצִיא את אבותיכם ממצרים יהוש' כד ו.  וָאוֹצִיאֵ0 מארץ מצרים יחזק' כ י.  וַתֹּצֵא את עמך את ישראל מארץ מצרים ירמ' לב כא.  תּוֹצִיאֵנִי מרשת זו טמנו לי תהל' לא ה.  באנו באש ובמים וַתּוֹצִיאֵנוּ לרויה שם סו יב.  וַיּוֹצֵא אתו החוצה בראש' יה ה.  וַיּוֹצֵא אלהם את שמעון שם מג כג.  וַיֹּצֵא אותה משרתו החוץ ש"ב יג יח.  וחזק האיש בפילגשו וַיֹּצֵא אליהם החוץ שופט' יט כה.  ואתכם לקח יי' וַיּוֹצֵא אתכם מכור הברשל ממצרים דבר' ד כ.  ועשה משפטי יוֹצִיאֵנִי לאור אראה בצדקתו מיכ' ז ט.  וַיּוֹצִיאֵנִי למרחב יחלצני כי חפץ בי תהל' יח כ וישלח מלאך וַיֹּצִיאֵנוּ ממצרים במד' כ יו.  וַיּוֹצִיאֲךָ בפניו בכחו הגדל ממצרים דבר' ד לז.  כי עבד היית בארץ מצרים וַיֹּצִיאֲךָ יי' אלהיך משם שם ה יה.  ואשר יוֹצִיאֵם ואשר יביאם במד' כז יז.  וַיּוֹצִאֵים (את ישראל) בכסף ובזהב תהל' קה לז.  וַיּוֹצִיאוּ את המקלל אל מחוץ למחנה ויקר' כד כג.  וַיֹּצִיאוּ אתו כל העדה אל מחוץ למחנה במד' יה לו.  וַיֹּצִאֻהוּ וינחהו מחוץ לעיר בראש' יט יו. —  דברים לא בע"ח, העתיק את הדבר מתוך דבר החוצה:  ומלכי צדק מלך שלם הוֹצִיא לחם ויין בראש' יד יח.  וְהוֹצִיא את הדשן אל מחוץ למחנה ויקר' ו ד.  ומים מסלע הוֹצֵאתָ להם לצמאם נחמ' ט יה.  וְהוֹצֵאתָ להם מים מן הסלע במד' כ ח.וְהוֹצֵאתָ כלים ככלי גולה יחזק' יב ד.  עשי לי משם עדה קטנה בראשנה וְהוֹצֵאת לי ולך מ"א יז יג.  כלי הוֹצֵאתִי ככלי גולה יומם וכו' בעלטה הוֹצֵאתִי על כתף נשאתי יחזק' יב ז.  אני יי' הוֹצֵאתִי חרבי מתערה שם כא י.  אל נא תמש מזה עד באי אליך וְהוֹצֵאתִי את מנחתי והנחתי לפניך שופט' ו יח.  וְהֹצֵאתִי את בלעו מפיו ירמ' נא מד.  את האלה היוצאת על פני כל הארץ וכו'  הוֹצֵאתִיהָ נאם יי' צבאות ובאה זכר' ה ג-ד.  ויאפו את הבצק אשר הוֹצִיאוּ ממצרים עגת מצות שמות יב לט.  מוֹצֵא רוח מאוצרותיו תהל' קלה ז.  הַמּוֹצִיא לך מים מצור החלמיש דבר' ח יה.  ודברי היו מוֹצִיאִים לו נחמ' ו יט.  לְהוֹצִיא עצמים מן הבית עמו' ו י.  וּבְהוֹצִיאָם את הכסף המובא בית יי' מצא חלקיהו הכהן את ספר תורת יי' דהי"ב לד יד.  הוֹצֵא לבוש לכל עבדי הבעל מ"ב י כב.  הוֹצִיאָה ממסגר נפשי תהל' קמב ח.  לנתחיה הוֹצִיאָהּ לא נפל עליה גורל יחזק' כד ו. —  ולבע"ח, לחיה ועוף ורמש, הַיְצֵא במקום הוֹצֵא: כל החיה אשר אתך מכל בשר בעוף ובבהמה ובכל רמש הרמש על הארץ הַיְצֵא1 אתך ושרצו בארץ בראש' ח יז. —  ועתי':  לא תוֹצִיא מן הבית מן הבשר חוצה שמות יב מו.  זרע רב תוֹצִיא השדה דבר' כח לח.  הֲתֹצִיא מזרות בעתו איוב לח לב.  והאיש אשר אתה נשה בו יוֹצִיא אליך את העבוט החוצה דבר' כד יא.  וַיּוֹצֵא משם את כל אוצרות בית יי' מ"ב כד יג.  פתח יי' את אוצרו וַיּוֹצֵא את כלי זעמו ירמ' נ כה.  וַיֹּצֵא להם המלבוש מ"ב י כב.  וַיֹּצֵא את האשרה מבית יי' שם כג ו.  וַיּוֹצִא נוזלים מסלע תהל' עח יו.  ויבא ידו בחיקו וַיּוֹצִיאָהּ והנה ידו מצרעת כשלג שמות ד ו.  המן הסלע הזה נוֹצִיא לכם מים במד' כ י.  וישן מפני חדש תּוֹצִיאוּ ויקר' כו י.  וַיּוֹצִיאוּ את עצמות מלכי יהודה מקבריהם ירמ' ח א.  וַיֹּצִיאוּ את מצבות בית הבעל מ"ב י כו.  כי המספר יביאום (את הכלים וכדומה) ובמפר יוֹצִיאוּם דהי"א ט כח. —  והצמיח מן האדמה:  ויאמר אלהים תּוֹצֵא הארץ נפש חיה למינה בראש' א כד.  וַתּוֹצֵא הארץ דשא עשב מזריע זרע למינהו שם יב.  כי כרץ תּוֹצִיא צמחה וכגנה זרועיה תצמיח ישע' סא יא.  מצמיח הרים חציר לבהמה ועשב לעבדת האדם לְהוֹצִיא לחם מן הארץ תהל' קד יד. —  הוֹצִיא פרח:  והנה פרח מטה אהרן לבית לוי וַיֹּצֵא פרח ויצץ ציץ במד' יז כג. —  ואֵש:  חללת מקדשיך וְאוֹצִא אש מתוכך היא אכלתך יחזק' כח יח. —  וגרם שיתהוה:  ואם תּוֹצִיא יקר מזולל ירמ' יה יט.  כי מיץ חלב יוֹצִיא חמאה ומיך אף יוֹצִיא דם ומיץ אפים יוֹצִיא ריב משלי ל לג. —  הוֹצִיא משפט, עשה משפט, פסק הדין, פרסם אותו:  משפט לגוים יוֹצִיא וכו' לאמת יוֹצִיא משפט ישע' מב א-ג. —  ורוח, אור, וכדומה:  ברקים למטר עשה וַיּוֹצֵא רוח מאצרותיו ירמ' י יג. —  ורוח האדם:  כל רוחו יוֹצִיא כסיל משלי כט יא, לא ימשול ברוחו.  מגלה עמדות מני חשך וַיֹּצֵא לאור צלמות איוב יב כב.  ותעלמה יֹצִא אור שם כח יא. —  הוֹצִיא מלבו, המציא:  הם יורוך יאמרו לך ומלבם יוֹצִיאוּ מלים איוב ח י. —  הוֹצִיא כסף,, נתן כספ במחיר דבר:  ונתנו הכסף המתכן על יד עשי המלאכה הפקדים בית יי' וַיּוֹצִיאֻהוּ לחרשי העץ ולבנים העשים בית יי' מ"ב יב יב.  וַיֹצֵא מנחם את הכסף על ישראל על כל גבורי החיל לתת למלך אשור חמשים שקלים כסף לאיש אחד שם יה כ. —  ובתו"מ, באותן המשמ'.  והוציא דבר מן הכלל, לקח אותו לבדו, שלא יהיה יותר עם שאר הדברים:  אף שבועת היתה בכלל וכו' והרי הכתוב מוציאה מכללה ומחמיר עליה מכי' יתרו ז. —  והוציא את עצמו מן, חדל מלהיות יחד עם:  זה בן רשע הוא שהוציא את עצמו מן הכלל ולפי שהוציא את עצמו מן הכלל אף אתה הוציאהו מן הכלל בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים לי ולא לך ולפי שהוצאת את עצמך מןהכלל אלו היית שם לא היתת נגאל מכי' בא, פסח' יז.  אמר שמואל לעולם אל יוציא אדם את עצמו מן הכלל ברכ' מט:. —  *הוֹצִיא את אשתו, נתן לה גט:  מי שקינא לאשתו ונסתרה אפילו שמע מעוף הפורח יוציא ויתן כתובה סוט' ו א. —  הוֹצִיא מחבֵרו, תבע כסף ממנו:  המוציא מחבירו עליו הראיה ב"ק ג יא. —  והוציא מפלוני, לקח ממנו:  מי שהיה נשוי שתי נשים ומכר את שדהו וכתבה ראשונה ללוקח דין ודברים אין לי עמך השנייה מוציאה מהלוקח כתוב' י ו. —  הוֹצִיא האילן נִצָּה וכדומה:  מאימתי אין קוצצין את האילן בשביעית ב"ש אומרים כל האילן משיוציא וכו' הזיתים משיניצו ושאר כל אילן משיוציא שבי' ד י. —  הוֹצִיא כך וכך על דבר, נתן כך וכך:  אומר אדם לחבירו כך וכך פועלים הוצאתי על שדה זו כך וכך דינרין הוצאתי על דירה זו אבל לא יאמר לו כך וכך הוצאתי וכך וכך אני עתיד להוציא שבת קנ:.  כמה אדם רוצה לפדות לו בסלע על מנת להוציא יציאות מביתו מע"ש ה ד.  המוציא הוצאות על נכסי אשתו הרבה ואכל קימעא קימעא ואכל הרבה מה שהוציא הוציא ומה שאכל אכל הוציא ולא אכל ישבע כמה הוציא ויטול כתוב' ח ה.  משהאדם משיא את בתו ומוציא יציאותיו מד"ר בראש' כו.  יש אדם פורט זהוב אחד והוא מוציא ממנה כמה יציאות שם ויקר' לה. — הוֹצִיא שם רע על פלוני:  האונס והמפתה והמוציא שם רע סנה' א א. —  והוציא לעז:  אתה מוציא לעז על צדיקים הראשונים כתוב' קג.. ועי' לעז. —  *הוציא שטר חוב ע לפלוני, הראה כי יש לו שט"ח עליו ותבע חובו ממנו:  בעל חוב שהוציא שטר חוב ואין עמו פרוזבול הרי אלו לא יפרעו כתוב' ט ט.  ב' שהוציאו שטר חוב זה על זה וכו' זה גובה שטר חובו וזה גובה שטר חובו שם יג ט.  שנים שהיו בעיר אחת שם אחד יוספ בן שמעון ושם אחר יוסף בן שמעון אין יכולין להוציא שטר חוב זה על זה ב"ב י ז.  המוציא שטר חוב על חבירו מלוה אומר לא נפרעתי כלום ולוה אומר פרעתי מחצה רמב"ם, מלוה ולוה יד ד.  ראובן הוציא שטר מאלף זהובים על שבעה אנשים מהקהל טוחו"מ סא יו, בשם הרא"ש. —  ב) הוֹצִיא את פלוני ידי חובתו, עשה שפלוני יֵצֵא ידי חובתו:  כהנים לויים וישראלים וכו' חייבין (בברכת המזון) ומוציאיןאת הרבים ידי חובתן טומטום ואנדרוגינוס חייבין ואין מוציאין את הרבים ידי חובתן תוספתא ברכ' ה יד.  כל מצות שאדם פטור אדם מוציא את הרבים ידי חובתן ירוש' שם ג ו:.  בן עיר מהו שיוציא בן כרך ידי חובתו שם מגי' ב עג:. —  והוציא בלבד בלי השם יד, במשמ' זו:  אנדרוגינוס מוציא את מינו ואינו מוציא שאינו מינו טומטום אינו מוציא לא מינו ולא שאינו מינו מי שחציו עבד וחציו בן חורין אינו מוציא לא את מינו ולא את שאינו מינו תוספתא ברכ' ה יה-יו.  למה שליח ציבור יורד לפני התיבה אמרו לו כדי להוציא את שאינו בקי אמר להם כשם שמוציא את שאינו בקי כך מוציא את הבקי ר"ה לד:. —  ג)  *הוֹצִיא דבר פלוני, עשה שדבר פלוני יֵצֵא, לא יהיה כלל בתוך הדבר:  תמים להוציא בעל מום זכר להוציא טומטום ואנדרוגינוס ונקבה מכי' בא, פסח' ד, שטומטום ואנדרוגינוס ונקבה פסולים למזבח. אשר יהיה לך להוציא את המוכר עובר בהמתו לגוי וכו' מוציא אני את המוכר עובר בהמתו לגוי ומביא אני את הלוקח עובר בהמתו של גוי שם יח.  אשתו להוציא שומרת יבם שאינה אשתו עמו להוציא ארובה שאינה עמו שם משפט' א. אם מוציאה הכתוב מיד מכר החמור קל וחומר מיד רציעה קלה שם ג.  יראה להוציא הסומין זכורך להוציא הנשים שם כ.  אוציא את ישראל שלא כשרו לעלות בהר ולא אוציא את הזקנים שכשרו לעלות בהר אוציא את הזקנים שלא נראו בדבור עם משה ולא אוציא את בני אהרן שנראו בדבור עם משה וכו' או אוציאם מן היעידה ולא אוציאם מן הדברות ספרא ויקר', נדבה א ב.  אוציא את הפסח שאין תדיר ולא אוציא את המילה שהיא תדירה ת"ל אשר לא תעשינה או יכול שאני מוציא את מ"ע שבנדה ת"ל מכל המצות ולהביא מ"ע שבנדה אחר שריבה הכתוב ומיעט מכל מקום אני מוציא את כל המצות שאין בהם בל"ת ומביא את מ"ע שבנדה שיש בל"ת שם, חובה ד א.  לכם לרבות את הנטוע לרבים ר' יהודה אומר להוציא את הנטוע לרבים פסח' כג..  האזרח להוציא את המומר חול' ה.. —  *הוֹצִיא לו כך וכך מן החשבון וגדומה, פִּחֵת לו, נכה לו, abrechnen; déduire; to deduct:  המפקיד פירות אצל חבירו ה"ז יוציא לו חסרונות לחטין ולאורז תשעה חצאי קבין לכור וכו' ר' יהודה אומר אם היתה מדה מרובה אינו מוציא לו חסרונות מפני שמותירות יוציא לו שתות ליין ר' יהודה אומר חומש יוציא לו שלשת לוגין שמן למאה לוג ומחצה שמרים לוג ומחצה בלע אם היה שמן מזוקק אינו מוציא לו שמרים אם היו קנקנים ישנים אינו מוציא לו בלע ב"מ ג ז-ח. —  ה) *הוֹצִיא את שנתו וכדומה, חי כל השנה:  ותלמיד אחד היה לו לר' אליעזר שהורההלכה בפניו אמר ר"א לאימא שלום אשתו תמיה אני אם יוצא זה שנתו ולא הוציא שנתו ערוב' סג.. —  *הוֹצִיא שֵׁם, קרא לפלוני שֵׁם:  אמר ר' נתן מעשה שבאתי למדינת קפוטקיא והיתה שם אשה אחת והיתה יולדת בנים זכרים ונמולים ומתים מלה ראשון ומת וכו' אמרתי להם המתינו והניחו אותו עד שיבא לו דם ברית וכו' וההניחו אותו ומלו אותו ונמצא הבן של חיים והציאו שמו נתן בשמי מד"ר שה"ש, מה יפו. —  הוֹצִיא את פלוני חלק, לא ענה לו על שאלתו, השיבו ריקם, דחה אותו:  שאל גוי אחד את ר"י בן קרחה מה ראה הקב"ה לדבר עם משה מתוך הסנה א"ל אלו מתוך חרוב וא מתוך שקמה כך הייתה שואלני אלא להוציאך חלק א"א אלא למה מתוך הסנה ללמדך שאין מקום פנוי בלא שכינה אפילו סנה מד"ר שמות ב.  פילוסופוס שאל את רבי אם חביבה המילה למה לא ניתנה לאדם הראשון וכו' אמר לו להוציאך חלק אי אפשר אל כל מה שברא בששת ימי בראשית צריך תיקון פסיק' רבתי כג. —  הוֹצִיא מעשה, עשה, קיים אותו:  בשעת הדין הכל נושאין ונותנין בהלכה להוציא א תהדין לאמתו והיו רואין כאלו חרב מונחת להן בין ירכותיהן וגיהנם פתוחה לפניהם וכו' היו מתפחדין היאך להוציא את המעשה כדי להנצל מדינה של גיהנם מד"ר במד' יא. —  °והוציא מכח אל הפועל, עי' כֹח. —  ו)  *הוֹצִיא דבור וכדומה, הבר אותו בכלי המבטא, aussprechen; pronocer; -nounce:  למוציאיהם (את דברי התורה) בפה ערוב' נד..  ר"א בן יעקב אומר אדם נאה ומשובח ומוציא דבר מגונה מפיו דא"ר ג. —  והאותיות:  כל האותיות כשאדם מוציאן מפיו הוא מרגיש בהן בשפתיו אות' דר"ע, הא. —  ובחכמת החשבון, °הוציא שרש:  נשוב להוציא זה השרש מכ' אלף ראב"ע, המספר, שער בהוצ' השרש'. ועי' שרש. —  °הוֹצִיא ספר או עתון לאור, הדפיס אותו, פרסם אותו:  וכעת גמרו במועצותם להוציאם לאור על ידי הדפוס ולהוסיף עליהם אשר בבית גנזם כבר ואשר יבואון עוד שמה המאסף, שנ' תקמד, ועי' אור.

—  הָפע', הוּצָא, הוּצָאָה, מוּצֵאת, מוּצָאִים, מוּצָאוֹת. —  שהוציאו אותו:  ויאמר יהודה הוציאה ותשרף הוא מוּצֵאת והיא שלחה אל חמיה לאמר בראש' לח כד-כה.  והנה כל הנשים אשר נשארו בבית מלך יהודה מוּצָאוֹת אל שרי מלך בבל ירמ' לח כב.  והנה נותרה בה פלטה הַמּוּצָאִים בנים ובנות הנם יוצאים אליכם יחזק' יד כב. —  ומים וכדומה:  המים האלה יוצאים אל הגלילה הקדמונה וירדו אל הערבה ובאו הימה אל הימה הַמּוּצָאִים ונרפאו המים יחזק' מז ח. —  *מוּצָא מהכלל:  יחיד מוצא מכלל צבור ונשיא מוצא מכלל צבור וכו' משיח מוצא מכלל יחיד ונשיא מוצא מכלל יחיד ספרא ויקר', נדבה ד ה.[נשמט מן הקל:
—  עיר יֹצֵאת מאה, אלף, שכך וכך אנשים יוצאים ממנה למלחמה:  נפלה לא צוסיף קום בתולת ישראל נטשה על אדמתה אין מקימה כי כה אמר אדני יי' העיר הַיֹּצֵאת אלף תשאיר מאה וְהַיֹּצֵאת מאה תשאיר עשרה לבית ישראל עמו' ה ג-ד. —  יָצָא את הדבר, עשה מה שהיה ראוי לעשות בדבר:  טוב אשר תאחז בזה וגם מזה אל תנח ידך כי ירא אלהים יֵצֵא את כלם קהל' ז יח