יַצְאָנִית
°, ת"נ, — אשה שדרכה לצאת הרבה החוצה: שהזכר כובש את הנקבה שלא תהא יצאנית 1 (רש"י בראש' א כח). ע"ש יציאתה נקראת בת לאה שאף היא יצאנית היתה (שם לד א). כמה יצאנית ודברנית היתה אמנו חוה אשר ביום הבראה יצאה לאויר העולם ושמה למדבר פניה ללכת לקראת נחשים (זכות אדם 4)
1 כך בהרבה דפוסים, ובקצתם יוצאנית.