— קל לא נמצא.

— נִפע', נִצַּב, נִצְּבָה, נִצָּבָה, נִצַּבְתָּ, נִצְּבוּ, נִצָּב, נִצָּבִים, נִצָּבָה, נִצֶּבֶת, נִצָּבוֹת, — נִצַּב פלוני, קם ועמד זקוף, sich stellen; se mettre debout; set oneself: הנה אנכי נִצָּב על עין המים (בראש' כד יג).  מחר אנכי נִצָּב על ראש הגבעה (שמות יז ט).  והכהן נִצָּב פתח השער (שופט' יח יז).  ועל משמרתי אנכי נִצָּב כל הלילות (ישע' כא ח).  והנה יי' נִצָּב על חומת אנך (עמו' ז ז).  אתם נִצָּבִים היום כלכם לפני יי' אלהיכם (דבר' כט ט).  ושש מאות איש חגורים כלי מלחמתם נִצָּבִים פתח השער (שופט' יח יו).  אני האשה הַנִּצֶּבֶת עמכה בזה (ש"א א כו).  — וְנִצָּב עַל פלוני, עומד קרוב אצלו, מסביב לו, להמתין לו, לדבר אתו: והנה יי' נִצָּב עליו ויאמר אני יי' (בראש' כח יג).  מדוע אתה יושב לבדך וכל העם נִצָּב עליך מן בקר עד ערב (שמות יח יד).  וירא והנה שלשה אנשים נִצָּבִים עליו וירא וירץ לקראתם (בראש' יח ב).  ולא יכל יוסף להתאפק  לכל הַנִּצָּבִים עליו (שם מה א).  ושאול יושב בגבעה וכו' וחניתו בידו וכל עבדיו נִצָּבִים עליו (ש"א כב ו).  ויאמר שאול לעבדיו הַנִּצָּבִים עליו שמעו נא בני ימיני (שם ז).  ותדברנה הַנִּצָּבוֹת עליה אל תיראי כי בן ילדת (שם ד כ).  — וְנִצָּב על דבר מה, עומד לשמור על הדבר, לטפל בו: וישב אליו (בלק אל בלעם) והנה נִצָּב על עלתו הוא וכל שרי מואב (במד' כג ו).  — וְנִצָּב עַל פלוני, במשמ' עומד להשגיח עליו, לצוות לו: וירא את להקת הנביאים נבאים ושמואל עמד נִצָּב עליהם (ש"א יט כ).  ויען דאג האדמי והוא נִצָּב על עבדי שאול ויאמר ראיתי את בן ישי בא נבה (שם כב ט).  ויאמר בעז לנערו הַנִּצָּב על הקוצרים למי הנערה הזאת (רות ב ה).  — ונִצָּב לקראתו, לפגשו: לא ידעתי כי אתה נִצָּב לקראתי בדרך (במד' כב לד).  ויפגעו (שוטרי ישראל) את משה ואת אהרן נִצָּבִים לקראתם בצאתם מאת פרעה (שמות כ ה).  — וקצת במשמ' נגוד ואיבה: ודתן ואבירם יצאו נִצָּבִים פתח אהליהם (במד' יו כז).  נִצָּב לרב יי' ועמד לדין עמים (ישע' ג יג).  — ודבר ולא בע"ח, נִצָּב במשמ' עומד ומתקיֵם: לעולם יי' דברך נִצָּב בשמים (תהל' קיט פט).  — ועבר: והנה קמה אלמתי וגם נִצָּבָה (בראש' לז ז).  הלא חכמה תקרא ותבונה תתן קולה בראש מרמים עלי דרך בית נתיבות נִצָּבָה (משלי ח א-ב).  נִצְּבָה שגל לימינך בכתם אופיר (תהל' מה י).  הנה מקום אתי וְנִצַּבְתָּ על הצור (שמות לג כא).  ועלית בבקר אל הר סיני וְנִצַּבְתָּ לי שם על ראש ההר (שם לד ב).  לך אל פרעה בבקר הנה יצא המימה וְנִצַּבְתָּ לקראתו על שפת היאר (שם ז יה).  יקומו כל העם וְנִצְּבוּ איש פתח אהלו (שם לג ח).  — ובדברים לא בע"ח: וברוח אפך נערמו מים נִצְּבוּ כמו נד נזלים (שמות יה ח).  — ועי' נצב. 

— הִפע', הִצִּיב, הִצַּבְתָּ, הִצִּיבוּ, מַצִּיב, לְהַצִּיב, הַצִּיבִי, יַצִּיב, יַצֵּב, וַיַּצֵּב, יַצִּיבֵנִי, וַיַּצִּיבֵנִי, תַּצִּיב, תַּצִּיבֵנִי, יַצִּיבוּ, וַיַּצִּיבוּ — הִצִּיב אותו, עשה שיהיה נִצָּב, העמידו, stellen, legen; mettre; to set: וַיַּצֵּב אברהם את שבע כבשת הצאן לבדהן ויאמר אבימלך אל אברהם מה הנה שבע כבשות האלה אשר הִצַּבְתָּ לבדנה (בראש' כא כח-כט).  דרך קשתו וַיַּצִּיבֵנִי כמטרא לחץ (איכ' ג יב).  תמכת בי וַתַּצִּיבֵנִי לפניך לעולם (תהל' מא יג).  — ודברים לא בע"ח: באבירם בכרו יסדה ובשגיב צעירו הִצִּיב דלתיה (מ"א יו לד).  כי נמצאו בעמי רשעים  ישור כשך יקושים הִצִּיבוּ משחית אנשים ילכדו (ירמ' ה כו).  אתה הִצַּבְתָּ כל גבולות ארץ (תהל' עד יז).  בא שאול הכרמלה והנה מַצִּיב לו יד (ש"א יה יב).   ויך דויד את הדדעזר מלך צובה חמתה בלכתו לְהַצִּיב ידו בנהר פרת (דהי"א יח ג).  והיתה הפצירה פים למחרשות וכו' ולהקרדמים וּלְהַצִּיב הדרבן (ש"א יג כא).  הַצִּיבִי לך צינים שמי לך תמרורים (ירמ' לא כ).  בבכרו ייסדנה ובצעירו יַצִּיב דלתיה (יהוש' ו כו).  וַיַּצֵּב יעקב מצבה במקום אשר דבר (אלהים) אתו (בראש' לה יד).  וַיַּצֶב שם מזבח (שם לג כ).  בקע ים ויעבירם וַיַּצֶּב מים כמו נד (תהל' עח יג).  וַיַּצִּיבוּ עליו גל אבנים גדול מאד (ש"ב יח יז).  — והִצִּיב גבול: יַצֵּב גבלת עמים (דבר' לב ח).  בית גאים יסח יי' וְיַצֵּב גבול אלמנה (משלי יה כה).

— הָפע', הֻצַּב, מֻצָּב, — שהציבוהו: והנה סלם מֻצָּב ארצה וראשו מגיע השמימה (בראש' כח יב).

— הִתפ', הִתְיַצֵּב, הִתְיַצְּבוּ, הִתְיַצָּבָה, אֶתְיַצֵּב, אֶתְיַצְּבָה, תִּתְיַצֵּב, יִתְיַצָּב, יִתְיַצְּבוּ, — הִתְיַצֵּב האדם, קם ועמד זקוף: ויאמר משה אל העם אל תיראו הִתְיַצְּבוּ וראו את ישועת יי' (שמות יד יג).  ועתה הִתְיַצְּבוּ ואשפטה אתכם לפני יי' (ש"א יב ז).  וַיִּתְיַצְּבוּ בתחתית ההר (שמות יט יז).  וַיִּתְיַצֵּב מלאך יי' בדרך (במד' כב כב).  ויקחהו (את שאול) משם וַיִּתְיַצֵּב בתוך העם ויגבה מכל העם (ש"א י כג).  ויאמר המלך סב הִתְיַצֵּב כה (ש"ב יח ל).  און יחשב על משכבו יִתְיַצֵּב על דרך לא טוב (תהל' לו ה).  אם תוכל השיבני ערכה לפני הִתְיַצָּבָה (איוב לג ה).  על משמרתי אעמדה וְאֶתְיַצְּבָה על מצור ואצפה לראות מה ידבר בי (חבק' ב א).  — והִתְיַצֵּב לפני פלוני, לדבר אתו, לשמֹע מה בפיו, לקבל פניו: השכם בבקר וְהִתְיַצֵּב לפני פרעה הנה יוצא המימה ואמרת אליו (שמות ח יו).  ועתה הִתְיַצְּבוּ לפני יי' לשבטיכם ולאלפיכם (ש"א י ט), כדי לעמד לגורל.  חזית איש מהיר במלאכתו לפני מלכים יִתְיַצָּב בל יִתְיַצָּב לפני חשכים (משלי כב כט).  לא יִתְיַצְּבוּ הוללים לנגד עיניך (תהל' ה ו).  — ובמשמ' של איבה: לא יִתְיַצֵּב איש בפניך עד השמדך אתם (דבר' ז כד).  מי יִתְיַצֵּב לפני בני ענק (שם ט ב).  לא יִתְיַצֵּב איש בפניכם (שם יא כה).  לא יִתְיַצֵּב איש לפניך כל ימי חייך (יהוש' א ה).  ומי הוא לפני יִתְיַצָּב (איוב מא ב).  — ואמר בן סירא: מה נהדר בנטותו יד בהניפו כידון על עיר מי הוא לפניו יתיצב כי מלחמות יי' נלחם (ב"ס גני' מו ב-ג).  — וְהִתְיַצֵּב עם פלוני, אצלו: וירד יי' בענן וַיִּתְיַצֵּב  עמו שם (שמות לד ה).  ולקחת אתם (את שבעים הזקנים) אל אהל מועד וְהִתְיַצְּבוּ שם עמך (במד' יא יו).  — וְהִתְיַצֵּב לו עם פלוני, עזר לו נגד פלוני: מי יקום לי עם מרעים מי יִתְיַצֵּב לי עם פעלי און (תהל' צד יו).  — וְהִתְיַצֵּב עַל פלוני, כמו נִצָּב עַל: ויהי היום ויבאו בני האלהים לְהִתְיַצֵּב על יי' (איוב א ו).

—  הִפְתַע'1, הֵתַצֵּב, תֵּתַצַּב, — כמו הִתְיַצֵּב, תִּתְיַצַּב: וַתֵּתַצַּב2 אחתו מרחק לדעה מה יעשה לו (שמות ב ד).

— פִע', °יִצֵּב, — כמו הִצִּיב: מאין כמוך בטכסך מוצא דשא וזרדים, מאין כמוך ביצבך גן להצמיח מגדים (יוצ' יוה"כ, מאין כמוך).  וימין האל יצבי גבורתך לתלפיות, ונדחי אפסים שובבי מבין פריצי חיות (ר"י הלוי, סליחה, אלהים שחרתיך).