עת' יֵרַע, — היה רע: וַיֵּרַע בעיני יי' אשר עשה (אונן) וימת גם אתו (בראש' לח י). — יָרַע הדבר בעיניו: וַיֵּרַע הדבר מאד בעיני אברהם (בראש' כא יא). — ויָרַע בעיניו על הדבר: אל יֵרַע בעיניך על הנער ועל אמתך (שם יב). — יָרַע לבבו בדבר, הצטער עליו: נתון תתן לו ולא יֵרַע לבבך בתתך לו (דבר' יה י). — יָרְעָה לו רעה, הצטער על דבר: וַיֵּרַע להם רעה גדלה אשר בא אדם לבקש טובה לבני ישראל (נחמ' ב י). — ויָרְעָה עינו בפלוני, קנא בפלוני, הצטער שיש לו לפלוני דבר: האיש הרך בך והענג מאד תֵּרַע עינו באחיו ובאשת חיקו וביתר בניו אשר יותיר (דבר' כח נד). — יָרַע הדבר לפלוני, הזיק לו הדבר: ויאמר דוד אל אבישי עתה יֵרַע לנו שבע בן בכרי (שמרד בדוד) מן אבשלום (ש"ב כ ו). — ופעל סתמי, יָרַע לפלוני, באה עליו רעה: ויקציפו על מי מריבה וַיֵּרַע למשה בעבורם (תהל' קו לב). — יָרְעוּ פניו, היו פניו רעים, דלים, כחושים: ויאמר לי המלך מדוע פניך רעים ואתה אינך חולה וכו' ואמר למלך המלך לעולם יחיה מדוע לא יֵרְעוּ פני אשר העיר בית קברות אבתי חרבה ושעריה אכלו באש (נחמ' ב ב-ג). — יֵרַע שריד, עי' ב. רעה.