* 1, ירוק, ת"ז, לנק' יְרֻקָּה, ירוקה, מ"ר יְרֻקִּים, ירוקים, יְרֻקּוֹת, ירוקות, — שיש לו צבע של יֶרֶק, של עשב, של דשא, grün; vert; green:  אתרוג הכושי וכו' והירוק ככרתי (סוכ' ג ו). — וגם הגון הנוטה קצת לגון החלמוני, gelb; jaune; yelow: הוא היה מטמא שער הפקודה ודם הירוק (עדי' ה ו).  כתם ירוק (נדה יט:). — ולנק':  היתה (הסוטה) מלובנת עושין אותה (המים) שחורה (היתה) מאדמת עושין אותה ירוקה (מד"ר במד' ט) — ומ"ר:  נפלה (העוף) לאור ונחמרו בני מעיה אם ירוקים פסולים אם אדומים כשרין (חול' ג ג).  הבגדים מטמאין בירקרק שבירוקים ובאדמדם שבאדומים (נגע' יא ד).  פניו (של המת) ירוקין סימן רע לו פניו צהובין ואדומים סימן יפה לו (כתוב' קג:).