1, ש"נ, כנ' אִשִּׁי, אִשּׁוֹ, אֶשְׁכֶם, מ"ר אִשִּׁים, אִשּׁוֹת, א) אותה הפעולה הטבעית הנותנת חום ואור יחד, Feuer; feu; fire: תנור עשן ולפיד אֵשׁ (בראש' טו יז). לא תבערו אֵשׁ בכל משבתיכם ביום השבת (שמות לה ג). ולילה בעמוד אֵשׁ להאיר להם (שם יג כא). כי אֵשׁ יצאה מחשבון להבה מקרית סיחן אכלה ער מואב (במד' כא כח). תצא אֵשׁ מן האטד ותאכל את ארזי הלבנון (שופט' ט יה). ארצכם שממה עריכם שרפות אֵשׁ (ישע' א ז). חציו (של העץ) שרף במו אֵשׁ (שם מד יו). הנה היו כקש אֵשׁ שרפתם (שם מז יד). והצתי אֵשׁ בשעריה ואכלה ארמנות ירושלם ולא תכבה (ירמ' יז כז). והצתי אֵשׁ בחומת רבה ואכלה ארמנותיה (עמו' א יד). באפס עצים תכבה אֵשׁ ובאין נרגן ישתק מדון (משלי כו כ). — ועם הבכלם : ונתנו בני אהרון הכהן אֵשׁ על המזבח וערכו עצים על הָאֵשׁ (ויקר' א ז). ונמסו ההרים תחתיו וכו' כדונג מפני הָאֵשׁ (מיכה א ד). וירא והנה הסנה בער בָּאֵשׁ (שמו' ג ב). והנתר ממנו עד בקר בָּאֵשׁ תשרפו (שם יב י). קוצים כסוחים בָּאֵשׁ יצתו (ישע' לג יב). בקר הוא בער כְּאֵשׁ  להבה (הוש' ז ו). פחם לגחלים ועצים לְאֵשׁ ואיש מדונים לחרחר ריב (משלי כו כא).  אוד מצל מֵאֵשׁ  (זכר' ג ב). — ובכנו': ועל הארץ הראך את אִשּׁוֹ הגדולה (דבר' ד לו). גם אור רשעים ידעך ולא יגה שביב אִשּׁוֹ (איוב יח ה). וְאִשָּׁם לא תכבה (ישע' סו כד). הן כלכם קדחי אש מאזרי זיקות לכו באור אֶשְׁכֶם ובזיקות בערתם (שם נ יא).  —  ומ"ר אִשׁוֹת: בדבר אל ע[צ]ר (אליהו) שמים גם [ירדו] שלש אשות (ב"ס גני' מח ג). שש אשות הן יש אוכלת ואינה שותה וכו' ויש אוכלת לחין כיבשין (יומ' כא:). בשתי אשות  באש של מעלה ובאש של מטה (מד"ר שה"ש, סמכוני). וכמה אלף אלפים ורבי רבבות מלאכים שאין אשותיהם דומין זה לזה (ר"י ברצלוני, יצי' קצד). אראה הפלא הזה אם נשתנה הסנה משאר העצים או נשתנה האש משאר האשות  (רבנו בחיי, שמות). וברוב ממשלתו שבו מקרר האשות החזקות והאשות שאין שורפין (ברית מנוחה, ניקוד הט'). שהוא אש (הגיהנם) יסודי דק פנימי וחזק יותר משאר אשות (אבק' רוכל ב).  — וגם אִשִּׁים : בנטלו בימין מחתה בגחלי אשים (ר"י בן אביתור, עבודה). גופם (של המלאכים) אשים לא כגוף אישים (ר"י הלוי, שלשי קדוש, אופן א פסח). ואיננו כשאר העננים והאשים הנקרים באויר מסבות אחרות (ר"י אבן תבון, כוזרי ב ג). אם הוא אש מורכב רצוני אויר מתלהב ושורף כאשים  הנמצאים אצלינו (ר"י אברבנל, מ"א ט). יש מן האשים העליונים שיש לה זוהר גדול ואינה אוכלת כאש המלאך הנראה בסנה (ר"י קמחי, ס' הגלוי, לב). — ובמליצה, חם חזק מאד: אֵשׁ אכלה נאות מדבר (יואל א יט).  — ג) כעס וחרון גדול, Zorn; colère; anger: כי אֵשׁ  קדחה באפי ותיקד עד שאול תחתית ותאכל ארץ ויבלה ותלהט מוסדי הרים (דבר' לב כב). אלה עשן באפי אֵשׁ יקדת כל היום (ישע' סה ה). כי אֵשׁ  קדחה באפי עליכם תוקד (ירמ' טו יד). כי אֵשׁ  קדחתם באפי עד עולם תוקד (שם יז ד).  ושפכתי עליך זעמי בְּאֵשׁ עברתי אפיח עליך (יחז' כא לו). — ובכלל כל רגש חזק, עז: וּבְאֵשׁ קנאתו תאכל כל הארץ צפנ' א יח). ועל שפתיו כְּאֵשׁ צרבת  (משלי יו כז). חם לבי בקרבי בהגיגי תבער אֵשׁ (תהל' לט ד).  — וכל דבר מחריב ומכלה, דבר, מגפה: כי אֵשׁ היא עד אבדון תאכל (איוב לא יב). לכן שמע ה' ויתעבר וְאֵשׁ  נשקה ביעקב (תהל' עח כא). בחוריו אכלה אֵשׁ  (שם שם סג).  — אש נחה: ויבושל באש נחה (מאיר אלדבי, ש"א ד, אצטומכא). ותבשל הכל על אש נחה עד שיתעצה (שם). — ומשל: אש מעט שורפת גדישין הרבה (א"ב של בן סירא). עצים קטנים מדליקים את הגדולים (רשב"צ דוראן, מ"א א ו). בעלות העשן נודע האש (בן זאב, תרגום בן סירא, כז). — ד) * כנוי לקדחת2,  Fieber; fièvre; fever. אש עצמות: (מה היא) אחילו אמר רבי אליעזר אש של עצמות (גיט' ע.), ר"ל קדחת פנימית אחילו — ה) °אֵשׁ  פרסית, — אחד ממיני המורסות, יְצִיאוֹת.  — ו)   °אחד מארבעת היסודות שהניחו הפלסופים הקדמונים להרכבת הגופים: שלש אמות אמש בעולם אויר מים אש (יצירה ג ג). ומה נפלאה חכמה בארבעה יסודותיו והם אש והרוח ומים והעפר בהתחברם עולם אזי בם ותולדותיו (ראב"ע בשם אל). והיסודות הארבע שהם האש והרוח והמים והעפר (  חו"ה היחו' ה). אש היסודית וכו' האש העליונה אין גון לה (כוזרי ה יד). ברא האל למטה מגלגל הירח גולם אחד שאינו כגולם הגלגלים וברא ארבע צורות לגולם זה וכו' צורה ראשנה צורת האש נתחברה במקצת גולם זה ונהיה משניהם גוף האש וכו' הגוף הראשון הסמוך לגלגל הירח הוא גוף האש למטה ממנו גוף הרוח למטה ממנו גוף המים למטה ממנו גוף הארץ (רמב"ם יסוה"ת ג י). ארבעה גופים הללו שהם אש ורוח ומים וארץ הם יסוד כל הנבראים למטה מהרקיע (שם ד א). הסכימו החכמים שיש ארבע יסודות מתחת גלגל הירח וטבע כל א' וא' מהם מקיף את חבירו וכולל אותו מכל צד הראשון הוא האש והוא חם ויבש בטבעו ואחריו יסוד האויר וכו' (רוח חן ז). והחֹמר אשר הוא רחוק ממנו הוא המים והאויר והאש והארץ אשר מחבורם יהיו הצמחים ואלו הד' הם אשר נקראם יסודות (מלות הגיון ט). — ומצוי הרבה מאד בספרות הפלסופית.

אור, וכו' עי' במקומו. — אוּר. — אוּד, גזיר עץ שנשרף קצתו באש. — אִזֵר, מְאַזֵּר זיקות, — אָח, כלי לגחלים לחמם הבית — אָכַל, אֵשׁ אֹכֶלֶת — *אֵלִיתָה, עץ דק להדליק האש, — אָפָה, לחם וכדומה. — אִשֶּׁה.

*בָּלַח, מַבְלִיחַ. — בָּעַר, אֵשׁ בֹּעֶרֶת. — הִבְעִיר אש. — בְּעֵרָה. — בִּשֵׁל, התקין מאכל באש ומים.

גַּחֶלֶת. — *גֵץ.

דָלַק, הדליק, — דְלֵקָה.

זִיק, זיקות.

חוֹל, עוף שטובל באש ומחדש נעוריו. — חֹם, חַם, חִמֵּם, עי' במקומו, — חָרַךְ.

יָקַד, יְקוֹד.

כִּבָּה. — כִּבְשָׁן, לשרף לבנים. — כִּדוֹד. — כָּוָה. — כִּיוֹר. — *כִּירָה. —*כַּנוֹנָה.

לִבָּה. — לְהָבָה. — לָחַךְ, האש לחכה. — לַפִּיד. — לָשׁוֹן, לְשׁוֹן אֵשׁ.

§מַדְלֵק, קיסם ראשו טבול בגפרית וכדומה, להדליק אש. — מוֹקֵד. — מִכְוֶה.

*נהר אש, קבוץ הרבה כוכבים קטנים ברקיע. — נוּר. — נטף. — ניצוץ. — נשא.

*סִכְסֵךְ באש. — *סִפְסֵף.

*עֲלִיתָה, ,בריה הגדית שמכבה האש.

*פְּתִילָה, שבה נאחזת האש בתוך שמן וכדומה.

צֹר, אבן שמוציאים ממנו אש בהקשה. — צָרַב. — צָרֶבֶת. — צָלִי, צלי אש.

קָדַח. — קָטַף. — קָלָה, קָלוּי. — קָלַח, האש קלחה. —°קושיאל, מלאך מכה בשבט של אש.

*רִגְיוֹן, נהר של אש שטובלים בו המלאכים. — רָתַח, הרתיח באש.

שְׁבִיב. — שלהבת. — שָׂרַף, עי' במקומו. — שְׂרֵפָה.

תַּבְעֵרָה, כמו שרפה.