אות השתים עשרה1 באלף-בית העברי ושמה לַמֶד, עי' זה הערך.

מוצא אות זו מן השִׁנַּיִם, ר"ל שֶׁקולָה מתהוה ע"י סגירת חלל הפה בהדוק מרפרף של קצה הלשון בהשנים, והיא אחת מאותיות הדליקה2, ב. °דליקה, והברתה דומה כמעט בפי כל היהודים, רק שהיהודים ברוסיה הֹברים אותה קצת קשה כמו קול הלמד הקשה הרוסית3.  ובקצת ארצות הבדילו בין הברת ל במלת אֵל שקראוה קצת דגושה והברת ל במלת אֶל שקראוה רפויה4.  ל נחה לפני י מונעת באחת התנועות היו היהודים לפנים הֹברים לפעמים, בפרט בקריאה נגינית חגיגית, בהברה חִכִּית רכה מאד עד שהיתה מתמזגת עם הברת היוד שלאחריה5. 

בצרופי שרשי המלים העבריות אין אות ל מתחברת עם אות ר ואין בהן צרוף לר6, יצאה המלה * אולר שצרופה מסֻפק ונראה שאין מקורה עברי.

 בתוך הלשון העברית בעצמה וכמו"כ בינה ובין שאר הלשונות השמיות תתחלף אות ל באות נ, כמו לשכה-נשכה, כַלָּה ובערב' כַנַּה كَنَّة, צֶלֶם ובערב' צנמ صنم, וכמו"כ באות ר, כמו ארמון-אלמון, שרשרת-שלשלת, אלמנה-ארמלתא, ובערב' ארמלה ارماة, וכמו"כ עם מ, כמו גלגלת ובערב' גמגמה جمجمه, ועם ד, כמו אזל ובתלמוד אזדא.

בבניני קצת השמות תתוסף האות ל בסוף השרש, כמו גִּבְעֹל, כַּרְמֶל, קַרְסֹל, וכדומה.  ובקצת שמות בתוך המלה, כמו שַׁלְאֲנָן7 במקום שַׁאֲנָן.

בשרש לקח תפל ל פ"פ בצווי: קַח במקום לְקַח, ותבָלע בע"פ בעתיד אֶקַּח, יֻקַּח, וכמו"כ בשם מִקַּח וכדו'.

ל8 היא גם אות שמושית, ומשמשת בהוראה כללית של נטייה והתנועעות למקום ולמטרה, ותתחבר בראש המלה במלות הגוף ושמות ומקורות של פעלים, ותנוע בשוא נע לְ לפני אות מונעת באחד המלכים: לְדַרְכְּךָ מ"א יט יה, לְאֻלָם שם ז כא, לְשִׁבְרֵךְ ירמ' ל יב, לְלוֹט בראש' יג ה, לְמֵישָׁרִים שה"ש ז י, לְנָכְרִי דבר' יד כא, לְנֶגַע ויקר' יג ב.  ובקמץ לָ בפרט בהפסק גדול או קטן: ולא שת לבו גם לָזֹאת שמות ז כג, ונגד זה: לְזֹאת יקרא אשה בראש' ב כג, בין דם לְדָם בין דין לְדִין ובין נגע לָנֶגַע דבר' יז ח, בין מים לָמָיִם בראש' א ו, ובכ"ז: וימס לבב העם ויהי לְמָיִם יהוש' ז ה, בין טוב לָרַע ויקר' כז לג, ובכ"ז: האדע בין טוב לְרָע ש"ב יט לו, להבין בין טוב לְרָע מ"א ג ט, פה לָפֶה מ"ב י כא, צו לָצָו ישע' כח יג, מדור לָדוֹר ישע' לד י.  ובחבור עם קצת שמות שנהיו כמו תה"פ: לָבֶטַח, לָטֹרַח, לָמַס, לָנֶצַח, אך: לְנַצַח נצחים ישע' לד י, לָעַד, לָבַז, לָרֹב, לָרִיק, אך: לְרִיק יגיעה איוב לט יו, לָשׂבַע, אך: לְשׂבַע נפשו משלי יג כה.  ועפי"ר בהתחברות עם מלים בנות הברה אחת או מקור פעלים מלעיל ולא בסמיכות: לָבוֹא, לָגַעַת, לָגֶשֶׁת, לָקֹב, לָקוּם, לָצֵאת, לָשֵׂאת, לָרִיב, לָקַחַת, לָשֶׁבֶת, לָתֵת, ולעומת זה: לְבֹא חמת במד' יג כא, לְשֶׁבֶת אברם בראש' יו ג, לְצֵאת בני ישראל שמות יט א.  ובחירק בחבור עם מקורי פעלים ובגד כפת אחריה דגושה: לִבְגֹּד ישע' לג א, לִבְכּוֹת בראש' מג ל, לִזְכֹּר שם ט יו, לִכְבּוֹשׁ אסת' ז ח, לִכְתֹּב דבר' לא כד, לִלְבֹּן שמות ה ז, לִלְבּשׁ בראש' כח כ, לִמְכּוֹר נחמ' י לב, לִנְבֹּחַ ישע' נו י, לִנְגּוֹעַ איוב ו ז, לִנְגֹּף שמות יב כג, לִנְדֹּחַ דבר' כ יט, לִנְדֹּר במד' ו ב, לִנְפֹּל שם יד ג, לִסְבֹּב שם כא ד, לִסְבֹּל בראש' מט יה, לִסְגּוֹר יהוש' ב ה, לִסְפֹּר בראש' יה ה, לִסְתּוֹם דהי"ב לב ג, לִפְתֹּר בראש' מא יה, לִצְבֹּא ישע' לד א, לִקְבֹּר בראש' כג ח, לִרְגּוֹם במד' יד י, לִרְדֹּף יהוש' ח יו, לִרְכֹּב ש"ב יו ב, לִרְפֹּא הוש' ה יג, לִשְׁבֹּר בראש' יט ט, לִשְׁכַּב שם לד ז, לִשְׁכֹּן במד' ט כב, לִשְׁכֹּר לשְׁכר במקור הסרוק. במקור במקרא: לִשְׂכר בשׂין שמאלית. הערת פב"י דהי"א יט ו, לִשְׁפֹּט שמות יח יג, לִשְׁפֹּךְ ישע' נט ז, לִתְפּוֹר קהל' ג ז, לִתְפֹּשׂ יחזק' כא יו. — וגם עם בגד כפת רפויות: לִבְדוֹק דהי"ב לד י, לִנְתוֹשׁ וְלִנְתוֹץ ירמ' א י, לִצְבֹא צבא במד' ד כג, ולא נתברר טעם שנוי זה. — לפני א ה ח ע פתוחה בפתח: לַחְטֹב דבר' יט ה, לַחְמָם ישע' מז יד, לַחְפֹּר יהוש' ב ב, לַחְצֹב ירמ' ב יג, לַחְקוֹר משלי כג ל,  לַחְשֹׁב משלי יו ל, לַחְשׂף חגי ב יו, לַחְתּוֹת ישע' ל יד, לַחְתֹּם דני' ט כד, לַעְזֹר דהי"ב יט ב, לַעְשֵׂר דבר' כו יב.  ועם חטף פתח אחריו: לַאֲבֵלֵי ישע' סא ג, לַאֲסוּרִים שם מט ט, לַאֲשֶׁר בראש' מג טז, לַחֲבוֹק קהל' ג ה, לַחֲבשׁ ישע' סא א, לַחֲטוֹף תהל' י ט, לַחֲשֹׁב9 מחשבת שמות לא ד, לַעֲזֹר יהוש' י לג, לַעֲצֹר דהי"ב כב ט.  ותנוע בפתח גם לפני אותיות אחרות, כשנשמטה אחריה אות פתוחה והוטלה תנועתה על הלמד: לַרְאֹתְכֶם דבר' א נג, במקום לְהַראתכם, לַצְבּוֹת בטן במד' ה כב, במקום לְהַצבות, וכדומה.  ועם סגול לפני אלף שואית: לֶאְסֹר אסר במד' ל ג, לֶאְסֹר שריו תהל' קה כב.  ולפני אֱ: לֶאֱסוֹר את שמשון שופט' יה י.  בהמלה השגורה מאד לאמר נחה האלף והלמד תנוע בצירי, לֵאמֹר, וכן לֵאלֹהִים בראש' יז ז, לֵאלֹהוֹ חבק' א יא, לֵאלֹהֵיהֶן במד' כה ב.  ובפתח בהשם לַאדֹנִי בראש' כד נו, לַאדֹנָי שם יח ל, לַאדֹנֶיךָ מ"א יח ח, לַאדֹנָיו שמות כא לב, לַאדֹנֶיהָ שם ד.  ותשמט ה הידיעה אחריה ותקבל תנועת ה הנשמטה: לָאֱלֹהִים שמות כב יט, לָאֲנָשִׁים בראש' יט ח, לָאֱמֹרִי במד' כב ב, לַבָּתִּים יהוש' ז יד, לַבָּמוֹת דהי"ב יא יה.  לַיּוֹשֵׁב ישע' כח ו.  וכמו"כ תשמט לפעמים ה במקור נפע' בקצת פעלים עם ל השמוש בראשם ותנוע הלמד בצירי: לֵעָנוֹת שמות י ג, במקום לְהֵענות, לֵרְָאוֹת שם נד כד, במקום לְהֵראות, וכן לֵאוֹר איוב לג ג, במקום לְהֵאוֹר, וכמו"כ לָבִיא ירמ' לט ז, במקום לְהָביא.  ופשט דרך שמוש זה בזמן המשנה ואח"כ, כמו: לִבָּטֵל, ליבטל יבמ' ו ו, לֵהָרֵג, ליהרג ערכ' א ג, לֵהָנוֹת, ליהנות כתוב' ז א, לִטָּהֵר, ליטהר כלים ג א, לִטָּמֵא, ליטמא מעי' ד ו, לִכָּנֵס, ליכנס ב"ב ג ו, לִסָּקֵל, ליסקל סנה' ו א, לֵעָשׂוֹת, ליעשות עדי' ה ו, ועוד.  לפני י נחה תנוע הלמד בתנועת חירק ארוך: לִיהוּדָה במד' א ז. — ותתחבר עם מלות הגוף: לִי, לְךָ, לָךְ, * לֵךְ, לוֹ, לָהּ, לׂנוּ, לָכֶם, -כֶן, לָהֶם, -הֶן, לָהֵנָּה,עי' כ"א במקומה. — ועם שמות ופעלים ותשמש[10 להורות הפנייה וההעתק ממקום למקום: ויבא הלך לְאִישׁ העשיר ש"ב יב ד.  ובאו לָהֶם  בית ישראל עמו' ו א.  כלם נקבצו ובאו לָךְ ישע' מט יח.  מלכך יבוא לָךְ זכרי' ט ט.  ואתה מרבבת קדש מימינו אשדת לָמו דבר' לג ב.  שלחוני ואלכה לַאדֹנִי בראש' כד נו.  ואלכה אל מקומי וּלְאַרְצִי שם ל כה.  הנני הולך לְעַמִּי במד'  כד יד.  ויתהלכו משם בני ישראל בעת ההיא איש לְשִׁבְטוֹ ולמשפחתו שופט' כא כד.  שוב אל ארץ אבותיך וּלְמוֹלַדְתֶּךָ בראש' לא ג.  שובו לכם לְאָהֳלֵיכֶם דבר' ה כז.  שבתי לִירוּשַַַַַָׁלִִִִִִִִִִִִִִִִִִִִִִִַַ ִם  ברחמים זכר' א יו.  שובו לַאֲשֶׁר העמיקו סרה ישע' לא ו.  השב תשיבם לְאָחִיךָ וכו' והשבתו לו דבר' כב א-ב.  אלהים חושה-לִּי תהל' ע ו.  ישובו לִי יראך שם קיט עט.  חושה לִּי האזינה קולי שם קמא א.  עלי לשלום לְבֵיתֵךְ ש"א כה לה.  עלית כלך לַגֵּגּוֹת ישע' כב א.  אז ירדו לַשְׁעָרִים עם יי' שפט' ה יא.  רד לְבֵיתְךָ ש"ב יא ח.  דודי ירד לְגַנּוֹ לַעֲרוּגות הבשם שה"ש ו ב.  ויצאו אנשי העיר לִקְרַאת ישראל יהוש' ח יד.  וישכימו בבקר ויצאו לְמִדְבַּר תקוע דהי"ב כ כ.  צאו לְעָרֵי יהודה שם כד ה.  ולא נסור איש לְבֵיתוֹ שפט' כ ח.  ויברחו איש לְשָׂדֵהוּ נחמ' יג י.  וינגף ישראל וינסו איש לְאֹהָלָיו ש"א ד י.  ויפצו מעל העיר איש לְאֹהָלָיו ש"ב כ כב.  וישב לבן לִמְקֹמוֹ בראש' לב א.  ואתם רצים איש לְבֵיתוֹ חגי א ט.  רגליהם לְרַע ירצו ישע' נט ז.  ואת כל ישראל שלח איש לְאֹהָלָיו שפט' ז ח. — ובהשמטת עצם פעל הפנייה וההעתק מפני שהוא נשמע בכח: לְאֹהָלֶיךָ ישראל מ"א יב יו.  — ועם פעלים של פנייה, הבטה וכדומה: ונבט לָאָרֶץ והנה חשך ישע' ה ל.  כלנו כצאן תעינו איש לְדַרְכּוֹ פנינו שם נג ו. — ובחסרון הפעל פנה שנשמע בכח: ופניהם לַבָּיִת דהי"ב ג יג. — ועם הפעל הגביה: העמק שאלה או הגבה לְמָעְלָה ישע' ז יא. — ועם הפעל פרש: ונפרש כפינו לְאֵל זר תהל' מד כא. — ואחרי הפעלים של פנייה ותנועה להורות הנגיעה במטרה: דבקה לָאָרֶץ בטננו תהל' מד כו.  מקול אנחתי דבקה עצמי לִבְשָׂרִי שם קב ו.  דבקה לֶעָפָר נפשי שם קיט כה.  תדבק לשוני לְחִכִּי שם קלז ו.   וכנף הכרוב האחד אמות חמש מגיע לְקִיר הבית והכנף האחרת אמות חמש דבקה לִכְנַף הכרוב האחר דהי"ב ג יב.  ותקרב לַשַּׁחַת נפשו איוב לג כב. — ועם הפעל נשק: גשה נא ושקה-לי בני ויגש וישק לוֹ בראש' כז כו-כז.  וישק יעקב לְרָחֵל שם כט יא.  וישק המלך לְאַבְשָׁלוֹם ש"ב יד לג.  ותשק ערפה לַחֲמוֹתָהּ רות א יד. — ב) להוראת הפנייה והנטייה והקרבה לעת מעתות הזמן: ותבא אליו היונה לְעֵת ערב בראש' ח יא.  ויברך הגמלים מחוץ לעיר אל באר המים לְעֵת ערב לְעֵת צאת השאבת שם כד יא.  לי נקם ושלם לְעֵת תמוט רגלם דבר' לב לה.  ויהי לְעֵת בוא השמש צוה יהושע ויורידום מעל העצים יהוש' י כז.  ויהי לִתְשׁוּבַת השנה לְעֵת צאת המלאכים וכו' ויהי לְעֵת הערב ויקם דוד מעל משכבו ש"ב יא א-ב.  ויהי לְעֵת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו מ"א יא ד.  רק לְעֵת זקנתו חלה את רגליו שם יה כג.  כי לִתְשׁוּבַת השנה מלך ארם עלה עליך שם כ כב.  לְעֵת ערב והנה בלהה בטרם בקר איננו ישע' יז יד.  ויאמר לה בעז לְעֵת האכל רות ב יד.  והיה לְעֵת ערב יהיה אור זכר' יד ז.  ויהי יי' משגב לדך משגב לְעִתּוֹת בצרה תהל' ט י.  תשיתמו כתנור אש לְעֵת פניך יי' באפו יבלעם ותאכלם אש שם כא י.  על זאת יתפלל כל חסיד אליך לְעֵת מצוא שם לב ו.  אל תשליכני לְעֵת זקנה שם עא ט.  כהם יוקשים בני האדם לְעֵת רעה כשתפול עליהם פתאם קהל' ט יב.  יבא לְעִתִּים מזמנים עזר' י יד.  וירד לְקֵץ שנים אל אחאב דהי"ב יח ב.  וּלְמִקְצָת הימים אשר אמר המלך להביאם דני' א יח.  וּלְקֵץ שנים יתחברו שם יא ו.  ותנוח ותעמד לגרלך לְקֵץ הימין שם יב יג. — וגם לשעה קבועה בזמן העתיד: התפאר עלי לְמָתַי אעתיר לך וכו' ויאמר לְמָחָר שמות ח ה-ו.  והיו נכנים לַיּוֹם השלישי שם יט יא. והיה נכון לַבֹּקֶר שם לד ב .  התקדשו לְמָחָר במד' יא יח.  צרור הכסף לקח בידו לְיוֹם הכסא יבא ביתו משלי ז כ.  להיות עתידים לַיּוֹם הזה אסת' ג יד.  וגם לְמָחָר אני קרוא לה שם ה יב. — ועם המלה מועד: אשר תלד לך שרה לַמּוֹעֵד הזה בשנה האחרת בראש' יז כא.  לַמּוֹעֵד אשוב אליך כעת חיה שם יח יד.  ותלד שרה לאברהם בן לזקניו לַמּוֹעֵד אשר דבר אתו אלהים שם כא ב.  את חג המצות תשמר וכו' לְמוֹעֵד חדש האביב שמות כג יה.  ואתה לא באת לְמוֹעֵד הימים ש"א יג יא. — ובמשמ' כַּאֲשֶׁר יבוא: ומה תעשו לְיוֹם פקדה ישע' י ג.  מה תעשו לְיוֹם מועד וּלְיוֹם חג יי' הוש' ט ה.  שמה ושערורה נהיתה בארץ וכו' ומה תעשו לְאַחֲרִיתָהּ ירמ' ה ל-לא.  היעמד לבך אם תחזקנה ידיך לַיָמִים אשר אני עשה אותך יחזק' כב יד.  והיו לי אמר יי' צבאות לַיּוֹם אשר אני עשה סגלה מלא' ג יז. — ובפעולה נמשכת להורות העת שעד אז תמשך הפעולה: ולא ילין לַבֹּקֶר זבח חג הפסח שמות לד כה.  ולא ילין מן הבשר אשר תזבח בערב ביום הראשון לַבֹּקֶר דבר' יו ד.  וייחל שבעת ימים  לַמּוֹעֵד אשר (אמר) שמואל ש"א יג ח.  חמאה ודבש יאכל לְדַעְתּוֹ מאס ברע ובחור בטוב ישע' ז יה.  וגם אנכי מנעתי מכם את הגשם בעוד שלשה חדשים לֹקָּצִיר עמו' ד ז. — ואחרי המלה עַד: ואני ישב משומם עד לְמִנְחַת הערב עזר' ט ד.  וכל הקהל משתחוים והשיר משורר והחצצרות מחצצרים הכל עד לִכְלֹות העלה דהי"ב כט כח. — ולפני המלים דּוֹר, נֶצַח, עַד, עוֹלָם: זה שמי לְעֹלָם וזה זכרי לְדֹר דר שמות ג יה.  לְדוֹר ודור ישכנו בה ישע' לד יז.  אתה יי' לְעוֹלָם תשב כסאך לְדוֹר ודור איכ' ה יט.  ויהודה לְעוֹלָם תשב וירושלם לְדוֹר ודור יוא' ד כ.  וצדקתי לְעוֹלָם תהיה וישועתי לְדוֹר דורים ישע' נא ח.  קרבם בתימו לְעוֹלָם משכנתם לְדוֹר ודר תהל' מט יב.  הַלְעוֹלָמִים יזנה אדני ולא יסיף לרצות עוד האפס לָנֶצַח חסדו גמר אמר לְדֹר ודר שם עז ה-ט.  הַלְעוֹלָם תאנף בנו תמשך אפך לְדֹר ודר שם פה ו.  עד עולם אכין זרעך ובניתי לְדֹר ודור כסאך שפ פט ה.  ואתה יי' לְעוֹלָם תשב וזכרך לְדֹר ודר שם קב יב.  לְעוֹלָם יי' דברך נצב בשמים לְדֹר ודר אמונתך שם קיט פט-צ.  כי לא לְעוֹלָם חסן ואם נזר לְדוֹר דור משלי כז כד.  ותהי ליום אחרון לָעַד עד עולם ישע' ל ח.  ויטרף לָעַד אפו ועברתו שמרה נצח עמו' א יא.  לא החזיק לָעַד אפו מיכ' ז יח.  שפת אמת תכון לָעַד משלי יב יט.  מי יתן אפו ויכתבון מלי מי יתן בספר ויחקו בעט ברזל ועפרת לָעַד בצור יחצבון איוב יט כג-כד. — ומזה אחרי הפעלים אמר, דבר, נתן, ענה, עשׂה, שלח, הֵרַע, הֵיטִיב, וכיוצא בהם, שיש בהם ענין של פנייה והעתק גשמי או רוחני מאיש לאיש, מדבר לדבר. — וכמו"כ בפעלים שמֻשג הפנייה וההעתק הוא דמיוני: דָמָה לוֹ, חם לוֹ, חרה לוֹ, טוב לוֹ, מר לוֹ, נעם לו, וכיוצא בהם. — ותבוא אחרי קצת פעלים בכנוי הגוף להטעים את הפעל, ברח לוֹ, דמה לוֹ, הלך לוֹ, וכיוצא בהם: ועתה בני שמע בקלי וקום ברח לְךָ אל לבן אחי בראש' כז מג.  סב דמה לְךָ דודי לצבי שה"ש ב יז.  לך לְךָ מארצך וממולדתך בראש' יב א.  קח נא את בנך וכו' ולך לְךָ אל ארץ המריה שם כב ב.  ימאסו כמו מים יתהלכו לָמוֹ תהל' נח ח.  חדלו לָכֶם מן האדם ישע' ב כב.  חדל לְךָ מאלהים אשר עמי דהי"ב לה כא.  הנה כלכם בני ישראל הבו לָכֶם דבר ועצה הלם שפט' כ ז.  הבו לָכֶם עצה מה נעשה ש"ב יו כ.  שבו לָכֶם פה עם החמור בראש' כב ה.  נטה לְךָ על ימינך או על שמאלך ש"ב ב כא.  פנו וסעו לָכֶם ובאו הר האמרי דבר' א ז.  עתה קמו ועברו לָכֶם את נחל זרד שם ב יג.  על הר גבה עלי לָךְ מבשרת ציון ישע' מ ט.  ואתם פנו לָכֶם וסעו המדברה דבר' א מ.  קומי לָךְ רעיתי יפתי ולכי לָךְ שה"ש ב י.  שובו לָכֶם לאהליכם דבר' ה כז.  השמר לְךָ פן תשיב את בני שמה בראש' כד ו.  השמרו לָכֶם פן יפתה לבבכם דבר' יא יו. — וגם בזמן עבר: לך מזה ופנית לְךָ קדמה מ"א יז ג.  לך ובאת לְךָ ארץ יהודה ש"א כב ה. — ואחרי עתיד: ותבטח לְךָ על מצרים ישע' לו ט.— ולנסת': ותלך ותשב לָהּ מנגד בראש' כא יו.  וישלח משה את חתנו וילך לוֹ אל ארצו שמות יח כז. רבת שכנה לָהּ נפשי עם שונא שלום תהל' קכ ו.  רבת שבעה לָהּ נפשנו הלעג השאננים שם קנג ד. — ולמד"ב: יבשו עצמותינו ואבדה תקותנו נגזרנו לָנוּ יחזק' לז יא. — ג) במשמ' בשבל טובתו של פלוני, בשביל כבודו וכדו': ונשמרתם מאד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם דבר' ד יה.  הֲלָנוּ אתה אם לְצָרֵינוּ יהוש' ה יג.  את מי אשלח ומי ילך לָנוּ ישע' ו ח.  ידעתי כי אלהים לִי תהל' נו י.  יי' לִי לא אירא שם קיח ו.  לולי יי' שהיה לָנוּ שם קכד א.  ואמרתם ליי' וּלְגִדְעוֹן שפט' ז יח.  ליה ולך מזבח סוכ' ד ה. — ד) להורות הקנין: יש לִי רב אחי בראש' לג ט, יֵשׁ.  וְלָרָשׁ אין כל ש"ב יב ג, אַיִן.  הנה נא לִי שתי בנות בראש' יט ז.  ויהי לִי שור וחמור שם לב ו.  ויקח לוֹ למך שתי נשים שם ד יט.  לְךָ אני וכל אשר לִי מ"א כ ד.  כי לִי כל חיתו יער תהל' נ י.  לַיי' הארץ ומלואה שם כד א.  השמים שמים ליי' והארץ נתן לִבְנֵי אדם שם קיה יה. — ובמשמ' פלוני עשה דבר: לְךָ יום אף לְךָ לילה אתה הכינות מאור ושמש תהל' עד יו.  לְךָ שמים אף לְךָ ארץ תבל ומלאה אתה יסדתם שם פט יב.  אשר לוֹ הים והוא עשהו יבשת ידיו יצרו שם צה ה.  התנים הגדול הרבץ בתוך יאריו אשר אמר לִי יארי ואני עשיתני יחזק' כט ג.  יען אמר יאר לי ואני עשיתי שם ט. — ומי שעשה מזמור וכדו': מזמור לְדָוִד תהל' כג א.  לְדָוִד מזמור שם כד א.  לְדָוִד שם כה א.  — ולהורות השיכות: המת לְיָרָבְעָם מ"א יד יא, מאנשי ירבעם ומבני ביתו. — וכמו סמיכות: הצפים לְשָׁאוּל ש"א יד יו.  חלקת השדה לְבֹעַז רות ב ג.  פתח הבית לֶאֱלִישָׁע מ"ב ה ט.  ויברחו שני עבדים לְשִׁמְעִי אל אכיש מ"א ב לט.  בערי השפלה והנגב לִיהוּדָה דהי"ב כח יח.  ראשי האבות לַלְוִיִּם דהי"א יה יב.  אל תצאי השדה ובדרך אל תלכי כי חרב לְאֹיֵב מגור מסביב ירמ' ו כה. — ובמשמ' מוכן לו: כי יום לַיי' צבאות על כל גאה ורם ישע' ב יב.  הנה חזק ואמץ לַאדֹנָי כזרם ברד שם כח ב. — ועם מקור אחריו להורות המעשה המוטל עליו: הלוא דוד מסתתר עמנו במצדות וכו' ועתה לכל אות נפשך המלך לרדת רד וְלָנוּ הסגירו ביד המלך ש"א כג יט-כ.  ויאמר להם זרבבל וישוע ושאר ראשי האבות לישראל לא לָכֶם וְלָנוּ לבנות בית לאלהינו עזר' ד ג. — ומה שבכחו ויכלתו של פלוני: יש לְאֵל ידי לעשות עמכם רע בראש' לא כט.  לַיי' הישועה תהל' ג ט.  יש לַיי' לתת לך הרבה דהי"ב כה ט. — ובמשמ' זה ברצונו או לא ברצונו לעשות: ואין לָנוּ איש להמית בישראל ש"ב כא ד, לאמר אין ברצוננו להמית אדם בישראל. —  ובמשמ' זה נאות וראוי: הס כי לא לְהַזְכִּיר בשם יי' עמו' ו י.  לא לְךָ עזיהו להקטיר ליי' כי לַכֹּהֲנִים בני אהרן המקדשים להקטיר צא מן המקדש כי מעלת ולא לְךָ לכבוד מיי' אלהים דהי"ב כו יח.  אין לָהֶם לסור מעל עבדתם שם לה יה.  אל לַמְּלָכִים למואל אל לַמְּלָכִים שתו יין משלי לא ד.  — ואחרי מספרים להורות זמן, קצת כמו בְּ: בתשעה לַחֹדֶשׁ ויחזק הרעב בעיר  מ"ב כה ג.  בשנת שש מאות שנה לְחַיֵּי נח בחדש השני בשבעה עשר יום לַחֹדֶשׁ בראש' ז יא.  בעשירי באחד לַחֹדֶשׁ נראו ראשי ההרים שם ח ה.  בתשעה לַחֹדֶשׁ בערב ויקר' כג לב.  בשנת שתים לְדָרְיָוֶשׁ המלך בחדש הששי ביום אחד לַחֹדֶשׁ חגי א א. — ה) בשמוש יחס הפעול גם אחרי פעלים יוצאים, במקום אֵת: אל נא רפא נא לָהּ במד' יב יג.  לשחת לָעִיר בעבורי ש"א כג י.  ויואב ואבישי אחיו הרגו לְאַבְנֵר ש"ב ג ל.  ויקרא את כל אחיו בני המלך וּלְכָל אנשי יהודה עבדי המלך מ"א א ט.  הנני רפא לָךְ מ"ב כ ה.  והוא לא יוכל לרפא לָכֶם הוש' ה יג.  כרפאי לְיִשְׂרָאֵל שם ז א.  ויקח רב טבחים לְיִרְמִיָהוּ ירמ' מ ב.  האכלים לְמַעֲדַנִּים נשמו בחוצות איכ' ד ה.  גם ענוש לַצַּדִּיק לא טוב משלי יז כו.כי תאמרו מה נרדף לו איוב יט כח.  הַלְאֵל ילמד דעת שם כא כא.  ואשלחה לֶאֱלִיעֶזֶר לַאֲרִיאֵל וכו' ואוצאה אותם על אדו הראש וכו' ואשימה בפיהם דברים לדבר אל אדו עזר' ח יו-יז.  ויבדל דוד ושרי הצבא לעבדה לִבְנֵי אסף והימן דהי"א כה א, ונהוג שמוש זה של ל עם הפעל הושיע. — ובפרט אם הפעול קודם להפֹעל: לְכֻלְּכֶם ישים שרי אלפים ושרי מאות ש"א כב ז.  כמים לַיָּם מכסים ישע' יא ט.  לְכֻלָּם בשם יקרא שם מ כו.  כי לֶאֱוִיל יהרג כעש איוב ה ב. — ו) להורות יחס האמור לדבר מן הברים: ויגדל המלך שלמה מכל מלכי הארץ לעשֶׁר וּלְחָכְמָה מ"א י כג, לאמר שגדולתו היתה בעשר ובחכמה.  ויבנו בני ראובן וכו' מזבח גדול לְמַרְאֶה יהוש' כב י.  לא ראיתי כהנה בכל ארץ מצרים לָרֹעַ בראש' מא יט, ר"ל שלא ראה רעות כהנה.  ועתה שחקו עלי צעירים ממני לְיָמִים איוב ל א.  הנה נשאתי פניך גם לַדָּבָר הזה בראש' יט כא.  זאת התורה לְכָל נגע הצרעת ויקר' יד נד.  אם לְכֹחַ אמיץ הנה ואם לְמִשְׁפָּט מי יועידני איוב ט יט.  לא יצא בצבא ולא יעבר עליו לְכָל דבר דבר' כד ה, בענין כל דבר.  ותבטח לך על צרים לְרֶכֶב וּלְפָרָשִׁים ישע' לו ט. — ובמשמ' על אדות: אמרי לִי אחי הוא בראש' כ יג.  ואמר פרעה לִבְנֵי ישראל נבכים הם בארץ סגר עליהם המדבר שמות יד ג.  פן יאמרו לִי אשה הרגתהו שופט' ט נד. — ז) כעין באור ופרוש להאמור קדם: יקחו להם הכהנים איש מאת מכרו והם יחזקו את בדק הבית לְכֹל אשר ימצא שם בדק מ"ב יב ו.  ויען עפרון החתי את אברהם באזני כל בני חת לְכֹל באי שער עירו בראש' כג י.  והיו בתי ירושלם ובתי מלכי יהודה כמקום התפת הטמאים לְכֹל הבתים אשר קטרו על גגתיהם ירמ' יט יג.  ויקומו ראשי האבות ליהודה ובנימן והכהנים והלוים לְכֹל העיר האלהים את רוחו עזר' א ה.  ורכב ברזל בכל הכנעני הישב בארץ העמק לַאֲשֶׁר בבית שאן ובנותיה וְלַאֲשֶׁר בעמק יזרעאל יהוש' יז יו.  כל כלים לַזָּהָב וְלַכֶּסֶף חמשת אלפים עזר' א יא. — ובתחלת מאמר במשמ' במה שנגע בענין פלוני: ועשית סירתיו וכו' לְכָל כליו תעשה נחשת שמות כז ג.  וְלִבְנֵי יששכר תולע ופואה ישיב ושמרון ארבעה דהי"א ז א.  וְלִבְנֵי אהרן מחלקותם בני אהרן נדב ואביהוא אלעזר ואיתמר שם כד א.  לְמַחְלְקוֹת לשערים לקרחים משלמיהו בן קרא שם כו א.  והבית הזה אשר היה עליון לְכָל עבר עליו ישם דהי"ב ז כא. — ולחַלֵּק: עץ פרי עשה פרי לְמִינוֹ וכו' עשב מזריע זרע לְמִינֵהוּ בראש' א יא-יב.  כל החיה כל הרמש וכל העוף כל רומש על הארץ לְמִשְׁפְּחֹתֵיהֶם יצאו מן התבה שם ח יט.  ואיש על דגלו לְצִבְאֹתָם במד' א נב, כל צבא וצבא בלבדו.  בני מררי לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אבתם שם ד כט.  אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים לְצִבְאֹתָם ביד משה ואהרן ויכתב משה את מוצאיהם לְמַסְעֵיהֶם שם לג א-ב. — ובמשמ' לכאו"א מן: וכל תרומה לְכָל קדשי בני ישראל אשר יקריבו לכהן לו יהיה במד' ה ט.  ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומתי לְכָל קדשי בני ישראל לך נתתים למשחה שם יח ח.  ונקרבתם בבקר לשבטיכם והיה השבט אשר ילכדנו יי' יקריב לַמִּשְׁפָּחוֹת והמשפחה אשר ילכדנה יי' תקרב לַבָּתִּים והבית אשר ילכדנו יי' לַגְּבָרִים יהוש' ז יד.  ועתה התיצבו לפני יי' לְשִׁבְטֵיכֶם וּלְאַלְפֵיכֶם ש"א י יט.  וסרני פלשתים עברים לְמֵאוֹת וְלַאֲלָפִים שם כט ב. — ובמשמ' כְּמוֹ, בְּמִדָּה, בְּכַמּוּת, בצוּרָה: יצב גבלת עמים לְמִסְפַּר בני ישראל דבר' לב ח.  ואני אתנהלה לאטי לְרֶגֶל המלאכה אשר לפני וּלְרֶגֶל הילדים בראש' לג יד.  ולא לְמַרְאֵה עיניו ישפוט ולא לְמִשְׁמַע אזניו יוכיח ישע' יא ג. —  ועם פה, לְפִי, פֶּה. — ח) להורות כַוָּנַת דבר, כמו כַוָּנַת כְּתֹבֶת וכדומ': קח לך גליון גדול וכתב עליו בחרט אנוש לְמַהֵר שלל חש בז ישע' ח א.  ולקח עץ אחד וכתוב עליו לְיוֹסֵף עץ אפרים וכל בית ישראל חברו יחזק' לז יו. — ט) בפעלי מלואים לפעלים משׁכים אחריהם פעל אחר כמו אבה, חפץ, יכול, החל, חדל, הוסיף, כִּלָּה, מהר, מֵאֵן, קִוה, וכיוצא בהם. — ולפני מקורי פעלים להורות מטרת הפעולה: הן אדם היה כאחד ממנו לָדַעַת טוב ורע בראש' ג כב.  וירד יי' לִרְאֹת את העיר ואת המגדל שם יא ה.  ושמרו דרך יי' לַעֲשׂוֹת צדקה ומשפט שם יח יט.  ויבא אברהם לִסְפֹּד לשרה וְלִבְכֹּתָהּ שם כג ב.  ויתן לך את ברכת אברהם לך ולזרעך אתך לְרִשְׁתְּךָ את ארץ מגריך שם כח ד.  ולבן הלך לִגְזֹז את צאנו שם לא יט.  ויבא הביתה לַעֲשׂוֹת מלאכתו שם לט יא.  כי נבלה עשה בישראל לִשְׁכַּב את בת יעקב שם לד ז.  אם תהיו כמנו לְהִמֹּל לכם כל זכר שם יה.  לא תהיה אחרי רבים לְרָעֹת ולא תענה על רב לִנְטֹת אחרי רבים לְהַטֹּת שמות כג ב.  וישב העם לֶאֱכֹל ושתו ויקמו לְצַחֵק שם לב ו.  או נפש כי תשבע לְבַטֵּא בשפתים לְהָרַע או לְהֵיטִיב ויקר' ה ד.  ויקדשהו לְכַפֵּר עליו שם ח יה.  והאנשים אשר שלח משה לָתוּר את הארץ במד' יד לו.  ודעו וראו כי רעתכם רבה אשר עשיתם בעיני יי' לִשְׁאוֹל לכם מלך ש"א יב יז.  כי כן אעשה לו לְהַעֲבִיר הממלכה מבית שאול וּלְהָקִים את כסא דוד על ישראל ש"ב ג ט-י.  כי ישמע המלך לְהַצִּיל את אמתו מכף האיש שם יד יו.  ושמרת את משמרת יי' אלהיך לָלֶכֶת בדרכיו לִשְׁמֹר חקיו מצותיו ומשפטיו מ"א ב ג.  אשר שמר מצותי ואשר הלך אחרי בכל לבבו לַעֲשׂוֹת רק הישר בעיני ותרע לַעֲשׂוֹת מכל אשר היו לפניך שם יד ח-ט.  כי באו בנים עד משבר וכח אין לְלֵדָה ישע' לז ג.  מפיל אני תחנתי לפני המלך לְבִלְתִּי השיבני בית יהונתן ירמ' לח כו.  אתם עשים רעה גדולה אל נפשתכם לְהַכְרִית לכם איש ואשה עולל ויונק מתוך יהודה לבלתי הותיר לכם זארית לְהַכְעִסֵנִי במעשי ידיכם לְקַטֵּר אלהים אחרים שם מד ז-ח.  כי אתה עמל וכעס תביט לָתֵת בידך תהל' י יד.  כן בקדש חזיתך לִרְאוֹת עזך וכבודך שם סג ג.  וינסו אל בלבבם לִשְׁאָל אכל לנפשם שם עח יח.  לבקרים אצמית כל רשעי ארץ לְהַכְרִית מעיר יי' כל פעלי און שם קא ח.  מצמיח חציר לבהמה ועשב לעבדת האדם לְהוֹצִיא לחם מן הארץ ויין ישמח לב אנוש לְהַצְהִיל פנים משמן שם קד יד-יה.  כח מעשיו הגיד לעמו לָתֵת להם נחלת גוים קיא ו.  אשרי אדם שמע לי לִשְׁקֹד על דלתתי יום יום לִשְׁמֹר מזוזת פתחי משלי ח לד.  שאת פני רשע לא טוב לְהַטּוֹת צדיק במשפט שם יח ה.  ואתם מוסיפים חרון על ישראל לְחַלֵּל את השבת נחמ' יג יח. — וכמו"כ תבוא קודם הפעל העקרי: לִרְאוֹת את ערות הארץ באתם בראש' מב ט.  לָגוּר בארץ באנו שם מז ד.  אם לִקְרֹא לך באו האנשים במד' כב כ.  כי לַחְפֹּר את כל הארץ באו יהוש' ב ג.  לֶאֱסוֹר את שמשון עלינו שפט' יה י.  לִזְבֹּחַ ליי' באתי ש"א יו ב.  כי לְחָרֵף את ישראל עלה שם יז כה.  ותקח את אשת אוריה החתי לִהְיוֹת לך לאשה ש"ב יב י.  הוי החקקים חקקי און ומכתבים עמל כתבו לְהַטּוֹת מדין דלים וְלִגְזֹל משפט עניי עמי לִהְיוֹת אלמנות שללם ישע' י א-ב. — ויבא פעל המטרה בלי הוספה אחריו: אשר ברא אלהים לַעֲשׂוֹת בראש' ב ג.  וכאבשלום לא היה איש יפה בכל ישראל לְהַלֵּל מאד ש"ב יד כה.  והללתם את שם יי' אלהיכם אשר עשה עמכם לְהַפְלִיא ולא יבשו עמי לעולם יוא' ב כו. — ואחרי שֵׁם: כצפור לָנוּד כדרור לָעוּף כן קללת חנם לא תבא משלי כו ב. — והפעל לֵאמֹר אחרי פעל דִבֵּר וכדו'. — ובמשמ' מה שהיה ממעשה מהמעשים: ויהי האדם לְנֶפֶשׁ חיה בראש' ב ז.  ויבן יי' אלהים את הצלע אשר לקח מן האדם לְאִשָּׁה שם כב.  ואעשך לְגוֹי גדול שם יב ב.  קח נא את בנך וכו' והעלהו שם לְעֹלָה שם כב ב.  על דבר הכסף השב באמתחתנו בתחלה אנחנו מובאים לְהִתְגֹלֵל עלינו וּלְהִתְנַפֵּל עלינו וְלָקַחַת אתנו לַעֲבָדִים שם מג יח.  כעת מחר אשלח אליך איש מארץ בנימן ומשחתו לְנָגִיד על עמי ישראל ש"א ט יו. — וכעין זה השמוש יצא וכדו', לְדָבָר: יצא לַחָפְשִׁי שמות כא ב.  לַחָפְשִׁי ישלחנו שם כו.  יצאתי לְשָׁטָן כך במקור הסרוק עם שׁ ימנית, במקור במקרא עם שׂ שמאלית. הערת פב"י במד' כב לב.  ויקם שדה עפרון וכו' לאברהם לְמִקְנָה בראש' כג יז-יח.  וענתה השירה הזאת לפניו לְעֵד דבר' לא כא.  לקום אלי לְאֹרֵב כיום הזה ש"א כב יג.  אלהים בארמנותיה נודע לְמִשְׂגָּב תהל' מח ד. — וגם בלי הפעל, והוא נשמע בכח: בת עמי לְאַכְזָר כיענים במדבר איכ' ד ג , ר"ל נהיה לאכזר.  בני איש עד מה כבודי לִכְלִמָּה תהל' ד ג, ר"ל יהיה לכלמה.  כי בחטאינו ובעונות אבתינו ירושלם ועמך לְחֶרְפָּה לכל סביבתינו דני' ט יו. — י) מה שצריך שיֵעשה, שעתיד להעשות: וחרה אפי בו ביום ההוא ועזבים והסתרתי פני מהם והיה לֶאֱכֹל ומצאהו רעות רבות וצרות דבר' לא יז.  ויהי השער לִסְגוֹר יהוש' ב ה.  ועתה אודיעה נא אתכם את אשר אני עושה לכרמי הסר משוכתו והיה לְבָעֵר פרץ גדרו והיה לְמִרְמָס ישע' ה ה.  ועוד בה עשיריה ושבה והיתה לְבָעֵר שם ו יג.  ותהי לְהַשְׁאוֹת גלים נצים ערים בצרות שם לז כו.  יהי אחריתו לְהַכְרִית תהל' קט יג. — ואחרי מה: מה לַעֲשׂוֹת לך היש לְדַבֶּר לך אל המלך מ"ב ד יג.  — ואחרי עלינו, להורות הצרך והחובה: ועלי לָתֶת לך עשרה כסף וחגרה אחת ש"ב יח יא.  כדבריך עלינו לַעֲשׂוֹת עזר' י יב. — ואחרי לְ, לִי, לְךָ וכו': הלא לכם לָדַעַת כי יי' אלהי ישראל נתן ממלכה לדויד על ישראל לעולם דהי"ב יג ה. — והמקור לבדו: ויאמר (היה צריך) לְהַכּוֹֹת חמש או שש פעמים אז הכית את ארם עד כלה מ"ב יג יט.  ואפרים לְהוֹצִיא אל הורג בניו הוש' ט יג.  ותמיד לַהֲרֹג גוים לא יחמול חבק' א יז.  כסוס כפרד אין הבין במתג ורסן עדיו לִבְלוֹם תהל' לב ט.  בערוץ נחלים לִשְׁכֹּן איוב ל ו.  ואחיהם בחצריהם לָבוֹא לשבעת הימים דהי"א ט כה.  ויאמר דויד שלמה בני נער ורך והבית לבנות ליי' לְהַגְדִּיל למעלה שם כב ה. — ועם ו להמשיך פעל שקדם לו: מלאו ידיכם היום ליי' כי איש בבנו ובאחיו וְלָתֵת עליכם היום ברכה שמות לב כט.  הכפירים שאגים לטרף וּלְבַקֵּשׁ מאל אכלם תהל' קד כא.  כי את כל זה נתתי אל לבי וְלָבוּר את כל זה קהל' ט א. — יא) לשבועה, במשמ' באמת: וכי יאמרו אליכם דרשו אל האבות ואל הידענים המצפצפים והמהגים הלוא עם אל אלהיו חדרש בעד החיים אל המתים לְתוֹרָה וְלִתְעוּדָה אם לא יאמרו כדבר הזה אשר אין לו שחר ישע' ח יט-כ. — * וקצת כמו אות הקריאה: הוי למות מה מּר זכרך לאיש שוקט על מכונתו וכו' האח למות כי טוב חקיך לאיש אננים כך במקור הסרוק. במקור בבן סירא: לאיש אונים. הערת פב"י וחסר עצמה ב"ס גני' מא א-ב. — ובתו"מ, ברוב השמושים שבעברית העתיקה. — ובמקום בְּ: שטעם טעם פשפש לתוך פיו תרומ' ח ב. — ובמקום יחס הפעול: כרשיני תרומה מאכילין אותם לבהמה ולחיה ולתרנגולים תרומ' יא ט.  נוטלין לידים לחולין ולמעשר ולתרומה חגי' ב ה.  יכולה היא שתאמר לאחיך הייתי יכולה לקבל ולך איני יכולה לקבל כתוב' ז י.  שאין מקרבין לו לאדם אלא לצורך עצמן אבות ב ג.  מצאו (משה) להקב"ה שהיה קושר כתרים לאותיות שבת פט.. — ואחרי קצת נפעלים: ונאכלין בכל העיר לכל אדם וכו' אלא שהמורם נאכל לכהנים לנשיהם ולבניהם ולעבדיהם זבח' ה ו.  ואינו נאכל (הפסח) אלא למנויו  שם ז. — ובשמושי הזמן: לא יאכלו למוצאי שבת עד שיעשרו מעשר' ד ב.  ר' יהודה אומר כל הרכבה שאינה קולטת לשלשה ימים שוב אינה קולטת ר' יוסי ור"ש אומרים לשתי שבתות שבי' ב ו.  שאינן עושין אלא לשלש השנים כלא' ב ה.  קטן נימול לשמונה לתשעה ולעשרה ולאחד עשר ושנים עשר שבת יט ה.  ואחד לשלשים יום גזברין פותחין אותה שקל' ה ו.  מצא ספרים קורא בהן אחת לשלשים יום ב"מ ב ח.  נאפה (לחם הפנים) בערב שבת ונאכל בשבת לתשעה חל יו"ט להיות ערב שבת נאכל לעשרה שני ימים טובים של ראש השנה נאכל לאחד עשר מנח' יא ט. — ותשמש להוראת הזמן בצרוף עם כְּשֶׁ-, לִכְשֶׁ-, במשמ' כַּאֲשֶׁר יבוא הזמן: מי שבא בדרך ולא היה בידו לולב ליטול לכשיכנס לביתו יטול על שלחנו סוכ' ג ט.  אמרו לו (לר' עקיבא) לא תהא כהנת כפונדקית אמר להן לכשתהא  פונדקית נאמנת יבמ' יו ז.  האונס נותן (את הקנס) מיד והמפתה לכשיוציא כתוב' ג ג.  הנושא את האשה ופסקה עמו כדי שיזון את בתה חמש שנים חייב לזונה חמש שנים נשאת לאחר וכו' לא יאמר הראשון לכשתבוא אצלי אזונה אלא מוליך לה מזונותיה למקום שהיא אמה שם יב א. הריני נזיר לכשיהיה לי בן נזיר ב ז.  מי שנתחרש בעלה או נשתטה או שהיה חבוש בבית האסורין וכו' לכשיצא בעלה מבית האסורין ישקנה סוט' ד ה.  ואל תאמר לכשאפנה אשנה שמא לא תפנה אבות ב ד.  הרי זו עשויה תרומה ומעשר על פירות שיש לי בתוך ביתי לכשאגיע לעיר וכו' פירות ערוגה זו לכשתביא שליש ותיעקר תוספתא תרומ' ב ח .  שור זה הקדש לכשאקחנו בית זה הקדש לכשאקחנו וכו' תנו גט לאשתי לכשאקדישנה שם נדר' ו ו.  מצוה לראות גדולי מלכות לכשתבוא מלכות בית דוד יהא יודע להפריש בין מלכות למלכות ירוש' ברכ' כ ו..  לכשארצה אהא נזיר נדר' ג:.  אדם אוסר דבר שברשותו לכשיצא מרשותו שם מז.. — ובצרוף עם שֶׁ, לְשֶׁ-: לשעבר אדם נברא מן האדמה וחוה נבראת מאדם מכאן ואילך בצלמינו בדמותינו מד"ר בראש' ח.  לשעבר כשהיתה הפרוטה מצויה היתה נפש אדם מתאוה לשמוע דבר הלכה ודבר אגדה סופרים טז ד. — וּלְחַלֵּק: כל שלשה דלועין לבית סאה כלא' ג ז.  כרם שחרב אם יש בו ללקט עשר גפנים לבית סאה שם ה א.  עושה אדם את שדהו שלש שלש אשפתות לבית סאה שבי' ג ג.  המסלת קב או קבים לסאה תרומ' יא ה.  ילושו במי פירות או יתחלקו לעיסות שם ה א. — ולהורות המטרה: המעמר לכובעות ולכומסאות לחררה ולעמרים פאה ה ח.  הלוקח בהמה לזבחי שלמים או חיה לבשר תאוה מע"ש א ג.  אמרו לר"ג מה אנו לירד (מהספינה להנמל) ערוב' ד ב.  דיני ממונות פותחין בין לזכות בין לחובה ודיני נפשות פותחין לזכות ואין פותחין לחובה סנה' ד א.  השוחט את הזבח לזרוק דמו בחוץ וכו' להקטיר את אמוריו בחוץ וכו' לאכול בשרו בחוץ זבח' ב ב.  שחטו על מנת לתנו על גבי הכבש שם ג ו. — ובמשמ' בענין: שלש ארצות לחלה חלה ד ח. — ובמשמ' בתנאי כך וכך: בזמן שקבל ממנו למחצה לשליש ולרביע  פאה ה ה.  אין מושיבין חנוני למחצית שכר ב"מ ה ד. — ובמשמ' מוכן, נועד לדבר: הילודים למות והמתים להחיות  והחיים לידון אבות ד כב. — ומה שנעשה בדבר: ואין חותכין את הפתילה לשנים ביצ' ד ד.   ורצועה של עגל בידו כפולה אחד לשנים ושנים לארבעה מכו' ג יב. — ולפני השם אור, קרא לְאוֹר, העיד לְאוֹר, במשמ' בפני, בעזרת: ולא יקרא לאור הנר שבת א ג.  מעידים לאור הנר ולאור הלבנה יבמ' יו ו.  ולא נר בידו אלא מהלך לאור המערכה תמיד א ד. — ואחרי אפשר: כל מלאכה שאפשר לעשותה מע"ש אינה דוחה את השבת ושאי אפשר לעשותה מערב שבת דוחה את השבת שבת יט א.  אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאמרו מכי' בא יד.  אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד חול' ס:. — ואחרי צריך: אם ראית שמן שהוא מתחלק בעזרה אין אתה צריך לשאול מה הוא זבח' י ח. — ואחרי רשאי: הכהנים רשאין לשנות באכילתן שם ז. — ועם כנויי הגוף אחרי קצת פעלים להטעימם: נפל לו עליה ופירש טליתו עליה פאה ד ג.  מי שהוא מבקש נסכים הולך לו אצל יוחנן שהוא ממונה על החותמות וכו' בא לו אצל אחיה שהוא ממונה על הנסכים ונותן לו חותם ומקבל ממנו נסכים שקל' ה ד.  בא לו (הכהן) אצל פרו יומ' ג ח.  בא לו למזרח העזרה שם ט.  בא לו אצל פרו שנייה שם ד ב.  בא לו אצל פר ושעיר הנשרפין שם ו ו.  בא לו כהן גדול לקרות שם ז א.  נפטרו זקני ירושלם והלכו להן סוט' ט ה.  הלך (בעל החמור) ומשך לו ואמר הואיל ועליך מצוה (לפרק) אם רצונך לפרוק פרוק ב"מ ב י.  בא וישב לו אצל אחיו הכהנים עד שהשערים נפתחים ויוצא והולך לו שם ז ג. — אחרי יש, אין, בכנוי ישנה, אינה, תבוא לפעמים הלמד בראש שֵׁם ללא צרך: אמר רשב"ל משום לוי סבא אינה לשחיטה אלא בסוף ור' יוחנן אמר ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף חול' כט:,  במקום אין שחיטה, יש שחיטה. — ולפני כ בהמלה לכתחלה, תחלה. — במקורי פעלי פ"א תשמש לפעמים א פ"פ ואחרי למד השמוש תבוא ו נחה, לוכל במקום לאכֹל, לומר במקום לאמֹר, לוסר במקום לאסור. — לפני עולם, לעולם, הלמד בקצת כ"י עתיקים קמוצה, לָעוֹלָם, עולם. — יב) * להגיית אווי11, במשמ' הניח אותו לעשות: אמרו להם בית שמאי תקנתם את רבו ואת עצמו לא תקנתם לישא שפחה אינו יכול בת חורין אינו יכול ליבטל והלא לא נברא העולם אלא לפריה ורביה עדי' א יג, האם נניח אותו שיבטל. — יג) °להורות הסבה, במשמ' בשביל, בגלל, מפני: ולא ירצו להמיתו להיותו איש צדיק יוסיפון, פרק עה.  איני דורש החכמה לתקוה שאגיע עד קצה מבח' הפנינ', שער החכמה.  מי שלא הגיעה מדרגת עיונו להאמין הכתובים בדרך מסכים אל האמת ומאמין אותם כפשטם ועלה מזה בידו דעת כוזב להיותו חושב שזהו דעת התורה העקרים א ב.  ולזה לא באו בהם מהנבואות כ"א המתיחסות לעניני אותם השופטים והמלכים ולספוריהם כי להיותם הכרחיות לידיעת הספור היה ראוי ומחוייב שיתחברו עמהם ויבאו בתוכם רי"א, הקד' לנביא' א'.

במספרים תשמש ל במקום המספר שלשים: אלף חד למד תלתין ה"א חמשה ירוש' שבת ז ט:.  למ"ד שלשים יו"ד עשרה הרי מ' מד"ר במד' ז.