פ"ע, בהפס' יָשָׁב, יָשַׁבְתִּי וכו', יְשַׁבְתֶּם, וִישַׁבְתֶּם, יֹשֵׁב, יוֹשֵׁב, יֹשְׁבָה, יֹשֶׁבֶת, יוֹשֶׁבֶת, יֹשָׁבֶת, יֹשַׁבְתִּי, יֹשַׁבְתְּ, יֹשְׁבוֹת יֹשְׁבֹת, יָשֹׁב, שֶׁבֶת, שָׁבֶת, לָשֶׁבֶת, *לֵישֵׁב, שֵׁב, שֶׁב-, שְׁבָה, שְׁבוּ, שֵׁבוּ, שְׁבִי, אֵשֵׁב, אֵשְׁבָה, אֵשֵׁבָה, תֵּשֵׁב, תֵּשְׁבִי, תֵּשֵׁבִי, יֹשֵׁב, יֵשֶׁב, וַיֵּשֵׁב, וַיֵּשֶׁב, תֵּשֵׁב, תֵּשֶׁב, נֵשֵׁב, נֵשֶׁב, תֵּשְׁבוּ, תֵּשֵׁבוּ, יֵשְׁבוּ, יֵשֵׁבוּ, תֵּשַׁבְנָה, תֵּישַׁבְנָה, — א) יָשַׁב על כסא, על מִטָּה,  היה על כסא בישיבה, נשען ונסמך על הכסא בנגיעת שֵׁתוֹ: sitzen; être assis; to sit: והוא יֹשֵׁב פתח האהל בראש' יח א. מדוע אתה יוֹשֵׁב לבדך וכל העם נצב עליך שמות יח יד. ועלי הכהן יֹשֵׁב על הכסא על מזוזת היכל יי' ש"א א ט. ולכל העם הגידו לאמר הנה המלך יוֹשֵׁב בשער ויבא כל העם לפני המלך ש"ב יט ט. וילך אחרי איש האלהים וימצאהו יֹשֵׁב תחת האלה מ"א יג יד. והוא יֹשֵׁב בתוך האפר איוב ב ח. ודוד ואנשיו בירכתי המערה יֹשְׁבִים ש"א כד ג. והנה שם כל השרים יוֹשְׁבִים ירמ' לו יב. שמע נא יהושע הכהן הגדול אתה ורעיך הַיֹּשְׁבִים לפניך זכר' ג ח. הכלי אשר הוא יֹשֶׁבֶת עליו ויקר' יה כג. והיא יוֹשֶׁבֶת תחת תמר דבורה שופט' ד ה. הַיּוֹשֶׁבֶת בגנים חברים מקשיבים לקולך שה"ש ח יג. והנה שם הנשים יֹשְׁבוֹת מבכות את התמוז יחזק' ח יד. וְיָשְׁבָה לפתח ביתה על כסא מרמי קרת משלי ט יד. וְיָשַׁבְתְּ על מטה כבודה יחזק' כג מא. על נהרות בבל שם יָשַׁבְנוּ גם בכינו בזכרנו את ציון תהל' קלז א. ויאמרו אליו שֵׁב נא וקראנה (את המגלה) באזנינו ירמ' לו מה. קום נא שְׁבָה ואכלה מצידי בראש' כז יט.   רדי וּשְׁבִי על עפר בתולת בת בבל שְׁבִי לארץ אין כסא ישע' מז א. כי תֵשֵׁב ללחום את מושל משלי כג א. וכל הכלי אשר יֵשֵׁב עליו (הזב) יטמא ויקר' יה ד. יֵשֵׁב בדד וידם איכ' ג כח. וַיֵּשֶׁב על הבאר שמות ב יה. וַיֵּשֶׁב משה לשפט את העם שם יח יג. וַיֵּשֶׁב העם לאכל ושתו שם לב ו. ויקם מהארץ וַיֵּשֶׁב אל המטה ש"א כח כג. ויקם המלך וַיֵּשֶׁב בשער ש"ב יט ט. וישאהו (את הילד החולה) ויביאהו אל אמו וַיֵּשֶׁב על ברכיה מ"ב ד כ. וכל הכלי אשר תֵּשֵׁב עליו טמא יהיה ויקר' יה ו. ותלך וַתֵּשֶׁב לה מנגד הרחק כמטחוי קשת בראש' כא יו. וַתֵּשֶׁב מצד הקצרים רות ב יד. יֵשְׁבוּ לארץ ידמו זקני בת ציון איכ' ב י. וַיֵּשְׁבוּ לאכל לחם בראש' לז כה. וַיֵּשְׁבוּ לפניו הבכר כבכרתו שם מג לג. וַיֵּשְׁבוּ ויאכלו שניהם יחדו וישתו שופט' יט ו. וַיֵּשְׁבוּ אתו לארץ שבעת ימים איוב ב יג. על הארץ יֵשֵׁבוּ וחרדו לרגעים ושממו עליך יחזק' כו יו. טוב שֶׁבֶת על פנת גג משלי כה כד. אתה ידעת שִׁבְתִּי וקומי תהל' קלט ב. וְשִׁבְתְּךָ וצאתך ובאך ידעתי ישע' לז כח. נודע בשערים בעלה בְּשִׁבְתּוֹ עם זקני ארץ משלי לא כג. שִׁבְתָּם וקימתם הביטה איכ' ג סג. — ומקו' * לֵישֵׁב: כשהנשיא נכנס כל העם עומדין מפניו ואין רשות לאחד מהם לישב עד שיאמר להם שבו ירוש' ביכור' ג סה ג. נכנס (בסוכה) לישב בה אומר ברוך אקב"ו לישב בסוכה שם סוכ' א נב:. השכים לישב בקרון או בספינה ברכ' ל. שהם מבקשים לישב בשלוה בעולם הזה מד"ר בראש' פד. — וגם לדברים לא בע"ח: שולי קורפיות ושולי קוסים הצדונים אע"פ שאינם יכולים לישב שלא מסומכין כלים ד ג. ולא היו לבזיכין שוליים רחבין מלמטה אלא חדין תחתיהם כדי שלא יוכלו לישב על הקרקע רש"י פסח' סד.. — ובפרט יָשַׁב המלך על הכסא, מָלַךְ: ושלמה יָשַׁב על  כסא דוד אביו מ"א ב יב. ואקם תחת דוד אבי וָאֵשֵׁב על כסא ישראל שם ח כ. שלמה בנך ימלך אחרי והוא יֵשֵׁב על כסאי שם א יג. וַיֵּשֶׁב על כסא המלכים מ"ב יא יט בני רבעים יֵשְׁבוּ לך על כסא ישראל שם י ל. ותתן לו בן יֹשֵׁב על כסאו כיום הזה מ"א ג ו. לא יכרת לך איש מלפני יֹשֵׁב על כסא ישראל שם ח כה. ובאו בשערי העיר הזאת מלכים ושרים יֹשְׁבִים על כסא דוד ירמ' יז כה, ועי' כִּסֵּא. — ועל כסא מִשְׁפָּט: מלך יוֹשֵׁב על כסא דין משלי כ ח. יָשַׁבְתָּ לכסא שופט צדק תהל' ט ה. — יָשַׁב בצלו: בצלו חמדתי וְיָשַׁבְתִּי שה"ש ב ג. וזרעו יָשְׁבוּ בצלו יחזק' לא יז. — ובתו"מ: לא ישב בצילה (של האשרה) ואם ישב טהור ע"ז ג ח. שכל מי שהוא עוסק בתורה ובגמילות חסדים זוכה לישב בצילו של הקב"ה ירוש' מגי' ג עד:. התפוח הזה הכל בורחין ממנו בשעת השרב ולמה כן לפי שאין לו צל לישב בצילו מד"ר שה"ש, כתפוח, ועי' צֵל. — יָשַׁב תחת גפנו ותאנתו: וְיָשְׁבוּ איש תחת גפנו ותחת תאנתו ואין מחריד מיכ' ד ד, ועי' גפן, תאנה. — יָשַׁב במארב: יֵשֵׁב במארב חצרים במסתרים יהרג נקי תהל' י ח. יֵשְׁבוּ בסכה למו ארב איוב לח מ. — ויָשַׁב לו במשמ' זו, גם בלי השם מארב: והארב יֹשֵׁב לה בחדר שופט' יו ט. — ואשה יָשְׁבָה בפתח עינים, לזנות: ותכס בצעיף ותתעלף וַתֵּשֶׁב בפתח עינים אשר על דרך תמנתה בראש' לח יד-יה. שאי עיניך אל שפים וראי איפה לא שגלת על דרכים יָשַׁבְתְּ להם כערבי במדבר ותחניפי ארץ בזנותיך ירמ' ג ב.  — ויָשַׁב במקום, שהה שם מבלי לעשות דבר: למה יָשַׁבְתָּ בין המשפתים לשמע שריקות עדרים שופט' ה יו. על מה אנחנו יֹשְׁבִים האספו ונבוא אל ערי המבצר ירמ' ח יד. — ושהה זמן: ושלשים יום ושלשת ימים תֵּשֵׁב בדמי טהרה ויקר' יב ד. וְיָשַׁבְתָּ עמו ימים אחדים בראש' כז מד. שְׁבִי עד גמלך אתו וכו' וַתֵּשֶׁב האשה ותינק את בנה עד גמלה אתו ש"א א כג. הכבד וְשֵׁב בביתך ולמה תתגרה ברעה מ"ב יד י. ואבוא אל הגולה וכו' וָאֵשֵׁב שם שבעת ימים משמים בתוכם יחזק' ג טו. — יָשַׁב לפלוני, המתין לו: ימים רבים תֵּשְׁבִי לי לא תזני ולא תהיי לאיש הוש' ג ג. — יָשַׁב עם פלוני, היה במגע ומשא אתו, התחבר אליו: לא יָשַׁבְתִּי עם מתי שוא ועם נעלמים לא אבוא שנאתי קהל מרעים ועם רשעים לא אֵשֵׁב תהל' כו ד-ה. — יָשַׁב בסוד משחקים וכדומה, היה עמהם: לא יָשַׁבְתִּי בסוד משחקים ואעלז ירמ' יה יז. ובמושב לצים לא יָשָׁב תהל' א א. — ב) יָשַׁב בבית, בארץ, דר בו, גר שם, whonen; demeurer; to dwell, inhabit: אברם יָשַׁב בארץ כנען ולוט יָשַׁב בערי הככר בראש' יג יב. וְיָשַׁב בעיר ההיא עד עמדו לפני העדה למשפט יהוש' כ ו. והביאותיו (את הנער אל המשכן) ונראה את פני יי' וְיָשַׁב שם עד עולם ש"א א כב. והסירה את שמלת שביה מעליה וְיָשְׁבָה  בביתך דבר' כא יג. רדה אלי אל תעמד וְיָשַׁבְתָּ בארץ גשן והיית קרוב אלי בראש' מה ט-י. וירשת אתם וְיָשַׁבְתָּ בארצם דבר' יב כט. וירשתם (את הגוים) וְיָשַׁבְתָּ בעריהם ובבתיהם שם יט א. ובתים טבים תבנה וְיָשַׁבְתָּ שם ח יב. וירשתה (את הארץ) וְיָשַׁבְתָּה בה  שם יז יד.  האמים לפנים יָשְׁבוּ בה שם ב י. בעבר הנהר יָשְׁבוּ אבותיכם מעולם יהוש' כד ב. ובנו בתים וְיָשָׁבוּ ונטעו כרמים ואכלו פרים ישע' סה כא. וְיָשְׁבוּ על אדמתם ירמ' כג ח. ארץ מצרים אשר יְשַׁבְתֶּם בה ויקר' יח ג.  וִישַׁבְתֶּם על הארץ לבטח ונתנה הארץ פריה ואכלתם לשבע וִישַׁבְתֶּם לבטח עליה שם כה יח-יט. אתם ידעתם את אשר יָשַׁבְנוּ בארץ מצרים דבר' כט יה. והכנעני והפרזי אז יֹשֵׁב בארץ בראש' יג ז. והוא יֹשֵׁב בסדם שם יד יב. עמלק יוֹשֵׁב בארץ הנגב והחתי והיבוסי והאמרי יוֹשֵׁב בהר והכנעני יוֹשֵׁב על הים ועל יד הירדן במד' יג כט. ולא תטמא את הארץ אשר אתם יֹשְׁבִים בה שם לה לד. וישמעו כי קרבים הם אליו ובקרבו הם יֹשְׁבִים יהוש' ט יו. בית ישראל יֹשְׁבִים על אדמתם ויטמאו אותה בדרכם יחזק' לו יז. בני עשו הַיֹּשְׁבִים בשעיר דבר' ב ד. מקץ עשר שנים לְשֶׁבֶת אברם בארץ כנען בראש' יו ג. כי ירא לָשֶׁבֶׁת בצער שם יט ל. כי הוא חייך וארך ימיך לָשֶׁבֶת על האדמה אשר נשבע יי' לאבתיך דבר' ל כ. ויגרש זבל את געל ואת אחיו מִשֶּׁבֶת בשכם שופט' ט מא. כי נדר נדר עבדך בְּשִׁבְתִּי בגשור בארם ש"ב יה ח. ולבלתי בנות בתים לְשִׁבְתֵּנוּ וכרם ושדה וזרע לא יהיה לנו ירמ' לה ט. אשר לא שבתה (הארץ) בשבתתיכם בְּשִׁבְתְּכֶם עליה ויקר' כו לה. ויהי בתחלת שִׁבְתָּם לא יראו את יי' מ"ב יז כה. כל מעלם אשר מעלו בי בְּשִׁבְתָּם על אדמתם לבטח יחזק' לט כו. הנה ארצי לפניך בטוב בעיניך שֵׁב בראש' כ יה. אל תיראו מעבדי הכשדים שְׁבוּ בארץ ועבדו את מלך בבל מ"ב כה כד. שובו נא איש מדרכו הרעה ומרע מעלליכם וּשְׁבוּ על האדמה אשר נתן יי' לכם ירמ' כה ה. בנו בתים וְשֵׁבוּ ונטעו גנות ואכלו את פרין שם כט ה. יתנו לי מקום באחת מערי השדה וְאֵשְׁבָה שם ולמה יֵשֵׁב עבדך בעיר הממלכה עמך ש"א כז ה. בית תבנה ולא תֵשֵׁב בו דבר' כח ל. עמך יֵשֵׁב בקרבך במקום אשר יבחר באחד שעריך שם כג יז. כי עם בציון יֵשֵׁב ישע' ל יט. לא יבנו ואחר יֵשֵׁב לא יטעו ואחר יאכל שם סה כב. לא יֵשֵׁב שם (באדום) איש ולא יגור בה אדם ירמ' מט יח. וַיֵּשֶׁב בארץ נוד בראש' ד יו. ויבא (אברם) וַיֵּשֶׁב באלני ממרא אשר בחברון שם יג יח. וַיֵּשֶׁב ישראל בכל ערי האמרי במד' כא כה. אמרים אתם לא נֵשֵׁב בארץ הזאת ירמ' מב יג וַנֵּשֶׁב במצרים ימים רבים במד' כ יה. ולו הואלנו וַנֵּשֶׁב בעבר הירדן יהוש' ז ז. ואת בנתינו תקחו לכם ואתנו תֵּשְׁבוּ והארץ תהיה לפניכם בראש' לד ט-י. בעבור תֵּשְׁבוּ בארץ גשן שם מז ד. לא יֵשְׁבוּ (הגוים) בארצך פן יחטיאו אתך לי שמות כג לג.  האנשים האלה שלמים הם אתנו וְיֵשְׁבוּ בארץ ויסחרו אתה בראש' לד כא. ויבנו את הערים וַיֵּשְבוּ בהם שופט' כא כג. וַיֵּשְבוּ בערי חברון ש"ב ב ג. ותאמר (האשה השונמית) בתוך עמי אנכי יֹשָׁבֶת מ"ב ד יג. — יֹשֵׁב, ישׁבים, מי שישׁב בארץ, Einwohner; habitant; inhabitant: ויחיד במשמ' שם הקבוץ לרבים, יוֹשׁב הארץ, כל היושבים בה: וירא יוֹשֵׁב הארץ הכנעני את האבל בגרן האטד ויאמרו אבל כבד זה למצרים בראש' נ יא. ועתה יוֹשֵׁב ירושלם ואיש יהודה שפטו נא ביני ובין כרמי ישע' ה ג. פחד ופחת ופח עליך יוֹשֵׁב הארץ שם כד יז. ואת ערי יהודה אתן שממה מאין יֹשֵׁב ירמ' נד כב. וזעקו האדם והילל כל יוֹשֵׁב הארץ שם מז ב. שמעו עמים ירגזון חיל אחז יֹשְׁבֵי פלשת אז נבהלו אלופי אדום אילי מואב יאחזמו רעד נמגו כל יֹשְׁבֵי כנען שמות יה יד-יה. השלימו יֹשְׁבֵי גבעון את ישראל יהוש' י א. וישב האשרי בקרב הכנעני יֹשְׁבֵי הארץ כי לא הורישו נפתלי לא הוריש את יֹשְׁבֵי בית שמש ואת יֹשְׁבֵי בית ענת וישב בקרב הכנעני יֹשְׁבֵי הארץ וְיֹשְׁבֵי בית שמש ובית ענת היו להם למס שופט' א לב-לג. כל יֹשְׁבֵי תבל ושכני ארץ ישע' יח ג. דמו יֹשְׁבֵי אי סחר צידון שם כג ב. נתך אפי וחמתי על יֹשְׁבֵי ירושלם ירמ' מב יח. הנני מביא רעה אל המקום הזה ועל יֹשְׁבָיו מ"ב כב יו. ארץ אכלת יֹשְׁבֶיהָ הוא במד' יג לב. והארץ חנפה תחת יֹשְׁבֶיהָ ישע' כד ה. היו לי כלם כסדם וְיֹשְׁבֶיהָ כעמרה ירמ' כג יד. וְיֹשְׁבֵיהֶן קצרי יד חתו ובשו ישע' לז כז. צהלי ורני יוֹשֶׁבֶת ציון שם יב ו. כלי גולה עשי לך יוֹשֶׁבֶת בת מצרים ירמ' מו יט. כי הנה יֹשְׁבוֹת הארץ אשר מעולם ש"א כז ח. — ג) יָשְׁבָה הארץ, היתה הארץ מלאה יוֹשְׁבִים, לא תהיה חרבה ושממה: ובאו בשערי העיר הזאת מלכים ושרים וכו' וְיָשְׁבָה העיר הזאת לעולם ירמ' יז כה. וחרם לא יהיה עוד וְיָשְׁבָה ירושלם לבטח זכר' יד יא. בהיות ירושלם יֹשֶׁבֶת ושלוה ועריה סביבתיה והנגב והשפלה יֹשֵׁב שם ז ז. לא תֵשֵׁב (בבל) לנצח ולא תשכון עד דור ודור ישע' יג כ. מקצף יי' לא תֵשֵׁב (בבל) והיתה שממה כלה ירמ' נ יג.  ולא תֵשֵׁב עוד לנצח שם לט. לא תעבר בה רגל אדם ורגל בהמה לא תעבר בה ולא תֵשֵׁב ארבעים שנה יחזק' כט יא. ויהודה לעולם תֵּשֵׁב וירושלם לדור ודור יוא' ד כ. ואבד מלך מעזה ואשקלון לא תֵשֵׁב זכר' ט ה. יוֹשֶׁבֶת לבטח כמשפט שופט' יח ז. זאת העיר העליזה הַיּוֹשֶׁבֶת לבטח צפנ' ב יה. — ד) העיר וכדומה יֹשֶׁבֶת במקום פלוני, היא נמצאת שם: ואמרת לצור הַיֹּשֶׁבֶת1 על מבואות ים רכלת העמים אל איים רבים יחזק' כז ג. — ובתו"מ, במשמ' העקרית: אין מחייבין אותו להיות יושב ומלקט אחת אחת תרומ' יא ו. לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה שבת א ב. יצאת כת הראשונה וישבה לה בהר הבית פסח' ה י. ישב לו בתוך ביתו חייב הלך לו למדינת הים פטור הור' א ב. כשהנשיא נכנס כל העם עומדים ולא ישבו עד שיאמר להם שבו וכו' חכם שנכנס אחד עומד ואחד יושב עד שנכנס וישב במקומו תוספתא סנה' ז ח. הוציאה לו מטה אמרה לו שב אמר לה איני יושב עד שתגביהי את המטה ברכ' ח:. עמדו יקרים עמודו שבו יקרים שבו ב"ב ק:. למלך שקנה לו שתי שפחות וכו' על אחת גזר שלא תזוז מפלטין ועל אחת גזר טירודין ישבה לה אותה השפחה תוהא ובוהא מד"ר בראש' ב. — ויָשַׁב בישיבה: אין כל ישיבה וישיבה יושבת עד שיהיו הבריות מרננות אחריו ואומרים מה ראה איש פלוני לישב ומה ראה איש פלוני שלא לישב ספרי דבר' יג. הבא לקבל עליו (להיות חבר) אפילו ת"ח צריך לקבל עליו אבל חכם שישב בישיבה אין צריך לקבל עליו תוספתא דמאי ב יג. מודה אני לפניך ה' אלהי ששמת חלקי מיושבי בית המדרש ברכ' כח:. יצחק אבינו זקן ויושב בישיבה היה יומ' כח:. בשעה שהיה (דוד) יושב בישיבה לא היה יושב על גבי כרים וכסתות מו"ק טז:. שמעון בני חכם גמליאל בני נשיא חנניא בר חמא ישב בראש כתוב' קג:. מלמד שישב להן (משה לבנות יתרו) בדין אמר דרך אנשים דולים ונשים משקות וכאן נשים דולות ואנשים משקים מד"ר שמות א. — *ישב בתענית, התענה: כיון שראה (אדה"ר) שנקנסה מיתה על ידו ישב בתענית מאה ושלשים שנה ערוב' יח:. — יָשַׁב בתחבולות וכדומה, שהה שם לראות את החזיון: שלא ישב בתחבולות ע"ז יח:. — ודברים לא בע"ח: חבית שהיא יושבת על שוליה באויר אהל' ט טז. חביות שהן יושבות על שוליהן או מוטות על צידיהן באויר שם יה ג. הדקין שבכלי חרס וקרקרותיהן ודפנותיהן יושבין שלא מסומכין כלים ב ב. עיר שיושבת על שפת הנחל אם יש לפניה דקה ארבעה מודדים לה משפת הנחל ערוב' סא.. כל היישוב כולו תחת כוכב אחד יושב פסח' צד.. כגון כסא של ברזל והקדירה יושבת עליה ר"ח שבת לז..  כי רגלים היו לארון כי דרך בזיון הוא שישב הארון בארץ ראב"ע תרומ' כה יב. ומסדר ג' (קנים) על ראש כל לחם שישב לחם האחד על גבי אותן הקנים רש"י שמות כה כט. — יָשַׁב לו קוץ, נתחב לו הקוץ בבשר: ישב לו קוץ בוושט אין חוששין שמא הבריא חול' מג:. ישב לו קוץ בפני ע"א לא ישחה ויטלנה מפני שנראה כמשתחוה לע"א ע"ז יב.. ישב לו קוץ בכריסו לא יטלנו נדה יג:. — ויָשַׁב במשמ' לא עשה דבר, ודבור רגיל שֵׁב ואל תעשה בנגוד לקום ועשה: שב ואל תעשה שאני ברכ' כ.. שב ואל תעשה עדיף ערוב' ק.. — ובחכמת הכוכבים, °יוֹשֶׁבֶׁת על הכסא, שם לאחת הצורות של הכוכבים: היושבת על הכסא וכוכביה י"ג ראב"ע, ראש' חכמה. והנה הי"ב מזלות כבר הם מבוארים וע"כ ראיתי לבאר במקום הזה שמות השלשים וששה צורות הנוספות ואוציא במספר צבאם ואלו הן  היושבת על כסא הדוב הקטן וכו' נחמ' ונעים שה. — ובחכמת החשבון, °עמוד יֹשֵׁב וכדומה: וזה דבר ברור הוא כי העמוד אשר הוצאנו והוא עמוד ט"מ הוא יושב על מחצית קו א"ד אחרי שהוא יוצא מקו א"ד על זוית נצבה ספ' התשבורת לר"א בר"ח הנשיא א לג. 

— נִפע', נוֹשַׁב, נוֹשָׁבָה, נוֹשֶׁבֶת, נוֹשָׁבֶת, נוֹשְׁבוּ, נוֹשָׁבוֹת, — ארץ נוֹשָׁבָה, שישבו בה אנשים, bewohnt; habité; inhabited: ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה עד באם אל ארץ נוֹשָׁבֶת את המן אכלו עד באם אל קצה ארץ כנען שמות יו לה. הוסרי ירושלם פן תקע נפשי ממך פן אשימך שממה ארץ לוא נוֹשָׁבָה ירמ' ו ח. גלעד אתה לי ראש הלבנון אם לא אשיתך מדבר ערים לא נושבה2 שם כב ו. בתתי אתך עיר נחרבת כערים אשר לא נוֹשָׁבוּ יחזק' כו יט. והרביתי עליכם אדם כל בית ישראל כלו וְנוֹשְׁבוּ הערים והחרבות תבנינה שם לו י. למען תשם ארצה ממלאה מחמס כל הישבים בה והערים הַנּוֹשָׁבוֹת תחרבנה והארץ שממה תהיה שם יב יט-כ. להשיב ידך על חרבות נוֹשָׁבוֹת3 ואל עם מאסף מגוים שם לח יב. — ואמר בן סירא: כשופט עם כן מליציו וכראש עיר כן יושביה מלך פרוע ישחית עמו ועיר נושבת בשביל שריה ב"ס גני' י בג. — עיר נוֹשָׁבָה מימים, עיר עתיקה: ונשאו עליך קינה ואמרו לך איך אבדת נוֹשֶׁבֶת מימים4 העיר ההללה יחזק' כו יז. 

— הִפע', הוֹשִׁיב, הוֹשַׁבְתִּי, מוֹשִׁיב, מוֹשִׁיבִי, הוֹשֵׁב, אוֹשִׁיב, יוֹשֵׁב, וַיּוֹשֵׁב, וַיֹּשֶׁב, הוֹשַׁבְתִּיךָ, אוֹשִׁיבְךָ, תּוֹשִׁיבֵנִי, יוֹשִׁיבֵנִי, יוֹשִׁיבוּם, וַיֹּשִׁיבֻם, — הוֹשִׁיב את פלוני, עשה שיֵשֵׁב: קראו צום וְהֹשִׁיבוּ את נבות בראש העם וְהוֹשִׁיבוּ שנים אנשים בני בליעל נגדו מ"א כא ט-י. — הוֹשִׁיבוֹ על כסא, בפרט נתן לו את המלוכה: חי יי' אשר הכינני וַיּוֹשִׁיבֵנִי על כסא דוד אבי מ"א ב כד. וַיּוֹשִׁיבוּ את המלך על כסא המלוכה דהי"ב כג כ. לא יגרע מצדיק עיניו ואת מלכים לכסא וַיֹּשִׁבֵם לנצח ויגבהו איוב לו ז. — הוֹשִׁיבוֹ במקום, עשה שישהה שם: אלהים מוֹשִׁיב יחידים ביתה תהל' סח ז. מוֹשִׁיבִי עקרת הבית שם קיג ט. במחשכים הוֹשִׁיבַנִי כמתי עולם איכ' ג ו.  — והוֹשִׁיבוֹ עם פלוני, שיהיה אצלו, יחד אתו: מקים מעפר דל מאשפת ירים אביון לְהוֹשִׁיב עם נדיבים ש"א ב ח. לְהוֹשִׁיבִי עם נדיבים עם נדיבי עמו תהל' קיג ח. — ואמר בן סירא: סלסלה ותרוממך ובין נגידים תושיבך ירוש' ברכ' ז יא: בשם ב"ס. — הוֹשִׁיבוֹ במקום, הניחו שם לזמן מה: ויבא דוד אל מאתים האנשים אשר פגרו מלכת אחרי דוד וַיֹּשִׁיבֻם בנחל הבשור ש"א ל כא. — הוֹשִׁיבוֹ באהל, בסֻכה וכדומה, עשה שידור בו: כי בסכות הוֹשַׁבְתִּי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים ויקר' כג מג. עד אוֹשִׁיבְךָ באהלים כימי מועד הוש' יב י. — וְהוֹשִׁיבוֹ בארץ, עשה שיגור בה, שיחיה בה: ארץ מצרים לפניך הוא במיטב הארץ הוֹשֵׁב את אביך בראש' מז ו. וַיּוֹשֵׁב יוסף את אביו ואת אחיו ויתן להם אחזה בארץ מצרים שם יא. ויגל (מלך אשור) את ישראל אשורה וַיֹּשֶׁב אותם בחלח ובחבור מ"ב יז ו. וַיֹּשֶׁב (את הכותים) בערי שמרון שם כד. והערים אשר נתן חורם לשלמה בנה שלמה אותם וַיּוֹשֶׁב שם את בני ישראל דהי"ב ח ב. ישם מדבר לאגם מים וארץ ציה למצאי מים וַיֹּשֶׁב שם רעבים ויכוננו עיר מושב תהל' קז לה-לו. וְהוֹשַׁבְתִּי אתכם כקדמותיכם יחזק' לו יא. הנני מקבצם מכל הארצות וכו' וְהשבתים אל המקום הזה וְהֹשַׁבְתִּים לבטח ירמ' לב לז. יחרדו כצפור ממצרים וכו' וְהוֹשַׁבְתִּים על בתיהם נאם יי' הוש' יא יא. הגוים אשר הגלית וַתּוֹשֶׁב בערי שמרון מ"ב יז כו. וישלח יי' את משה ואת אהרן ויוציאו את אבותיכם ממצרים וַיֹּשִׁיבוּם במקום הזה ש"א יב ח. — הוֹשִׁיב ארץ, עיר, עשה שיהיו בה יושבים: וזרעך גוים יירש וערים נשמות יוֹשִׁיבוּ ישע' נד ג. וְהוֹשַׁבְתִּי את הערים ונבנו החרבות יחזק' לו לג. — ובהשאלה,  הוֹשִׁיב אשה, נְשָׂאָהּ לו לאשה: וימצא מבני הכהנים אשר הֹשִׁיבוּ נשים נכריות עזר' י ח. גם בימים ההם ראיתי את היהודים הֹשִׁיבוּ נשים אשדודיות נחמ' יג כג. וכל אשר בערינו הַהֹשִׁיב נשים נכריות יבא לעתים מזמנים עזר' י יד. ויכלו בכל אנשים הַהֹשִׁיבוּ נשים נכריות עד יום אחד לחדש הראשון שם יז. אנחנו מעלנו באלהינו וַנֹּשֶׁב נשים נכריות מעמי הארץ שם ב. אתם מעלתם וַתֹּשִׁיבוּ נשים נכריות להוסיף על אשמת ישראל שם י. — ובתו"מ, במשמ' העקרית: אמר אחד מן התלמידים יש לי ללמד עליו זכות מעלין אותו ומושיבין אותו ביניהם סנה' ה ד. פרקוהו (את הלל מתחת השלג) והרחיצוהו וסכוהו והושיבוהו כנגד המדורה יומ' לה:. אמר בן עזאי בשמך יקראוך ובמקומך יושיבוך ומשלך יתנו לך שם לח.. — והוֹשִׁיבוֹ בישיבה, בבית דין: מקובל אני מפי שבעים ושנים זקנים ביום שהושיבו ראב"ע בישיבה זבח' א ג. א"ר יוחנן אין מושיבין בסנהדרי אלא בעלי קומה ובעלי חכמה סנה' יז.. וכבוד עשו לו (לחזקיהו) במותו מלמד שהושיבו ישיבה על קברו ב"ק טז:. אמר להן (רבי לחכמי ישראל) אל תספדוני בעיירות והושיבו ישיבה לאחר שלשים יום כתוב' קג.. — והוֹשִׁיב חנוני וכדומה, שם אותו בחנות לעסק בה: אין מושיבין  חנוני למחצית שכר ב"מ ה ד. והוֹשִׁיב מלמד: התקינו שיהיו מושיבין מלמדים תינוקות בירושלם וכו' מי שאין לו אב לא היה עולה ולמד התקינו שיהו מושיבין בכל פלך ופלך וכו' ומי שהיה רבו כועס עליו מבעיט בו ויצא עד שבא יהושע בן גמלא ותיקן שיהו מושיבין מלמדי תינוקות בכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר ב"ב כא.. — ובע"ח, הוֹשִׁיב תרנגלת, שתהא יֹשבת ודֹגרת על הביצים לחממם ולהוציא אפרוחים: ותרנגולת שברחה מחזירין אותה למקומה ואם מתה מושיבין אחרת תחתיה פסח' ד ז. המושבת אפרוחים אמרה איני מושבתן אלא בתרי וכו' תוספתא שבת ז יז. — °ודבורים בכורת וכדומה, שיעשו שם דבשם: ועור שחוסמין בו פי הבהמה ועור שמושיבין בו הדבורים בשעה שלוקחין הדבש רמב"ם כלים ז ב. ודברים לא בע"ח, קבע שם: מושיבין שובכין לתרנגולים בארבעה עשר פסח' ד ז. ערים הללו אין עושין אותן לא טירים קטנים ולא כרכין גדולים אלא עיירות בינונית ואין מושיבין אותן אלא במקום מים וכו' ואין מושיבין אותן אלא במקום שווקים ואין מושיבין אותן אלא במקום אוכלוסין מכות י.. ביצים גסות הנתנות ע"פ כלי חלול וכו' אין מושיבין את הכלי תחלה ואח"כ יסדר עליו אלא יאחזנו בידו ויושיב הביצה עליו ואח"כ יושיב הכלי על הגחלים וכן קדרה שמושיבין על ב' חביות לא יקיפנה תחלה ואח"כ יושיב הקדרה עליהם רש"י ביצ' לג.. וישמוט ידיו בנחת מתחת המחתה ויושיב המחתה על הרצפה תוספ' יומ' מז..  שכן דרך להושיב קורות מעמוד לעמוד לבנות עליהם תקרת האכסדרה הם, סוכ' יח:.  

—  פִע', יִשֵּׁב, יִשְׁבוּ, — א) יִשֵּׁב אהלו במקום פלוני, נטהו, קבע אותו, כונן אותו,  aufstellen (ein Zelt); établir (tente);establish tents לכן הנני נתנך לבני קדם למורשה וְיִשְּׁבוּ טירותיהם בך ונתנו בך משכניהם יחזק' כה ד. — *ישב העולם, הרבה בו יושבים, עשה שיהיה מתֻקן: וכי מבלי עולם הן והלא מיישבי עולם הן סוט' כב.. אמר דוד רבון העולם ישב עולמך מד"ר שמות לא. ואולם הרשעים הגמורים כגון המינים והמלשינים אינם מיישבי העולם ספ' חנוך, יתרו לד. — °יִשֵּׁב מקום, עשהו נושב ומתֻקן: מה הר ציון עתיד הקב"ה להחזירו וליישבו5  אף בתיהן של צדיקים עתיד הקב"ה להחזירן וליישבן5 ברכ' נח:. — *יִשֵּׁב את הארץ, עשה שתהיה נושבת, bevölkern; peupler; to people, ובפרט כונן בה ישובים, kolonisieren; coloniser; -nise. — °ויִשֵּׁב עַם, הניחו במקום, ואמר המשורר: ועד אן בשביו תישב, עם את רגעיו יחשב, שמע צעקתו והקשב ר"י הלוי, סליחה, חדרי לב. — °יִשֵּׁב בית, הרבה בו יושבים: אדם יחיד ואשה יחידה והוא מזווגם יחד ומיישב מהם בית רש"י סוט' ב.. — ואת הכּוֶרת בדבורים: נוטל נחיל ומניח נחיל כדי ליישב את הכוורת רמב"ם מכיר' כג יג. — והשֹׁבך ביונים: מפני שהאמהות בורחות נמצא שהחריב כל השובך אלא מניח מהן כדי ליישב השובך שם יא. — ב) *יִשֵּׁב עצמו, סדר דעתו: אמר ר"א בר נגרי ויישב עצמו לתפילה ירוש' פסח' ה לב ד. — ודברים לא בע"ח, יִשֵּׁב אבן וכדומה, קבע אותה היטב: הבנאי שיישב את האבן בראש הדימוס ירוש' שבת ז י ד. שעשו את המשכן ולא היו יודעין ליישבו מה עשו נטלו כל אחד ואחד מלאכתו ובאו להם אצל משה ואומרים הרי קרשים הרי בריחים וכו' מד"ר שמות נב. נסתלק הענן והיו כולן מתקינין ליסע ומישבין כליהם מי שהיה לו בהמה ואם לא היה לו הענן נוטל את השאר תנחומא במד' יג. — ובמלאכת האריגה, יִשֵּׁב החוטים  בתוך האריג, שיהיו קבועים: השובט והמקטקט על האריג הרי זה חייב מפני שהוא כמיישב בידו ירוש' שבת יב יג ג. — ויִשֵּׁב בין אנשים, סדר ביניהם מה שצריך: יעקב תבע את החולי אמר לפניו רבון העולמים אדם מת בלא חולי ואינו מיישב בין בניו מתוך שהוא חולה שנים או שלשה ימים הוא מיישב בין בניו מד"ר בראש' סה. — °יִשֵּׁב את הקמטים, תקן אותם שיהיו כראוי: כשמקפלין אותן (את הבגדים) אז מיישבין את קמטיהם רש"י ור"נ על הרי"ף, שבת מה.. —  ובדברים מפשטים, °ישב הלב, הדעת, הנפש, הניח אותם, עשה שיהיו במנוחה: שהחומץ מיישב את הנפש ירוש' שבת יד יד ד. וידבר על לב הנערה וכו' דברים שמישבים את הלב מד"ר בראש' פ. ועניני ארבעה פרקים אלו וכו' ראויין הן להקדימן שהן מיישבין דעתו של אדם תחלה רמב"ם יסוה"ת ד יג.  מפני שהנפש דואבת ליציאת שבת משמחין אותה ומיישבין אותה בריח טוב הוא, שבת כט כח. מי שנשכו עקרב או נחש מותר ללחוש על מקום הנשיכה ואפילו בשבת כדי ליישב דעתו ולחזק לבו הוא, עכו"ם יא יא. — ודבר מפשט, קבע, באר: אמר לו הקב"ה (למשה) את ישבת לבני סבלותם חייך שאתה עתיד ליישב ולפרש לבני נדריהם מד"ר ויקר' לז. הנני מקדים הקדמה שצריכה מאד להישיר אל הענין העצום והמופלג שאנו עתידים להעיר עליו בפרקים אלו ולישב דעת המעיין הזך בו שעה"ש לאבן נטיף ג ג. — יִשב את הדברים, פרש וסדר אותם כראוי: שמא יבא אחד מן הכלבים ויזדווג לי ואעפ"כ עלי לישב הדברים מד"ר רות, ויהי בשכבו. ואני אומר לישבו (את הפסוק) על אפניו כפשוטו רש"י שמות כג ב. שאינו מיישב בדין אלא עושה פשרה ברצון הוא, אבות ו ו. ואמוראין שבארץ ישראל לא היו בני מחלוקת ונוחין זה לזה כשמן ומיישבין את הטעמים בלא קושיות ופירוקין הוא, ב"מ פה.. אלא בא לומר שיש ליישב הברייתא בע"א תוספ' ב"ק יח.. ומה שאמרתי לישב התוספ' איני צריך לכך תשו' מהר"י קולון קעב. מי יתן והיה שתוכל להשלים דבריך בכל הדברים הקשים והזרים שמצאתי על זה היסוד ולישבם כי עדיין איני רואה להם פתח להכניסם בו רמח"ל, חוקר ומקובל 10. ולכן יש לדעת ולהבין כי כל זה וכיוצא בו אי אפשר להלמו ולישבו על אופנו כ"א בדרך ה' סלולה היא החכמה הנאמנה עבוה"ק לר"מ גבאי, סתרי תורה יט. — ויש לְיַשֵּׁב, דבור רגיל במפרשי התלמוד מהרש"א וכדומה, אפשר לפרש את הדבר שלא יהיה בו קושיה. — ישב הבגד, שיהיה מונח כהגן: המקום המתוקן לבית צואר שממנו יוכל אדם ללבוש את המלבוש ועל ידי הכנסת ראשו בפי הבגד יתכן לו לישבו על עצמו נפוצות יהודה יח. —  °ישב עצמו, חשב בדעתו מה ואיך לעשות: צריך לזה זכיה גדולה שיזכה ליישב עצמו שעה אחת ביום מגיד שיחות סד.. 

—  פֻע', *יֻשּׁב, מְיֻשָּׁב, מיושב, — שישבו אותו. א) במשמ' העקרית, מיושב, במשמ' בישיבה: אדם מעיד עדותו מיושב ירוש' גיט' ז מח ד. דבר צניעות ראה בה (בועז ברות, שבלים) עומדות (לוקטת) מעומד (היו) נופלות (לוקטת) מיושב שבת קיג:. לא יפרע עצמו מעומד אלא מיושב אדר"נ מ. בשעה שהקב"ה דן את ישראל דן אותם מעומד מקצר בדין ומפשר בדין אבל כשהוא דן את אוה"ע דן מיושב מדקדק בדין ומאריך בדין מד"ר בראש' פב. ונופלים על פניהם ומתחנן ומגביה ראשו הוא והם ומתחנן מעט מיושב כדרך שעשה בשחרית ועומד ואומר קדיש רמב"ם תפלה ט ח. — ב) *בית מיושב, לא חרב: שהראהו (הקב"ה למשה) בית המקדש מיושב על שלוותו ספרי דבר' שנז. — וארץ מיושבת: שהראה ארץ ישראל מיושבת על שלוותה שם. אם מוקפת (העיר) חומה ואינה מיושבת כולה כשבא למדוד תחומה לא ימדוד לה מן החומה אלא מן הבתים רש"י ערוב' כו.. — ואדם °מיושב, שמעמדו טוב, שלא נחרב ביתו: וכן איוב ראה א"ע מיושב וחרב ומיושב רש"י יחזק' יד יד. — ובהשאלה, *אדם מיושב, מתוּן, לא בהוּל: למדינה שמרדה על המלך שלח המלך לפולימרכוס ואמר להחריבה היה אותו פולימרכוס בקי ומיושב אמר להם טלו לכם ימים ואם לאו הריני עושה לכם כדרך שעשיתי למדינה פלונית ולחברותיה ספרי במד' קלא. שיהא אדם ממתין בדין שכל הממתין בדין מיושב בדין אדר"נ א. למלך שנטל אשה היה אומר אין נאה הימנה אין משובחת הימנה אין מיושבת הימנה מד"ר במד' ב. — ובסהמ"א: מואס בגדולה ושונא השררה מיושב זכרן מודה חו"ה, הפרישות ד. מצוה מן המובחר לעמוד כשהוא מהלך לפי שאינו מיושב כל כך ואינו יכול לכוין כשהוא מהלך כאשר היה עומד תוספ' ברכ' יג:. — ולבו מיושב, בטוח, אינו מפחד: היה רכוב על החמור אם יש לו מי לאחוז בחמורו ירד ומתפלל למטן ואם לאו מתפלל במקומו רבי אומר בין כך ובין כך מתפלל במקומו שכך לבו מיושב ירוש' ברכ' ד ח:. — ודעתו מיושבת, במשמ' זו: האמנים קורין בראש האילן וכו' ובעה"ב בין כך ובין כך יורד למטה ומתפלל לפי שאין דעתו מיושבת עליו ברכ' יו.. אפילו אוכל (הנחש) כל מעדני עולם אין דעתו מיושבת עליו עד שיאכל עפר יומ' עה.. בזמן שאדם ענוותן ובני ביתו ענוותנין והלך לו למדינת הים וכו' לבו אין מתפחד עליו ודעתו מיושבת במקומו עד שעה שיחזור אדר"נ ז. כשנכנסתי לראשונה לא היתה דעתי מיושבת עלי מד"ר במד' יא. חולה מוטל במטה ודעתו מיושבת עליו ולשונו ודבורו מכוונים בפיו תשו' הגא', הרכבי 186. לפי שמחמת אפי ולא מדעת מיושבת נשבעתי רש"י חגי' י.. — *חלום מיושב, לא מבהיל: חלומותיו מיושבים עליו ברכ' סב.. — °פרוש מיושב, נאה לפי הענין: ורבותינו דרשו לצד אחד במסכת הוריות ואינו מיושב לי על שיטות דבור שסיים החכם לומר שגם זה הבל רש"י קהל' ח יד. — °טעם מיושב על הלב, שמתקבל: יש בפסיקתא שזה דואג ואינו מיושב על לבי רש"י ש"ב א ב. אף הטעמים המיושבים על הלב אינם חשובים עליו הוא, משלי כז ז. — ג) °בנגינה, נעימה מיושבת, בקול בינוני: ושופר מורם ושופר מכרבל ולשון מיושב שהמלה תצא בו בנעימה מיושבת לא  למעלה ולא למטה הור' הקורא 87. ואם היה בין המארכה והטפחה שני מלכים אחד במלת המארכה ואחד במלת הטפחה תצא נעימת המארכה מיושבת בלא התזה שם 102. — °שופר מישב, עי' שופר, ועי' °מְיֻשָּׁב.

נִתפע', *נִתְיַשֵּׁב, — א) נִתְיַשֵּׁב פלוני במקום, קבע מושבו במקום, sich niederlassen; s`établir; establish o. s.: שמעשיהם של כנענים מקולקלים מכל האומות ואותו המקום שנתישבו בו ישראל מקולקל מכולם ספרא אחרי קלח. — ובמשמ' נח: כיון שנתיישבו תקעו בחצוצרות ונסע יהודה ודגלו תחלה תנחומא במד' יג. — ונִתְיַשְּׁבָה הארץ, נעבדה ונבנו בה ערים וכדומה: כל ארץ שגזר עליה אדם הראשון לישוב נתישבה וכל ארץ שלא גזר עליה אדה"ר לישוב לא נתישבה ברכ' לא.. — ב) *נתישב דבר, נתחזק, נתקים: אמר רבי ברכיה בשם ר"א אע"פ שמעולם אתה לא נתיישב כסאך ולא נודעת בעולמך עד שאמרו בניך שירה מד"ר שמות כג. אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע הופר בריתו של אברהם אביהם שעל ידו מתיישב העולם ועל ידו הכירוך בעולם שם איכ' פתיח'. — ג) בהשאלה, נתישב לבו, נתישבה דעתו, נתחזק, נח, שקט מעצבו ורגזו: מעמידו על האמת מעמידו על השלום מתישב ללבו בתלמודו שואל ומשיב אבות ו ו. לאחר שנתיישבה דעתו (של ר"א) אמר יהי רצון שיחזרו עיני יוסי למקומן וחזרו חגי' ג:. עוברה שהריחה בשר קודש או בשר חזיר תוחבין לה כוש ברוטב ומניחים לה על פיה אם נתיישבה דעתה מוטב ואם לאו מאכילין אותה רוטב עצמו ואם נתיישבה דעתה מוטב ואם לאו מאכילין אותה שומן עצמו יומ' פב.. בכל עת הייתי אומר אימתי אראה אותה שעה שאכנס באחרונה ועכשיו שנכנסתי מיד נתישבה דעתי עלי מד"ר במד' יד. ועשו סעודה גדולה ושכרתו יותר מדאי כיון שנתיישבה דעתו עליו אמר לה בתי ראי כל חפץ טוב שיש לי בבית וטלי אותו ולכי לבית אביך שם שה"ש, נגילה. וכיון שיצאו הכתבים והבולדרין נתישבה דעתו עליו ואמר הכבוד הזה שחלקתי לחזקיהו לא חלקתי לו אלא בשביל אלהיו שם אסת', והשתיה. אפי' סומה מחללין עליה את השבת לפי שתתישב דעתה בכך שאומרת חברותיי רואות ועושות כל צורכי והזהיר, שמות קכז.. אין שואלין את הרב כשיכנס למדרש עד שתתישב דעתו עליו רמב"ם ת"ת ד ו. מצא דעתו משובשת ולבו טרוד אסור לו להתפלל עד שתתישב דעתו לפיכך הבא מן הדרך והוא עיף או מיצר אסור לו להתפלל עד שתתישב דעתו הוא, תפלה ד טו. אין צרין על עיירות של עכו"ם פחות משלשה ימים קודם השבת כדי שתתישב דעת אנשי המלחמה עליהן ולא יהיו מבוהלין וטרודים בשבת הוא, שבת ל יג. מפני שדעתו (של הילד) נוחה אחר המעות ועדיין לא נתיישבה דעתו בדרכי העולם הוא, מכיר' כט יג. — ונתישבה הנפש: עד כמה מתישבת נפש ר' אומר ככותבת ר' חנניה אומר כגרוגרת מד"ר איכ', כל עמה. כללו של דבר יענה גופו וייגע כל יום בבקר עד שיתחיל גופו לחום וישקוט מעט עד שתתישב נפשו ואוכל רמב"ם, דעות ד ב. וישהא אחר שיצא עד שתתישב נפשו וינוח גופו ותסור החמימות ואח"כ יאכל שם יז. — °נִתְיַשֵּׁב הדבר, נקבע בסדר נכון, התפירה וכדומה: שאין הבגד שוה ובולט בבגד כמין כיס וצריך לקרוע הבגד למטה ומולל לפניו והתפירה מתיישבת רש"י שבת קה:. שמתוך כך הוא (הסנדל) מתקצר ומתיישב למדת רגלו תוספ' יומ' עח:. — ודברים מפשטים: כי מן הנמנע ממנו שתתישב אהבת הבורא בלבינו עם התישב אהבת העולם בנו וכאשר יהיה לב המאמין ריק מאהבת העולם וכו' תתישב אהבת הבורא בלבו ותהיה תקועה בנפשו חו"ה, אהב' ה', פתח השער. שתחשוב עם נפשך ותתבעיה על כל ענין שנתישב אצלה מעניני ידיעת האלהים ותורתו שם, חשב' הנפ' ג. וברוך השם אשר לו נתכנו עלילות אשר סבב להיות הימים האלה מיוחדים לימי תשובה והקדים לנו דברים עד שהתישב בלב העם שהוא זמן תשובה מלמד התלמיד', שבת שובה. תהיה האמנתו יותר מתקבלת ומתישבת בלב ותפול האמונה בו בתכלית החוזק העקרים א כ. חכמת הילד לא נתישבה כל צרכה ואין דבריו מתקבלים ומתישבים על הלב רע"ב אבות ד כ. — והתישב בדבר, נתחזק בו, נהיה לו הדבר ברור ונכון: ומה שיתברר אצלך תזכרנו ותתישב בו ומה שתסתפק בבירור תחקור עליו מחכמי דורך חו"ה, חשב' הנפ' ג. הכניעה היא שפלות הנפש ושחותה ומעוט ערכה אצלה והיא מדה ממדות הנפש וכאשר תתישב בה יראו אותותיה על האברים מהם הלשון הרכה והקול הנמוך וכו' שם, הכניעה, פתח השער. טובים דבריך ומתיישב אני בזה הענין ומה גם שאפילו ההקדמות האלו מוכרחות הן ודאי שאי אפשר להכחישם רמח"ל, חוקר ומקובל 10.  —  והִתְיַשֵּׁב הלב, הסכים, התרצה: ורבותינו דרשוהו על נדב ואביהוא ואין לבי מתיישב לפרשו כן רש"י תהל' עח סג. — °נִתְיַשֵּׁב הדבר, נעשה נאות לפי הענין והכונה: ויונתן תרגם על ששאלו להם מלך והמליכו את שאול ואינו מתיישב לי אחר לשון העבריות רש"י הוש' י ט. הנה העצה שלימה שתתישב לו בזה תבין לו המחשבה הצודקת רלב"ג משלי כ יח.  אמר טומאש יוכל אדוננו לנסותו יקראו לפניו שלשה מהם מהיותר טפשים ויראה תשובתם מתישבת בכל דבר שבט יהודה סד. ועל זה באו שתי תשובות וכו' והתשובה השנית והיא עקר ויותר מתישבת מנח' קנא' לר"י מפיסא 95. עתה נתישבו שני הכתובים של אולם שנראים שסותרים זה את זה ר"א מבלגנצי, יחזק' מ ט. — ד) נִתְיַשֵּׁב על דבר, בדבר, נמלך בלבו, נתיעץ: וכיון שיצאו הכתבים נתישב (מרודך) על דעתו אמר לא עשיתי כהוגן הקדמתי שלומו של חזקיהו לאלוהו מד"ר שה"ש, מצאוני. בשנה שעברה ישבו זקני קהלינו ונתיישבו בדבר ונמנו וגמרו שלא להחליף אותן הפטרות מעש' הגאו', תשו' ר' משולם נז. בית דין שנראה להן לגזור גזירה או לתקן תקנה או להנהיג מנהג צריכין להתיישב בדבר ולידע תחלה אם רוב הצבור יכולין לעמוד רמב"ם, ממרים ב ה. צריכין בית דין להתיישב בדיני נפשות ולהמתין ולא יאיצו הוא, סנה' יד י. הנכפה בעת כפייתו פסול (לעדות) ובעת שהוא בריא כשר וכו' וצריך להתיישב בעדות הנכפין הרבה הוא, עדות ט ט. ואף במטלטלין לא יתקיימו מעשיו (של החֵרש) עד שבודקין אותו בדיקות רבות ומתישבין בדבר הוא, מכיר' כט ב. וכתב רבינו משה שם שמענו וקבלנו מזקנינו שלא יניח פחות מארבע שערות ואומר אני שיש להתיישב בדבר משום דתניא בתוספתא דמכות יש תולש שתי שערות וחייב משום נזיר סמ"ג, סי' נא. ולמעלה הבאנו דבר זה מלא תחום עיניך וצריך להתיישב בדבר כי לפי הנראה יש כאן שני לאוין בדבר זה שם קסה. יש לכל ב"ד וכו' להתיישב בדבר ולחקור הרבה ולתת לב בכל איסורין שיראה שהדור נוהג בו שלא לפרוץ ולהורות עליו להקל ספ' החנוך תצה. החכם המתישב בדעתו ובלתי נמהר להשיב יניח רגזו המאירי, משלי יה. ומתחלה היה רצונו להנהיג את העולם במדת זהב אח"כ התיישב כביכול ברצונו וראה שטוב לפני עולמו שיתנהג במדת הכסף קדושת לוי, פקודי. ועת לו להתיישב ולבור את בחירי אפני הדבור ולהרחיק את אשר איננו נעים ומתקבל העולה על רוחו מא"ג, הקד' קרית ספר. —  °נִתְיֹשְבוּ זה עם זה, באו לכלל פשרה ביניהם, השלימו: שנים שהיה להם מריבה זה עם זה ואח"כ נתיישבו יחד אין לשום אחד מהם לדבר אתה עשית לי כך ולכן עשיתי לך כך ראש' חכמה, שע' הקדושה יא.