—  קל לא נהוג.

—  הִפע', הוֹשִׁיט, עתי' יוֹשִׁיט, —   הוֹשִׁיט את ידו לפלוני, וכדומה, פשט ידו לעומת פלוני, ausstrecken; étendre; strech out:  כל איש ואשה אשר יבוא אל המלך אל החצר הפנימית אשר לא יקרא אחת דתו להמית לבד מאשר יוֹשִׁיט לו המלך את שרביט הזהב וחיה (אסת' ד יא).  ויהי כראות המלך את אסתר המלכה עמדת בחצר מצאה חן בעיניו וַיּוֹשֵׁט המלך לאסתר את שרביט הזהב אשר בידו ותקרב אסתר ותגע בראש השרביט (שם ה ב). —   ואמר בן סירא:  גם לאביון הושיט יד למען תשלם ברכתך (ב"ס גני' ז לב).  ראה רעך כנפשך ובכל ששנאת התבונן מקום יביט אל תושיט יד ואל תיחד עמו בטנא (שם לד יד).  וגם אם בין רבים ישבת לפני רע אל תושט יד (שם יח). —   ובתו"מ:  בהמה שמת עוברה בתוך מעיה והושיט הרועה את ידו ונגע בו (חול' ד ג).  שתי גזוזטראות זו כנגד זו ברשות הרבים המושיט והזורק מזו לזו פטור היו שתיהן בדיוטא אחת המושיט חייב והזורק פטור (שבת יא ב).  שתי עגלות זו אחר זו ברשות הרבים מושיטין הקרשים מזו לזו אבל לא זורקין (שם).  כאדם שמושיט אצבעו לתוך עינו ומחטטה (ספרי במד' פד).  לא יושיט אדם כוס יין לנזיר ואבר מן החי לבני נח שאין מאכילין את האדם דבר האסור לו (תוספתא דמאי ב כד).  כדי שתושיט ידיה ותטול העד מתחת הכר וכו' (שם נדה ג ו).  אבל אסור להושיט אצבעו בחמין (תענ' יג.).  והלא אדם מושיט אצבעו באור בעולם הזה ומיד נכוה (סנה' ק:).  הושיט ידו לקן ושחט מיעוט סימנים (חול' קמ:).  כל מה שעמלתי שבע שנים בא זה והושיטו לי בקנה אחד (מד"ר בראש' כ).  היו מכסין השלחן וכל הכלים אשר עליו בכיסוי עור תחש והיו מושיטין בדיו לישא אותו בהן (שם במד' ד).  ולמה את מושיטו בקנה (שם קהל', טוב אחרית).  לשנים שהושיטו הדסים למלך אחד הושיטה לשמו ויצאת לשם זקנו ואחד הושיטה לשם זקנו ויצאת לשמו (פסיק' דר"כ, סליחות).  לאחד שהיה מושלך לתוך המים הושיט הקברניט את החבל אמר לו תפוש את החבל הזה בידך ואל תניחו שאם תניחהו אין לך חיים (תנחומא, שלח לא).

—  הָפע', *הוּשַׁט, מוּשָׁט, מוּשֶׁטֶת, —   שהושיטו אותו, ידו מושטת:  אל תהי ידך מושטת לקחת ובעת השב קפוצה (ב"ס גני' ד לא)