יָשַׁן

פ"ע, — קל לא נהוג.

— נִפע', נוֹשַׁן, נוֹשָׁן, נוֹשֶׁנֶת, נוֹשַׁנְתֶּם, —  נהיה יָשָׁן: ואכלתם ישן נוֹשָׁן (ויקר' כו י).  צרעת נוֹשֶׁנֶת הוא בעור בשרו (שם יג יא).  — נוֹשַׁן בארץ, חי בה שנים רבות, זמן רב: כי תוליד בנים ובני בנים וְנוֹשַׁנְתֶּם בארץ (דבר' ד כה).

— פִע', *יִשֵּׁן, — עשה יָשָׁן:  העקלין של נצרין וכו' ושל חשיפה ושל גמי צריך לישן וכמה ישונן שנים עשר חודש (תוספתא ע"ז ח ג). (עקל) של חוטין של גמי מיישנן כל שנים עשר חדש (ירוש' שם ה מה:).  ואין לי אלא דברים שדרכן ליישנן דברים שאין  דרכן ליישנן מניין (ב"ב צא:).   מן היין הזה אני מיישן לשמחתו של בני (מד"ר דבר' ט).  גזל מעות חדשים וישנם קנה שאם יחדשם פנים חדשות הן (רמב"ם גזלה ב יג). 

— פֻע', *יֻשַּׁן, מְיֻשָּׁן, מיושן, —  היה יָשָׁן מאד: אמר לו יין מבושם אני מוכר לך חייב להעמיד לו עד העצרת וישן משל אשתקד ומיושן משל שלש שנים (ב"ב ו ג).  קונם יין שאיני טועם שהיין רע למעים אמרו לו והלא המיושן יפה למעים (נדר' ט ח).  מלמד שכל המיושן מחבירו הוא יפה מחבירו (ב"ב צא:).

— נִתפ', *נִתְיַשֵּׁן, —  נתישן פלוני בדבר, שהה בדבר זמן רב: בני עמוד בחוקך ובו התהלך ובמלאכתך התישן (ב"ס גני' יא כ).  —  והיין וכדומה, נהיה יָשָׁן: ומה יין אתה טועם טעם יין מתחילתו וכל זמן שהוא מתיישן בקנקן סופו להשביח אף ד"ת כל זמן שהם מתיישנים בגוף סופם להשביח (ספרי דבר' מח).  מתיישן חייב באחריותו עד החג (ירוש' גיט' ג מה:).  ולמה נקרא שם הצרעת נושנת שגרמו עונותיו שנתישנה הצרעת זמן מרובה (מדר' תדשא יג).  צריך שיהא (היין) של ג' שנים שלימות ושיתקיים ויתיישן עד גמר שנה שלישית (רש"י ב"ב צח:).  הגוזל מעות ישנות ושפן וחדשן לא קנה שהרי מתיישנין וחוזרין כשהיו (רמב"ם גזלה ב יג).