ש"ז, בכנ' יָשְׁרוֹ, סגולת מה שהוא יָשָׁר: ואתה אם תלך לפני כאשר הלך דוד אביך בתם לבב וּבְישֶׁר לעשות ככל אשר צויתיך (מ"א ט ד). העזבים ארחות ישֶׁר ללכת בדרכי חשך (משלי ב יג). בדרך חכמה הרתיך הדרכתיך במעגלי ישֶׁר (שם ד יא). מה נמרצו אמרי ישֶׁר (איוב ו כה). תם וָישֶׁר יצרוני (תהל' כה כא). וכתוב ישֶׁר דברי אמת (קהל' יב י). אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף להגיד לאדם יָשְׁרוֹ (איוב לג כג). הולך בְּיָשְׁרוֹ ירא יי' (משלי יד ב). — ישֶׁר לבב: לא בצדקתך וּבְישֶׁר לבבך אתה בא לרשת את ארצם (דבר' ט ה).  אני בְּישֶׁר לבבי התנדבתי כל אלה (דהי"א כט יז). אודך בְּישֶׁר לבב (תהל' קיט ז). —  ובמדרש: זה הקב"ה שנוהג עמהם במדת יושר בעולם הזה ונותן שכרם שלם לעתיד (מד"ר רות א). —  ומצוי במשמ' זו בסהמ"א: ואפני היושר בבטחון על האלהים בכל ענין (חו"ה, הבטחון ד). —  ומשל: אין עניות כפתיות ואין עשר כמו שכל ויושר (פניני המליצ', גנזי פט"ב, מחב' ד). — ובמשמ' העקרית, במעמד לא נטוי: ביושר עומדים השמים והארץ (אמונה רמה 99). — ובמשמ' כמו שנאות וצריך: אבל החלק הזן והמדמה לא יאמר בו לא מעלה ולא פחיתות אך יאמר שהוא זן על יושר או על בלתי יושר כמו שיאמר איש פלוני עכולו טוב או בטל עכולו או נפסד דמיונו או הוא מדמה על יושר אין בזו לא מעלה ולא פחיתות (ח' פרק' לרמב"ם ב). — °ישֶׁר  הכתיבה, הכתיבה לפי חקי הלשון:  ידיעת המכתב והיא צורות האותיות וצרופן במלות והברתן ותקונן וכו' והלמוד הזה נקרא אצל בעלי הלשון יושר הכתיבה (ב"ז, הקד' תל"ט).