פ"ע, יָשְׁרָה, עת' יִישַׁר, וַיִּשַׁר, תִּישַׁר — א) יָשַׁר הדבר בעיניו, היה יָשָׁר, היה רצוי לו, חשבו שהוא טוב ונכון: ויעשהו כלי אחר כאשר יָשַׁר בעיני היוצר לעשות (ירמ' יח ד).  אנכי עשיתי את הארץ וכו' ונתתיה לאשר יָשַׁר בעיני (ירמ' יח ד).  ויאמרו כל הקהל לעשות כן כי יָשַׁר הדבר בעיני כל העם (ירמ' יח ד).  ויאמר שמשון אל אביו אותה קח לי כי היא יָשְׁרָה בעיני (ירמ' יח ד).  ויצא חירם מצר לראות את הערים אשר נתן לו שלמה ולא יָשְׁרוּ בעיניו (ירמ' יח ד).  לכה נא אקחך אל מקום אחר אולי יִישַׁר בעיני האלהים וקבתו לי משם (ירמ' יח ד).  וַיִּישַׁר הדבר בעיני אבשלם (ירמ' יח ד).  וידבר לאשה וַתִּישַׁר בעיני שמשון (ירמ' יח ד).  — ויָשַׁר הדבר, היה ישר במשמ' המוסרית, במשמ' של צדק וישר: הנה עפלה לא יָשְׁרָה נפשו בו (ירמ' יח ד).  — ב) יָשַׁר בדרך, הלך בדרך יָשָׁר: וַיִּשַּׁרְנָה1 הפרות בדרך על דרך בית שמש במסלה אחת הלכו הלך וגעו ולא סרו ימין ושמאול (ירמ' יח ד).  — * יִישַׁר2, דבור של הסכמה, במשמ' כך הוא, טוב, יפה: (כשעלה רבי זירא מצא ר' בנימין בר יפת שיושב ואומר משמו של ר' יוחנן) נותנין מרדעת על גבי חמור בשבת א"ל יישר וכן תרגמה אריוך בבבל (ירמ' יח ד).  אמר לו (רב חסדא) לא שנו אלא בלוקח מן התגר אבל בלוקח מן בעל הבית אין לו עליו אונאה א"ל רב דימי ישר3 וכן אמר ר' אלעזר ישר (ירמ' יח ד).  (ישב ר' ירמיה לפני ר' זירא ואמר) עתיד הקב"ה להוציא נחל מבית קדשי הקדשים ועליו כל מיני מגדים וכו' אמר לו ההוא סבא יישר וכן א"ר יוחנן (ירמ' יח ד).  אמר רב נחמן אמר שמואל לא שנו אלא ששכרו בעדים אבל שכרו שלא בעדים מתוך שיכול לומר לו לא שכרתיך מעולם יכול לומר לו שכרתיך ונתתי לך שכרך א"ל רבי יצחק יישר וכן אמר ר' יוחנן (ירמ' יח ד).  רבינא ורב אחא בריה דרבא היו יושבין לפני רב אשי באת סכין לפניהם אמר לו לרב אחא בריה דרבא טול ובדוק ובדקה על הצפרן ועל שני רוחות ואמר לו יישר4 (ירמ' יח ד).  — * יִישַׁר כֹּחֶךָ, דבור הכרת טובה בשביל מעשה טוב: מעשה בשנים שהיו רצין אחר הגייס נתלה אחד מהם בזית ופשחו ורדף אחר הגייס וחזרו ואמר לו חבירו יישר כחך אריה (ירמ' יח ד).  אמר לו הקב"ה למשה (כששבר את הלוחות) יישר כחך ששברת (ירמ' יח ד).  אמרו בנות יתרו למשה יישר כחך שהצלתנו מיד הרועים (ירמ' יח ד).  — ובסהמ"א: (ואם טרח שמעון בממון אחרים והרויח ובא הוא מעצמו ונתן לראובן) יישר כחו והרשות בידו (ירמ' יח ד).  ויישר כחך שהקשית לפי סברתך (ירמ' יח ד).  יישר כח רבינו ומצאתי כדבריו בספר ישן (ירמ' יח ד).  יישר כחו ותנוח נפשו כמה יפה כיוון (ירמ' יח ד).  ויישר כח האנשים אשר בידם למחות ומוחים ביד העושים כן (ירמ' יח ד).  — וכמו"כ * יִישַׁר חֵילֶךָ, במשמ' זו: כמה יגיעה יגע בו בן עמרם  עד שלימד שירה ללוים ואתם אומרות שירה מאליכם יישר חילכם (ירמ' יח ד).

— פִע', יִשֵּׁר, יִשַּׁרְתִּי, אֲיַשֵּׁר, יְיַשֵּׁר, יְיַשֶּׁר, תְּיַשֵּׁר, יַשְּׁרוּ יְיַשְּׁרֵם, — יִשֵּׁר הדרך, עשה שיהיה הדרך יָשָׁר, לא מעֻקל: קול קורא במדבר פנו דרך יי' יַשְּׁרוּ בערבה מסלה לאלהינו (ירמ' יח ד).  אני לפניך אלך והדורים אֲיַשֵּׁר 5 (ירמ' יח ד).  — ובמליצה, יִשֵּׁר הדרך לפלוני, עשה שיצליח על נקלה: אנכי העירתהו בצדק וכל דרכיו אֲיַשֵּׁר הוא יבנה עירי וגלותי ישלח (ירמ' יח ד).  — ובהשאלה במוסריות: וישבה לפתח ביתה וכו' לקרא לעברי דרך הַמְיַשְּׁרִים ארחותם (ירמ' יח ד).  צדקת תמים תְּיַשֵּׁר דרכו וברשעתו יפל רשע (ירמ' יח ד).  — יִשֵּׁר הדבר למקום פלוני, עשה שילך שמה, richten; diriger; to direct: יחזקיהו סתם את מוצא מימי גיחון העליון וַיְּיַשְּׁרֵם6 למטה מערבה לעיר דויד (ירמ' יח ד).  —  יִשֵּׁר הפקודות וכדומה, עשה אותם בישר: כל פקודי כל יִשָּׁרְתִּי כל ארח שקר שנאתי (ירמ' יח ד).  — ובתו"מ: זה כלב שיישר את עצמו (ירמ' יח ד).  שכל המיישר ארחותיו הוא מכבד להקב"ה (ירמ' יח ד).  — ואמר המליץ: לא אהבני אדם שלא היתה לו אהבתי זכה כל ימי ולא שנאני אדם שלא התפללתי בעדו שיישרהו הבורא (ירמ' יח ד).  — ובמשמ' העקרית: ותולה עיניו כנגדה (כנגד הירח) ומישר את רגליו ומברך (ירמ' יח ד).

— פֻע', יֻשַּׁר, מְיֻשָּׁר, — שעשהו ישר: וקלע כרובים ותמרות ופטרי צצים וצפה זהב מְיֻשָּׁר על המחקה (ירמ' יח ד).  — ובתו"מ: אלו דברי תורה (שכתוב בהם) התעיף עיניך בו ואיננו ואפילו הכי מיושרין הן אצל רבי מאיר (ירמ' יח ד).  — ובסהמ"א: והנוסחא שכתב אינה משוה  עם התוספתא גם בעצמה אינה מיושרת (ירמ' יח ד).  וגם תראה בגירסת ר"ח תלמיד רב האי ובגירסת רבינו ר' יצחק אלפס תלמידו כי גרסתם נכונה ומיושרת (ירמ' יח ד).  — °מסלה מיֻשרה, במוסריות: ועתה השבעתיך באמונת הצדק אשר היא נתיבתך הסלולה המיושרת ובתפארת האמונה אשר היא אזור חלציך (ירמ' יח ד).  — ואמר המליץ: טוב ישר ממיושר ורע משניהם עקש (ירמ' יח ד).  — ובמשמ' העקרית: ובהתחבר אחת לסוף ישוב נגדר ובהתחבר אחת לנגדר ישוב עגול והעגול מיושר והמיושר שלם והשלם גוף (ירמ' יח ד).  המאזנים צריך שיהיו מיושרים כל אחד לפי מה שהוא (ירמ' יח ד).

— הִפע', הִיְשִׁיר, עת' יַיְשִׁיר, יַיְשִׁירוּ, צווי הַיְשַׁר, — א) פ"ע, יַיְשִׁירוּ העינים, תבטנה ישר: עיניך לנכח יביטו ועפעפיך יַיְשִׁרוּ7 נגדך (ירמ' יח ד).  — ב) הִיְשִׁיר הדרך, עשהו ישר: יי' נחני בצדקתך למען שוררי הַיְשַׁר 8 לפני דרכך (ירמ' יח ד).  — ובסהמ"א: עד כאן הנה היישרתיך והורתיך למה שתעיין בו (ירמ' יח ד).  שיעיין בכל המקומות שהישירוהו אל זה הטעות (ירמ' יח ד).  שהנביאים כולם יתכוונו להישיר כלל האנשים לעבודת השם ואהבתו (ירמ' יח ד).  דע שהדרך המישירה לחקירת ידיעתו היא חקירת ההתבוננות במלאכתו ומעשה ידיו (ירמ' יח ד).  שהשפע האלהי הזה הוא בא על אדם שלם בתורה ובמצותיה אשר ירצה בו ה' יתברך להנהיג ולהיישיר את העם לקיים מאמריו וצווייו (ירמ' יח ד).  שהטבע לא יפעל בעצמו לולי בהישרת השכל הפועל כי הו המישיר אותו להביאו אל תכליתו לפי שהטבע אינו משכיל (ירמ' יח ד).  הנני מקדים הקדמה שצריכה מאד להישיר אל הענין העצום המופלג שאנו עתידין להעיר עליו בפרקים אלו (ירמ' יח ד).

— נִתפ', °נִתְיַשֵּׁר,  — א) נִתְיַשֵּׁר הדבר בעיניו, נהיה ישר בעיניו: והודה לו על דבר זה בשביל שנתיישר בעיניו ונהנה ממנו (ירמ' יח ד).  משה רבינו כשבא לכתוב את המצות נתיישר בעיניו לכתוב איך קבלו ישראל את התורה (ירמ' יח ד).  — ב) נִתְיַשֵּׁר לדבר, פנה לעומת הדבר הזה, במשמ' העקרית או בהשאלה: כל איש אשר ימות במלחמה על ה' ועל מקדשו ועל תורתו יהיה בגורל ה' חלקו ויתיישר ללכת אל האור הגדול ולא יראה החשך המחשיך הנפשות (ירמ' יח ד).  כי פרישת הרשת יהיה עקר הכונה בה ללכוד העוף ובשנית יתישר בה להאכיל העוף מזון מהמזונות  ובזה יאמר שהבא לגנוב יכוין בגניבה להמית בעליה על הכונה הראשונה ובשלישית יתישר בה לתועלת הממון וזה כלו אמר להעיר כל אלו הדברים הרעים יתישרו מאד לרציחה כאילו היתה הרציחה היא המכוונת בהם (ירמ' יח ד).  כי לפי זה יתיישרו לשפוט בדברים לפי מה שיאות מהמסודר מהגרמים השמימיים (ירמ' יח ד).  שבחו לו (להבורא) בשירים ובזמירות ודברו בספורי כל נפלאותיו כדי שיתפרסמו לכל ויתישרו לאמונתו (ירמ' יח ד).  וע"כ צריך שנבאר התכלית הזה מה הוא כדי שיתישר האדם להשיגו (ירמ' יח ד).  הזקן אשר ישמעו בני אדם לקולו אשר הוא נכון לרפא נפשות השבים המתישרים הראוי עליו שלא יהיה קופץ עליהם להטריחם ולהנהיגם בדבר מיוחד כל זמן שאינו יודע מדותם (ירמ' יח ד).  כשנתישרה הנפש האנושית למשוך אליה מברכותיו הושפעו עליה (ירמ' יח ד).  — ג) °במשמ' העקרית, נעשה ישר, ההפך מן כפוּף: אנחנו מוצאין הנרפאים מהחולי שלא יוכלו לעמוד על רגליהם מרוב חולשתם וכשישען אחד מהם על דבר נתישרה קומתו אע"פ שבלכתו חלוש יותר מחולשת גופי הזקנים (ירמ' יח ד).  — ד) °נעשה טוב ויפה: והנשארים (בי' הדברות) הנהגות מדיניות בהם תקון עולם וכבר נחתמו בדבור כאשר יעשה בשלמות כבר נתישר סדור העולם (ירמ' יח ד).