פ"ע, יָשְׁרָה, עת' יִישַׁר, וַיִּשַׁר, תִּישַׁר — א) יָשַׁר הדבר בעיניו, היה יָשָׁר, היה רצוי לו, חשבו שהוא טוב ונכון: ויעשהו כלי אחר כאשר יָשַׁר בעיני היוצר לעשות (ירמ' יח ד).  אנכי עשיתי את הארץ וכו' ונתתיה לאשר יָשַׁר בעיני (שם כז ה).  ויאמרו כל הקהל לעשות כן כי יָשַׁר הדבר בעיני כל העם (דהי"א יג ד).  ויאמר שמשון אל אביו אותה קח לי כי היא יָשְׁרָה בעיני (שופט' יד ג).  ויצא חירם מצר לראות את הערים אשר נתן לו שלמה ולא יָשְׁרוּ בעיניו (מ"א ט יב).  לכה נא אקחך אל מקום אחר אולי יִישַׁר בעיני האלהים וקבתו לי משם (במד' כג כז).  וַיִּישַׁר הדבר בעיני אבשלם (ש"ב יז ד).  וידבר לאשה וַתִּישַׁר בעיני שמשון (שופט' יד ז).  — ויָשַׁר הדבר, היה ישר במשמ' המוסרית, במשמ' של צדק וישר: הנה עפלה לא יָשְׁרָה נפשו בו (חבק ב ד).  — ב) יָשַׁר בדרך, הלך בדרך יָשָׁר: וַיִּשַּׁרְנָה1 הפרות בדרך על דרך בית שמש במסלה אחת הלכו הלך וגעו ולא סרו ימין ושמאול (ש"א ו יב).  — *יִישַׁר2, דבור של הסכמה, במשמ' כך הוא, טוב, יפה: (כשעלה רבי זירא מצא ר' בנימין בר יפת שיושב ואומר משמו של ר' יוחנן) נותנין מרדעת על גבי חמור בשבת א"ל יישר וכן תרגמה אריוך בבבל (שבת נג.).  אמר לו (רב חסדא) לא שנו אלא בלוקח מן התגר אבל בלוקח מן בעל הבית אין לו עליו אונאה א"ל רב דימי ישר3 וכן אמר ר' אלעזר ישר (ב"מ נא.).  (ישב ר' ירמיה לפני ר' זירא ואמר) עתיד הקב"ה להוציא נחל מבית קדשי הקדשים ועליו כל מיני מגדים וכו' אמר לו ההוא סבא יישר וכן א"ר יוחנן (סנה' ק.).  אמר רב נחמן אמר שמואל לא שנו אלא ששכרו בעדים אבל שכרו שלא בעדים מתוך שיכול לומר לו לא שכרתיך מעולם יכול לומר לו שכרתיך ונתתי לך שכרך א"ל רבי יצחק יישר וכן אמר ר' יוחנן (שבוע' מה:).  רבינא ורב אחא בריה דרבא היו יושבין לפני רב אשי באת סכין לפניהם אמר לו לרב אחא בריה דרבא טול ובדוק ובדקה על הצפרן ועל שני רוחות ואמר לו יישר4 (הלכ' פסוק', שחיט').  — * יִישַׁר כֹּחֶךָ, דבור הכרת טובה בשביל מעשה טוב: מעשה בשנים שהיו רצין אחר הגייס נתלה אחד מהם בזית ופשחו ורדף אחר הגייס וחזרו ואמר לו חבירו יישר כחך אריה (תוספתא יבמ' יד ט).  אמר לו הקב"ה למשה (כששבר את הלוחות) יישר כחך ששברת (ב"ב יד:).  אמרו בנות יתרו למשה יישר כחך שהצלתנו מיד הרועים (מד"ר שמות א).  — ובסהמ"א: (ואם טרח שמעון בממון אחרים והרויח ובא הוא מעצמו ונתן לראובן) יישר כחו והרשות בידו (שערי צדק, תשו' הגא' ח א).  ויישר כחך שהקשית לפי סברתך (תשו' ר"ת ד).  יישר כח רבינו ומצאתי כדבריו בספר ישן (שם כז).  יישר כחו ותנוח נפשו כמה יפה כיוון (שם קא).  ויישר כח האנשים אשר בידם למחות ומוחים ביד העושים כן (שבלי הלקט, תהל' מח).  — וכמו"כ *יִישַׁר חֵילֶךָ, במשמ' זו: כמה יגיעה יגע בו בן עמרם  עד שלימד שירה ללוים ואתם אומרות שירה מאליכם יישר חילכם (מד"ר בראש' נד).

— פִע', יִשֵּׁר, יִשַּׁרְתִּי, אֲיַשֵּׁר, יְיַשֵּׁר, יְיַשֶּׁר, תְּיַשֵּׁר, יַשְּׁרוּ, יְיַשְּׁרֵם, — יִשֵּׁר הדרך, עשה שיהיה הדרך יָשָׁר, לא מעֻקל: קול קורא במדבר פנו דרך יי' יַשְּׁרוּ בערבה מסלה לאלהינו (ישע' מ ג).  אני לפניך אלך והדורים אֲיַשֵּׁר5 (שם מה ב).  — ובמליצה, יִשֵּׁר הדרך לפלוני, עשה שיצליח על נקלה: אנכי העירתהו בצדק וכל דרכיו אֲיַשֵּׁר הוא יבנה עירי וגלותי ישלח (ישע' מה יג).  — ובהשאלה במוסריות: וישבה לפתח ביתה וכו' לקרא לעברי דרך הַמְיַשְּׁרִים ארחותם (משלי ט יד-יה).  צדקת תמים תְּיַשֵּׁר דרכו וברשעתו יפל רשע (שם יא ה).  — יִשֵּׁר הדבר למקום פלוני, עשה שילך שמה, richten; diriger; to direct: יחזקיהו סתם את מוצא מימי גיחון העליון וַיְּיַשְּׁרֵם6 למטה מערבה לעיר דויד (דהי"ב לב ל).  —  יִשֵּׁר הפקודות וכדומה, עשה אותם בישר: כל פקודי כל יִשָּׁרְתִּי כל ארח שקר שנאתי (תהל' קיט קכח).  — ובתו"מ: זה כלב שיישר את עצמו (מד"ר שמות א).  שכל המיישר ארחותיו הוא מכבד להקב"ה (שם במד' ח).  — ואמר המליץ: לא אהבני אדם שלא היתה לו אהבתי זכה כל ימי ולא שנאני אדם שלא התפללתי בעדו שיישרהו הבורא (מבח' הפנינ' לרשב"ג 34).  — ובמשמ' העקרית: ותולה עיניו כנגדה (כנגד הירח) ומישר את רגליו ומברך (מס' סופר' כ א).

— פֻע', יֻשַּׁר, מְיֻשָּׁר, — שעשוהו ישר: וקלע כרובים ותמרות ופטרי צצים וצפה זהב מְיֻשָּׁר על המחקה (מ"א ו לה).  — ובתו"מ: אלו דברי תורה (שכתוב בהם) התעיף עיניך בו ואיננו ואפילו הכי מיושרין הן אצל רבי מאיר (מגי' יח:).  — ובסהמ"א: והנוסחא שכתב אינה משוה  עם התוספתא גם בעצמה אינה מיושרת (רמב"ם טומא' מת ח ה).  וגם תראה בגירסת ר"ח תלמיד רב האי ובגירסת רבינו ר' יצחק אלפס תלמידו כי גרסתם נכונה ומיושרת (תשו' ר"ת פט).  — °מסלה מיֻשרה, במוסריות: ועתה השבעתיך באמונת הצדק אשר היא נתיבתך הסלולה המיושרת ובתפארת האמונה אשר היא אזור חלציך (מכת' מנח' בן סרוק לחסדאי).  — ואמר המליץ: טוב ישר ממיושר ורע משניהם עקש (אסף ב נה).  — ובמשמ' העקרית: ובהתחבר אחת לסוף ישוב נגדר ובהתחבר אחת לנגדר ישוב עגול והעגול מיושר והמיושר שלם והשלם גוף (ראב"ע קהל' ז כז).  המאזנים צריך שיהיו מיושרים כל אחד לפי מה שהוא (שו"ע חו"מ רלא).

— הִפע', הִיְשִׁיר, עת' יַיְשִׁיר, יַיְשִׁירוּ, צווי הַיְשַׁר, — א) פ"ע, יַיְשִׁירוּ העינים, תבטנה ישר: עיניך לנכח יביטו ועפעפיך יַיְשִׁרוּ7 נגדך (משלי ד כה).  — ב) הִיְשִׁיר הדרך, עשהו ישר: יי' נחני בצדקתך למען שוררי הַיְשַׁר8 לפני דרכך (תהל' ה ט).  — ובסהמ"א: עד כאן הנה היישרתיך והורתיך למה שתעיין בו (אגר' הרמב"ם, קובץ בוקסדורף 381).  שיעיין בכל המקומות שהישירוהו אל זה הטעות (רלב"ג משלי כ).  שהנביאים כולם יתכוונו להישיר כלל האנשים לעבודת השם ואהבתו (העקרים ב יד).  דע שהדרך המישירה לחקירת ידיעתו היא חקירת ההתבוננות במלאכתו ומעשה ידיו (מאזני צדק, אלגזלי 41).  שהשפע האלהי הזה הוא בא על אדם שלם בתורה ובמצותיה אשר ירצה בו ה' יתברך להנהיג ולהיישיר את העם לקיים מאמריו וצווייו (מנח' קנא' לר"י מפיסא 39).  שהטבע לא יפעל בעצמו לולי בהישרת השכל הפועל כי הוא המישיר אותו להביאו אל תכליתו לפי שהטבע אינו משכיל (דרך אמונ' לר"א ביבאגו א א).  הנני מקדים הקדמה שצריכה מאד להישיר אל הענין העצום המופלג שאנו עתידין להעיר עליו בפרקים אלו (שעה"ש לאבן לטיף ג ג).

— נִתפ', °נִתְיַשֵּׁר,  — א) נִתְיַשֵּׁר הדבר בעיניו, נהיה ישר בעיניו: והודה לו על דבר זה בשביל שנתיישר בעיניו ונהנה ממנו (ר"ח ע"ז יז.).  משה רבינו כשבא לכתוב את המצות נתיישר בעיניו לכתוב איך קבלו ישראל את התורה (סדר החכ' וקור' העתים 163).  — ב) נִתְיַשֵּׁר לדבר, פנה לעומת הדבר הזה, במשמ' העקרית או בהשאלה: כל איש אשר ימות במלחמה על ה' ועל מקדשו ועל תורתו יהיה בגורל ה' חלקו ויתיישר ללכת אל האור הגדול ולא יראה החשך המחשיך הנפשות (יוסיפון, פרק עא).  כי פרישת הרשת יהיה עקר הכונה בה ללכוד העוף ובשנית יתישר בה להאכיל העוף מזון מהמזונות  ובזה יאמר שהבא לגנוב יכוין בגניבה להמית בעליה על הכונה הראשונה ובשלישית יתישר בה לתועלת הממון וזה כלו אמר להעיר כל אלו הדברים הרעים יתישרו מאד לרציחה כאילו היתה הרציחה היא המכוונת בהם (רלב"ג משלי א).  כי לפי זה יתיישרו לשפוט בדברים לפי מה שיאות מהמסודר מהגרמים השמימיים (הוא, אסת' א).  שבחו לו (להבורא) בשירים ובזמירות ודברו בספורי כל נפלאותיו כדי שיתפרסמו לכל ויתישרו לאמונתו (הוא, דה"י טז ח).  וע"כ צריך שנבאר התכלית הזה מה הוא כדי שיתישר האדם להשיגו (העקרים ג ג).  הזקן אשר ישמעו בני אדם לקולו אשר הוא נכון לרפא נפשות השבים המתישרים הראוי עליו שלא יהיה קופץ עליהם להטריחם ולהנהיגם בדבר מיוחד כל זמן שאינו יודע מדותם (מאזני צדק, אלגזלי 88).  כשנתישרה הנפש האנושית למשוך אליה מברכותיו הושפעו עליה (אמונה רמה ד ב).  — ג) °במשמ' העקרית, נעשה ישר, ההפך מן כפוּף: אנחנו מוצאין הנרפאים מהחולי שלא יוכלו לעמוד על רגליהם מרוב חולשתם וכשישען אחד מהם על דבר נתישרה קומתו אע"פ שבלכתו חלוש יותר מחולשת גופי הזקנים (מ' אלדבי, ש"א ה).  — ד) °נעשה טוב ויפה: והנשארים (בי' הדברות) הנהגות מדיניות בהם תקון עולם וכבר נחתמו בדבור כאשר יעשה בשלמות כבר נתישר סדור העולם (אמונה רמה ג א).