, ש"נ, סמי' כִּבְשַׂת, מ"ר כְּבָשׂוֹת, כְּבָשׂת, סמי' כִּבְשׂוֹת, כִּבְשׂת, — נקֵבת הכֶּבֶשׂ: לעשיר היה צאן ובקר הרבה מאד ולרש אין כל כי אם כִּבְשָׂה אחת קטנה אשר קנה ויחיה ותגדל עמו ועם בניו יחדו מפתו תאכל ומכסו תשתה ובחיקו תשכב ותהי לו כבת וכו' ויקח (העשיר) את כִּבְשַׂת האיש הראש ויעשה (לסעודה) לאיש הבא אליו וכו' ואת הַכִּבְשָׂה ישלם ארבעתים (ש"ב יב ב=ו). ויצב אברהם את שבע כִּבְשׂת הצאן לבדהן וכו' מה הנה שבע כְּבָשׂת האלה וכו' כי את שבע כְּבָשׂת תקח מידי (בראש' כא כח=ל). — ובתו"מ: (שאלו את ר"א) מהו להציל את הרועה מפי הזאב אמר להם דומה שלא שאלתם אלא על הכבשה (חזרו ושאלוהו) ואת הכבשה מה הוא להציל אמר להם דומה שלא שאלתם אלא על הרועה (תוספתא יבמ' ג ד). הנודר מן כבשה מותר בגדיים ובגוזלים (ירוש' נדר' ז מ:). אדם מביא כבשתו לעזרה ומקדישה וסומך עליה ושחטה (בבלי שם י.). אשם ודאי ואשם תלוי וכבשה של יחיד ותור וגוזל (מד"ר בראש' מד).