ש"ז, מ"ר כְּבָשִׂים, כְּבָשַׂי, — א) שם המין לבהמה ביתית ממין הצאן, נבוב הקרנים ומכֻסה צמר רך, Schaf; mouton; sheep — ובפרט להזכר ממנה עד בן שלש שנים, Lamm; brebis; lamb: ואם כֶּבֶשׂ יביא קרבנו לחטאת נקבה תמימה יביאנה (ויקר' ד לב). וגר זאב עם כֶּבֶשׂ ונמר עם גדי ירבץ (ישע' יא ו). עתה ירעם יי' כְּכֶבֶשׂ במרחב (הוש' ד יו). ואני כְּכֶבֶשׂ אלוף יובל לטבוח (ירמ' יא יט). מן הַכְּבָשִׂים ומן העזים תקחו (שמות יב ה). ורעו כְבָשִׂים כדברם (ישע' ה יז). כְּבָשִׂים ללבושך ומחיר שדה עתודים (משלי כז כו). אם אראה אובד מבלי לבוש ואין כסות לאביון אם לא ברכוני חלצו ומגז כְּבָשַׂי יתחמם (איוב לא יט-כ). — ובפרט לזכר מהכבשים, עד בן שלש: ולקח כֶּבֶשׂ אחד אשם לתנופה (ויקר' יד כא). שני כְבָשִׂים תמימם (שם שם י). לאילם וְלַכְּבָשִׂים (במד' כט יח). למה לי רב זבחיכם יאמר יי' שבעתי עלות אילים וחלב מריאים ודם פרים וּכְבָשִׂים ועתודים לא חפצתי (ישע' א יא). — ובהוספת השָׁנָה, כֶּבֶשׂ בן שנה, בן שנָתוֹ: ועגל וָכֶבֶשׂ בני שנה (ויקר' ט ג). תביא כֶּבֶשׂ בן שנתו לעלה (שם יב ו). כְּבָשִׂים בני שנה שנים (שמות כט לח). — ובתו"מ: (האומר) הרי עלי תודה ושלמים יביא כבש (מנח' יג ז). איל זה עולה ונסתאב אם רצה יביא בדמיו כבש (שם ט). האומר אחד מכבשי הקדש ואחד משוורי הקדש (שם). הצמר שבראשי כבשים והשער שבזקן תישים (זבח' ט ה). ויהי בעת שסרחה הצאן ולא שמעה לדבר אדוניה שנאה רועי כבשיה ופרנסיה הטובים ורחקה מהם (פסיק' רבתי כו). — °חלי הכבשים: אמר טומאש אולי יש להם חולי הכבשים כי אמרו קצת מן הטבעיים שיש להם תולעת במוחם (שבט יהודה סד). — ב) *אחד מכלי מלחמה לפנים עם ראש ברזל לנגח בו חומות העיר הבצורה, הוא אֵיל הברזל1: לשפוך סוללה (פרושו) אבני בליסטרס לבנות דייק (פרושו) כבשי' (מד"ר איכ' פתיח', ר' יהושע דסיכנין). — °לשון הכבשׂים, מין עשב. עי' לשון.